העיתון שיצר את מאטה קם

מכפישים את קם בציטוטים אנונימיים כמהלך "עיתונאי" לכאורה. פעם קראו לזה מקארתיזם

האם ידעתם ש"ענת קם התקדמה לתפקיד של עוזר ראש הלשכה כנראה בגלל הקשר הטוב שהיא הקפידה לתחזק עם הדרגים הגבוהים"? נכון שלא ידענו? אז בשביל זה קיים העיתון של המדינה, כדי ליידע אותנו, ואת זה הוא עושה היום (ב').

ייאמר מיד: ענת קם צריכה לתת את הדין על מעשיה הפסולים, אבל זה לא אומר שדמה ושמה יכולים להיות הפקר לתאוות הסנסציה והממון של עיתון.

"התקדמה לתפקיד"! בהתחלה חשבתי שמדובר באלופת פיקוד או לפחות ראש הלשכה. בשביל להיות עוזרת ראש הלשכה צריך "להקפיד" לתחזק קשר עם "הדרגים הגבוהים"? ובכלל, איך "מתחזקים קשר" עם הדרגים הגבוהים, אה? במיוחד כשמדובר באשה צעירה ונאה, אה? ואנחנו, כתבי ועורכי "ידיעות", מקווים ששמתם לב שלא אמרנו קשר גופני, בטח שלא אמרנו קשר מיני, חס וחלילה - בסך-הכל אמרנו "קשר". אתם כבר תבינו.

ואם הקורא האינטליגנטי לא הבין, מביא העיתון של המדינה "עדות" נוספת, שלפיה ענת קם היתה "נדבקת לכל בעלי תפקידי המפתח שהיו בפיקוד". טלו את ה"קשר" וחברו אותו עם ה"נדבקת" - ואם אתם עדיין לא תופסים, אז תעברו לקרוא עיתונים רציניים. מעכשיו אמרו לא ענת קם, אלא מאטה הארי.

אלה המקורות שעליהם מתבססים ה"ממצאים" על קם: "חיילים לשעבר בלשכה", "אחת החיילות", "חיילת אחרת בלשכה", "החיילים". יש רק שם אחד, ישראל ביטון, המספר על קם שהיתה מגיעה ללשכה בלילות, "וראיתי אותה צורבת הרבה פעמים דברים במחשב". ומה בדיוק זה אומר? אולי עשתה זאת בגלל עומס בעבודה? אולי בכלל מגיע לה פרס העובדת המצטיינת?

בעיתונאות של פעם, העיתון היה עורך בדיקה עצמאית ומביא לקורא את ממצאיה. היום, בעיתונות הנחותה, יש רק ציטוט, לרוב אנונימי, מבלי שאיש בודק את אמיתותו. מה שאומר שכל אדם יכול להשמיץ ככל העולה על רוחו ומכל סיבה אישית שהיא.

השיטות האלה של הכפשה והכתמת שמו של אדם ללא הוכחות וראיות - פעם היו משתמשים בהן נגד יריבים פוליטיים. קראו לזה מקארתיזם. היום, מתברר, יש המשתמשים באותן שיטות כדי למכור יותר עיתונים.

זה מבחיל ומבהיל כי מחר זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו - חוץ, כמובן, מאשר לבעלי העיתונים. הם ובני משפחותיהם חסינים לא רק בעיתונם, אלא גם באמצעי תקשורת אחרים שעיתונאיהם גיבורים גדולים על פוליטיקאים ואנשים סתם, אבל הם נזהרים מאוד בכבודם ובפרטיותם של בעלי ועורכי עיתונים.

הידיעה והכותרת

אגב, בידיעה כתוב שקם "כנראה" וכו'. כנראה זה אומר שיכול להיות שכל הידיעה אינה נכונה. אבל בכותרת הגדולה, השמנה, הבולטת, זו שמוכרת עיתונים, נכתב: "ענת נדבקה לקצינים הבכירים". בלי "כנראה".