"עורכי הדין אשמים בהתנהגות הלא ראויה של שופטים כלפיהם"

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, מצא את התשובה לבעיית התנהגותם הבלתי ראויה של שופטים כלפי עורכי דין - עורכי הדין אשמים. "מבירור תלונות של עורכי דין על שופטים ודיינים על שהוצאו על-ידי השופטים מאולמם", כתב הנציב בדו"ח השנתי שלו המתפרסם היום (ג'), "נמצא כי לא אחת חצה עורך הדין את הגבול שהיה קיים זה דורות בנוגע להתנהגות עורך דין באולם המשפט. זילות כלפי בית המשפט איננה עוד מעשה חריג ויוצא דופן. אין לקבל מצב שבו עומד שופט או דיין חסר אונים מול עורך דין שאיננו חדל מלהפריע על אף שהוא מוזהר, וכשגם התראה כי תוגש נגדו תלונה ללשכת עורכי הדין איננה עושה עליו רושם רב".

ההתנגשות בין עורכי דין לשופטים באולמות בתי המשפט, שהיא נושא ללא מעט הליכים גם בבתי הדין המשמעתיים של הלשכה, תופסת אמנם מקום מרכזי בכלל התלונות המוגשות נגד שופטים לנציבות, אך לא את כולו.

עניין נוסף, החוזר ומככב בדו"ח התלונות מדי שנה, הוא הסחבת והתמשכות ההליכים בבתי המשפט - בכלל הערכאות. "אכן העומס על השופטים הוא רב ואף בלתי נסבל", כותב גולדברג, "ואף על-פי כן אין בו להצדיק תמיד את הסחבת". מחצית מכלל התלונות שנמצאו מוצדקות במהלך שנת 2009 עסקו בהתמשכות ההליכים ובעיכובים במתן החלטות ופסקי דין.

שני הנושאים הללו עומדים בלב הדו"ח השנתי של נציב התלונות על שופטים, שהוגש הבוקר על-ידי גולדברג לנשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, והונח גם על שולחנו של שר המשפטים, יעקב נאמן.

מבחינה סטטיסטית מגלה הדו"ח ירידה במספר התלונות המוגשות - 1,003 בשנת 2009 לעומת 1,205 תלונות ב-2008; 1,050 החלטות שהתקבלו במהלך השנה לעומת 1,124 החלטות שניתנו ב-2008.

מתוך סך התלונות שהתבררו, חלה עלייה בשיעור התלונות המוצדקות - ב-2009 נמצאו 131 תלונות מוצדקות, שהן 17% מסך התלונות שהתבררו לגופן; לעומת 102 תלונות מוצדקות ב-2008, שהיו רק 13% מסך התלונות שבוררו באותה שנה.

רוב התלונות המוצדקות, 70 במספר, היו כצפוי על שופטי שלום; 23 תלונות מוצדקות נמצאו בעניינם של שופטי בתי המשפט למשפחה; 18 על דייני בתי הדין הרבניים, 13 על שופטי המחוזי, 3 על בתי הדין לעבודה, 3 על קאדים בבתי הדין השרעיים, ותלונה מוצדקת אחת - שעניינה עיכוב במתן החלטה - נמצאה, כמו ב-2008, בעניינו של שופטת עליונה, מתוך 25 תלונות שהוגשו.

התנהגות לא ראויה

23 תלונות מוצדקות נמצאו בעניינם של שופטים, בנוגע להתנהגות לא ראויה של שופט באולם הדיונים. חלק מההתנהגויות הללו היו בדמות הפעלת לחץ מוגזם מצד השופט על הצדדים על מנת שיסכימו להצעת פשרה. עורך דין אחד התלונן כי לאחר שהצדדים עזבו את האולם ונותרו בו רק השופטת ועורכי הדין, פנתה אליו השופטת בכינוי "מותק". השופטת הסבירה בתגובה לתלונה כי "לא היתה כאן התבטאות עולבת ופוגענית, אלא לכל היותר התבטאות פשרנית ולבבית, ברוח הגישור והפשרה המאפיינת אותי". הנציב דחה את ההסבר - והתלונה נמצאה מוצדקת. במקרה אחר הרימה שופטת את קולה במהלך הדיון וקראה למתלוננת "חצופה".

