אפשר לעצור את ליאו מסי?

הפלייסטיישן-הגאון-הקוסם מגיע לקרב מול ריאל כשאי אפשר לעצור אותו. אז זהו, מתברר שדווקא יש כמה דרכים. שלושה מאמנים שהצליחו לשים לו מקלות בגלגלים בשנה האחרונה מסבירים איך עושים את זה. אם אתם בקטע של סימנים כחולים ברגליים, אז הרעיון של מוריניו הכי פרקטי

"ליונל מסי כבר חצה את רף היכולות המקובלות אצל בני אנוש. הוא מפגין העונה על המגרשים אמנות, קסם, תשוקה, אמוציות, בידור ואפילו את האכזריות הנדרשת". גם פרננדו לאמאס, כתב "האל מונדו", יודע שהכושר המדהים של הפנומן הארגנטיני הקטן, נופל על הראש של ריאל מדריד בזמן הכי גרוע, ערב "האל-קלאסיקו" ביום שבת.

אף אחד כבר לא מופתע כשנשיא ברצלונה, ז'ואן לאפורטה, קורא לנכס הכי גדול שלו "גאון כדורגל". אבל ארבעת השערים הקטלניים של מסי ביום שלישי מול ארסנל הצליחו לסחוט מחמאות אפילו מפפ גווארדיולה, בימים כתיקונם קמצן בשבחים לשחקניו: "הוא משפיע על המשחק כמו שמייקל ג'ורדן השפיע על שיקגו בולס. הוא משחק כמו בפלייסטיישן, השאלה היא איזה דגם, 3 או 4". אתם הבנתם את זה?

סטטיסטיקה בדרך כלל לא מספרת את הסיפור כשמדובר בכדורגל. במקרה של מסי היא דווקא הסיפור הכי גדול. 39 שערים הוא כבש העונה בכל המפעלים במדי ברצלונה ב-43 הופעות. כל 91.3 דקות על המגרש הוא מזיז את הרשת. למי ששכח, לא מדובר בחלוץ מטרה, אלא שחקן אגף ימין, שמדי פעם מוסט למרכז הקישור ההתקפי. את ‏‎2008/09‎‏ סיים מסי עם 38 שערים ב-51 הופעות (כל 102.6 דקות).

‏העונה הנוכחית של בארסה בכל מקרה תהיה פחות מוצלחת מהקודמת ולא תיגמר בטרבל, אחרי שהקבוצה הודחה מגביע המלך, אבל העונה הנוכחית של מסי תיזכר כזאת שהעלתה שאלה פשוטה, שבוודאי מטרידה כרגע גם את מנואל פלגריני, מאמן ריאל: האם בכלל אפשר לעצור את התופעה הזאת?

שמירות כפולות

כדי לנסות לענות על השאלה הזאת, צריך קודם כל לנשום עמוק, לשכוח לרגע את ההצגות של השבועות האחרונים ולהיזכר שאפילו למסי היו משחקים שהוא לא פגע בהם. משחקים בהם הוא ושאר שחקני ברצלונה נראו כמו אסופת כלבים משוטטים.

חצאי גמר הצ'מפיונס ליג בעונה הקודמת מול צ'לסי, למשל, שהסתיימו ב-1-1 אחרי שני משחקים. בארסה הזדקקה באותם מפגשים לניסים כדי לעלות לגמר בזכות שער חוץ (פצצה של אינייסטה לחיבורים בתוספת הזמן של הגומלין בסטמפורד ברידג', ותצוגת שיפוט אוהדת במיוחד). במשך 180 דקות הצליח חוס הידינק, אז מאמן הקבוצה האנגלית, לשבש לחלוטין את משחק הנעת הכדור של ברצלונה, בזמן שמסי תפקד במשחקים האלו על תקן סטטיסט. "ברגע שמסי מקבל את הכדור, הסיכויים לעצור אותו נמוכים מדי", הסביר המאמן ההולנדי. "לכן המטרה שלנו היתה למנוע ממנו לקבל את הכדור מלכתחילה. שחקן אחד או שני שחקנים שמרו אותו אישית כשהוא היה בלי הכדור, והצלחנו לצמצם את כמות הנגיעות שלו למינימום. יש בטקטיקה הזאת סיכון, כי השחקנים האחרים של ברצלונה יכולים להעניש אותך אם אתה מפקיר אותם, אבל במקרה של מסי זה סיכון שפשוט היינו חייבים לקחת".

ויש עוד דוגמאות. ב-14 בפברואר השנה הגיעה ברצלונה לוויסנטה קלדרון של אתלטיקו מדריד למשחק ליגה. זה נגמר בהפסד 2-1 (את השער המצמק לברצלונה כבש איברהימוביץ'). מאמן אתלטיקו, קיקה סנצ'ז פלורז, פירט איך הוא עשה את זה: "גם קבוצות מהטופ של אירופה חייבות לשחק הגנתי מולם. צופפנו את האמצע כדי להקשות עד כמה שאפשר את ניהול המשחק שלהם, היינו מכווצים בתוך הרחבה שלנו בהתקפות שלהם עם 8-9 שחקנים. מסי? כשהוא תופס יום אף הגנה לא באמת יכולה לעצור אותו, אבל הוא פחות מסוכן כשהוא באגף, כי הוא לא מגביה כדורים מצטיין, ומהאגף בכל מקרה הוא לא יכול לבעוט לשער. הצפיפות שעשינו במרכז הרחבה ומרכז המגרש הקשתה עליו לעשות את מה שהוא יודע".

