שיעור האבטלה בקרב גברים חרדים זינק ב-200% ב-3 עשורים

מרכז טאוב: אם יימשכו המגמות של העשור האחרון, בעוד 30 שנה 78% מהתלמידים בחינוך היסודי יהיו חרדים או ערבים ו-14% בלבד בזרם הממלכתי ■ בתשלומי ההעברה, התשלום הממוצע לנפש גדול פי 5 במונחים ריאליים לעומת 1970

לקראת יום העצמאות ה-62 של ישראל, יוצא לאור הדו"ח השנתי של מרכז טאוב, "דו"ח מצב המדינה - חברה, כלכלה ומדיניות 2009". מטרת הדו"ח הינה לספק מסד עובדתי מקצועי רחב היקף ונטול פניות שישמש את הציבור ומנהיגיו.

מהדו"ח עולה כי לפני שלושה עשורים, שיעור אי-התעסוקה בקרב גברים יהודים לא-חרדים בישראל בגילאי העבודה העיקריים, 35-54, היה כמעט זהה לשיעור הממוצע בארגון המדינות המתועשות (OECD) והיה 8.47% בישראל לעומת 8.07% ב-OECD. מאז, שיעור אי-התעסוקה ב-OECD גדל בכמחצית, והוא כמעט הוכפל אצל היהודים הלא-חרדים. הדמיון שהיה בין ישראל ל-OECD לפני 3 עשורים נעלם וב-2008 שיעור אי-התעסוקה בקרב יהודים לא-חרדים (15%) גבוה ברבע לעומת 12% ב-OECD.

שיעור האבטלה בקרב גברים ערבים עלה מ-15% ב-1979 ל-27% ב-2008. אצל הגברים החרדים, שיעור אי-התעסוקה ב-2008 (65%) גבוה ביותר מפי שלושה בהשוואה לשיעור לפני כשלושה עשורים (21%).

פרופ' דן בן-דוד, מנהל מרכז טאוב, אומר על הממצאים כי "הגדלת ממדי המימון במהלך השנים מאפשרת לחלק גדל והולך מן האוכלוסייה לבחור באי-עבודה כדרך חיים, בזמן שהזנחה רבת שנים בתשתיות האנושיות (בעיקר בחינוך) ובתשתיות הפיזיות (בעיקר בתחבורה) מונעת מאנשים רבים את הכלים והתנאים להתמודדות מוצלחת במשק מודרני ותחרותי."

בנוגע למגמות במערכת החינוך מציינים במרכז טאוב כי בשנת 1960, 15% מכלל התלמידים בבתי-הספר היסודיים השתייכו לזרם החינוך החרדי או הערבי בזמן ש-61% למדו בזרם הממלכתי. כעבור שני עשורים, ב-1980, שיעור התלמידים החרדים והערבים גדל ל-26%. לפי נחום בלס ממרכז טאוב, במהלך העשור הראשון של שנות האלפיים בלבד חלה ירידה של 3% במספר התלמידים בבתי-ספר יסודיים בזרם הממלכתי, גידול של 8% בזרם הממלכתי-דתי, גידול של 33% בזרם הערבי וגידול של 51% בזרם החרדי. כתוצאה מהשינויים הללו במהלך העשורים האחרונים, קרוב למחצית (48%) מהתלמידים בבתי- הספר היסודיים ב-2008 היו חרדים או ערבים.

אם השינויים שחלו במהלך העשור האחרון בלבד יימשכו, אזי בעוד שלושים שנה, ב-2040, יהוו החרדים והערבים 78% מכלל הילדים במערכת החינוך היסודית בישראל בזמן שחלקו של הזרם הממלכתי ירד ל-14% בלבד. יש להניח שמצב זה לא יתקיים, משני הטעמים הבאים. אם לילדים אלה יהיו דפוסי עבודה כמו של הוריהם היום, מדינת ישראל תתקשה להתקיים. לעומת זאת, אם יהיו להורי הילדים בעתיד שיעורי תעסוקה דומים למקובל במערב, הרי סביר להניח ששיעורי הילודה אף הם יהיו שונים מהיום.

פרופ' דן בן-דוד: "כדי שאותם בוגרים עתידיים יהיו מועסקים בעוד 30 שנה, עליהם לקבל היום חינוך התואם את הצרכים של משק מודרני. זה אינו המצב כיום בישראל. רמת החינוך בארץ בתחומי היסוד היא הנמוכה במערב באופן כללי, ובקרב שתי קבוצות אוכלוסייה אלה, היא אף נמוכה הרבה יותר."

עוד עולה מהדו"ח כי כתוצאה מהגידול המתמיד - מאז שנות השבעים - בממדי העוני ובאי-השוויון בהכנסות, היה צורך בגידול מקביל בתשלומי ההעברה לנפש כדי לבלום את הגידול בפועל מלבוא לידי ביטוי גם בהכנסות נטו. אך גם לאחר הקיצוץ החד בתשלומים אלה בתחילת שנות האלפיים, התשלום הממוצע לנפש גדול פי חמישה במונחים ריאליים (כלומר, לאחר ניכוי האינפלציה) ממה שהיה בשנת 1970. זאת בזמן שרמת החיים בישראל - המשתקפת בתוצר לנפש - גדלה פי שניים בלבד.

בן-דוד מציין לסיכום כי "לשינויים הדמוגרפיים באוכלוסיית ישראל פוטנציאל עצום - בניגוד למדינות המערב המתעשות, זו מדינה עם אוכלוסיה מאוד צעירה - אך טמונה בהם גם סכנה גדולה מאוד אם המגמות של העשורים האחרונים תמשכנה. מצד אחד, רמת החינוך שמקבלים ילדי ישראל מציב אותם מתחת לכל אחת מ-25 מדינות ה-OECD בכל במבחן בינלאומי שניתן בעשור האחרון. חלק הולך וגדל של ילדי ישראל נמצא בזרם החרדי או הערבי שבהם החינוך בתחומי היסוד נמוך במיוחד - אם כי, מסיבות שונות בכל אחד מהזרמים."

"הממצאים של 'דו"ח מצב המדינה - חברה, כלכלה ומדיניות 2009' של מרכז טאוב מצביעים על כך שנדרשת מדיניות מערכתית, בתחומי החינוך, התעסוקה והרווחה ביחד. לצד החלפת תמריצים לאי-עבודה בתמריצים לעבודה, ישנו צורך דחוף לספק את הכלים והתנאים להתמודדות מוצלחת במשק מודרני המאופיין על-ידי ביקושים הולכים וגדלים לכוח עבודה משכיל ומיומן. שדרוג רמת חינוך יגביר את הסיכויים למציאת תעסוקה ולהגדלת ההכנסה."