8 מהתלונות המוצדקות בכל הערכאות נגעו להתבטאות בלתי ראויה של שופטים בכתיבת החלטות ופסקי דין. כאשר עורך דין מסוים הפנה את תשומת-לב בית המשפט להחלטה שניתנה בתיק אחר, כתב השופט כי עורך הדין לא דייק בפרטי אותה החלטה, והדבר גובל בהטעיית בית המשפט - עבירה אתית של עורך הדין. הנציב קיבל את הסברו של עורך הדין כי גם אם ההחלטה האחרת לא היתה דומה בכל הפרטים - לא מדובר בהטעיה. "טיעון משפטי", כתב הנציב, "שאיננו מקובל על בית המשפט, או שאינו נכון לדעתו - אין בו כשלעצמו כדי להטיל כתם של הטעיה על עורך הדין".

הנציבה הקודמת לענייני תלונות נגד שופטים, טובה שטרסברג-כהן, קבעה כי סמכותה חלה גם על התנהגותם של שופטים מחוץ לכס השיפוט. גולדברג ממשיך את אותה גישה שקבעה קודמתו בתפקיד. 3 מהתלונות המוצדקות בשנת 2009 עסקו בהתנהגות שופטים בזמנם הפרטי. במקרה אחד הוגשה תלונה נגד שופטת על דברים פוגעניים שאמרה כלפי שופטים אחרים בפומבי. "באמירה שנאמרה פגעה השופטת במעמדה וביוקרתה של המערכת השיפוטית", קבע הנציב, "ובאמון הציבור ברשות השופטת, שעליהם מצווה כל שופט לשמור כעל בבת עינו".

כאמור, גם השנה עניין הסחבת איננו יורד מסדר יומו של נציב התלונות. במקרה אחד התברר כי על שולחנה של שופטת בבית משפט אזורי לעבודה אחת הצטברו 25 תיקים שבהם חלף הזמן הקבוע בחוק ממועד שמיעת ההוכחות - 18 חודשים, וטרם ניתנו בהם פסקי דין. עוד התברר כי אותה שופטת צברה פיגורים נוספים במתן פסקי דין והחלטות, עד שהצטברו אצלה 85 תיקים הממתינים לכתיבה. "אין הדעת סובלת עיכובים כה ארוכים בכתיבת פסקי דין והחלטות", קבע גולדברג, "הגורמים עינוי דין. לשופטת הוקצו חודשים ארוכים לתיקון הליקוי, ומהנתונים עולה מציאות עגומה".

גם התלונה שנמצאה מוצדקת בבית המשפט העליון נוגעת לשופטת שעיכבה במשך כ-3 שנים מתן החלטה בבקשת רשות ערעור שהוגשה לה. היא נימקה את העיכוב בעומס העבודה בבית המשפט העליון. "גם בהתחשב בעומס הקיים", כתב הנציב, "הרי שלפי מהות הבקשה לרשות ערעור, יש לראות חלוף זמן 3 שנים כפרק זמן החורג מהגבול הסביר".

קורבן של עבירה בתיק פלילי הגיש תלונה נגד שופט שלום, מאחר שבמשפט הפלילי שהתקיים העידו 6 עדים בלבד, מחציתם אנשי משטרה, ולמרות שעל פניו מדובר בתיק פשוט, הטיפול בו לא הסתיים למעלה מ-4 שנים לאחר הגשת כתב האישום. "התמשכות כזאת היא בלתי סבירה", כתב הנציב, "וגורמת עינוי דין למי שעל-פי האישום הוא קורבן העבירה".