ומה אומר ז'וזה מוריניו, המאמן שיפגוש את מסי בחצי גמר הצ'מפיונס בעוד שבועיים? "אולי יהיו אנשים בספרד וארגנטינה שלא יאהבו לשמוע את זה, אבל נגד מסי צריך לשחק חזק", אמר הפורטוגלי למגזין "צ'מפיונס". "ואם חזק לא הולך - אז עוד יותר חזק". בשלב הבתים בספטמבר העונה, אז נפגשו הקבוצות פעמיים, זה הצליח לא רע למוריניו, לפחות בפעם הראשונה: ההתמודדות הסתיימה ב-0-0 דל אירועים. המגן השמאלי הרומני של אינטר, כריסטיאן קיבו, נצמד למסי במהלך המשחק וביצע עליו שלוש עבירות חזקות, שאמנם עלו לו בכרטיס צהוב, אבל הוציאו את מסי מפוקוס. שלוש הבעיטות שמסי בכל זאת הצליח לייצר למסגרת נקלטו על-ידי שוער אינטר, חוליו סזאר. אחרי המשחק הזה, אתר ‏goal.com‏ העניק לקיבו ציון 9. המשחק השני בין הקבוצות (בו מסי לא שותף) הסתיים בניצחון 0-2 של בארסה.

עדיין לא הגדול בהיסטוריה

הערת אמצע דחופה. יש לי הצעה אישית להעביר לכם: אתם, הקוראים שבטוחים שמסי הוא השחקן הגדול בהיסטוריה של הכדורגל. אתם, שטוענים כי בעצם מדובר על אלוהים בכבודו ובעצמו, שצנח מהשמיים והתחפש לאיש נמוך-קומה עם בייבי פייס.

ברשותכם, בואו נשחק משחק קטן. כשאתם מריצים בראש את רשימת השחקנים הגדולים בהיסטוריה, איזה שמות עולים לכם? נכון - פלה, מראדונה, בקנבאואר, זידאן, קרוייף, רונאלדו הברזילאי (לא בהכרח בסדר הזה). מה משותף לכולם? כולם לקחו נבחרת שלמה על הגב שלהם בדרך לזכייה במונדיאל (מלבד קרוייף, שהסתפק בהעפלה לגמר). לאף אחד מהם לא היתה לידו קבוצה כל כך מושלמת כמו שיש כיום לברצלונה. הרי מגבלות הרמה של כדורגל הנבחרות לדורותיו ידועות. ועד היום מסי לא הצליח להביא לארגנטינה אפילו 10% ממה שהביא לברצלונה.

אם מסי לא יזכה במונדיאל עם ארגנטינה (בקיץ הזה, או בעוד ארבע או שמונה שנים, לא ממש עקרוני), הוא יעלם מהזיכרון הקולקטיבי בתוך שנים ספורות מרגע פרישתו. הוא כלל לא יהיה ראוי להיזכר יחד עם הגדולים מכולם. עד שזה יקרה, כל הדיון הזה בכלל לא רלוונטי.

רונאלדו: "ננצח את בארסה ונזכה באליפות"

‏מי שאולי יוכל ליהנות מכל תשומת הלב הזאת סביב מסי הוא כריסטיאנו רונאלדו. פתאום שכחו שגם לריאל מדריד יש שחקן ענק בקאדר שלה. שחקן שכבר היה בסרט הזה של לקחת קבוצה כמעט לבד לזכייה בצ'מפיונס ליג ובאליפות (עם מנצ'סטר יונייטד ב-2008). שחקן, שלמרות פציעות טורדניות, נותן עד עכשיו עונה נהדרת אפילו בסטנדרטים שלו: 18 שערים ו-9 בישולים ב-21 הופעות בליגה (כובש כל 98 דקות).

והוא כרגיל לא מתרגש מכלום. "יש לי ביטחון מלא בכך שננצח בשבת את ברצלונה ונזכה באליפות. מעכשיו כל משחק הוא כמו גמר", אמר הפורטוגלי בראיון ל"אס". וגם מסי לא ממש גורם לו להפסיד שעות שינה. "מסי שחקן ענק, אבל כדורגל זה לא טניס. מסי לבד לא יכול לנצח את ריאל, כמו שרונאלדו לבד לא יכול לנצח את ברצלונה".

בהצטנעות נדירה הוסיף רונאלדו: "אני לא יודע מי יותר טוב, אני או מסי", אבל מיד חזר לסורו כשנשאל "איך זה להיות כריסטיאנו רונאלדו?", וענה: "אני חולה על זה".