צעד קיצוני

הוצאתו של עורך דין מאולם הדיונים היא צעד קיצוני, ואלם הכוח לכך נתון בידיו של השופט, המנהל את אולמו, ורשאי לזמן את אנשי משמר בתי המשפט. כך אירע באולם המעצרים באחד מבתי משפט השלום, כשסניגור פלילי נכנס לאולם כדי לייצג את אחד העצורים. הוא פנה אל שולחן התביעה כדי לראות את בקשת המעצר, ואולם נאמר לו כי הבקשה נמצאת על שולחן הסניגוריה, ואז פנה לשם. כשהתיישב והחל לקרוא בה, פנה אליו השופט וביקש ממנו לצאת מהאולם כיוון שהוא מפריע. עורך הדין ביקש להישאר ואמר שלא יפריע יותר, אך השופט התעקש שייצא ואף הזמין את משמר בתי המשפט. המאבטחים לקחו את עורך הדין לחדר המאבטחים ועיכבו אותו במשך רבע שעה.

"התנהגותו של עורך הדין אכן הפריעה לדיון, והיה עליו להבין זאת", קבע הנציב, "עם זאת, היה על השופט להימנע משימוש באמצעי של הוצאת עורך הדין מהאולם, כשהתברר לו כי מדובר בעורך דין. הוצאת עורך דין הנמצא באולם לרגל תפקידו היא צעד קיצוני, והוצאת סניגור פלילי עלולה לפגוע בנאשם. ראוי שבמצבים כאלה יתרה בית המשפט בעורך הדין כי ישקול להגיש נגדו תלונה אם ההפרעה לא תיפסק, או שיכריע על הפסקה קצרה להרגעת הרוחות".

תדמית ירודה

"יש מספר סיבות לכך שתדמית מערכת המשפט בקרב הציבור נמצאת בנסיגה", אמר גולדברג הבוקר (ג') במסיבת עיתונאים שקיים בבית המשפט העליון לאחר שמסר את הדו"ח לנשיאת העליון ביניש. "יש שאומרים שצריך לתת משקל רב לכך שהמתקפה והדה-לגיטימציה של מערכת המשפט חילחלה לציבור. דעה אחרת אומרת שיש כרסום בכל מוסדות השלטון, והמערכת השיפוטית איננה יוצאת מן הכלל. ענישה קלה בבתי המשפט תורמת גם היא לזילות בעיני הציבור. אני חושב שיש לתת משקל רב לכך שהמערכת איננה נותנת לציבור את השירות הראוי והמהיר. צדק מאוחר הוא צדק נכה. כשאני מסתכל על כמות התיקים במערכת, אני לא רואה איך אפשר להתגבר עליה. שופט שרואה את כמות התיקים מולו נכנס ללחץ".

‏הנציב מדגיש את חשיבות השירות שמקבל האזרח דווקא בערכאה הנמוכה - בתי משפט השלום, שבהם חלה עלייה בכמות התלונות המוצדקות. "העובדה שיש גידול במספר התלונות המוצדקות בשלום מראה כי בחלון הראווה של האזרח, שם הוא נתקל בתופעה שלבתי המשפט אין סבלנות שהוא מצפה לה. זה המגע הראשון שלו עם מערכת המשפט, וכך הוא קובע את דעתו. הוא רוצה להתבטא, אבל לשופט אין זמן לתת לתובע או לנתבע להשמיע את דעתו. שם נמצא המגע של האזרח עם בתי המשפט, וכשהוא יוצא מאוכזב, זה משפיע עליו ועל סביבתו".

גולדברג, מתברר, אימץ את יוזמתה של קודמתו בתפקיד ליזום שינוי בחוק הנציבות, במטרה להעניק לנציב סמכויות רבות יותר בבירור תלונות. בשנה החולפת הוא הניח על שולחנם של השר נאמן והנשיאה ביניש הצעה לתיקון החוק, שתאפשר לנציב לפתוח מיוזמתו בבירור ליקוי בהתנהגותו של שופט, לאחר התייעצות עם נשיא העליון והשר, וזאת בלא צורך להמתין להגשת תלונה פורמלית. בנוסף הציע גולדברג לאפשר לו לפרסם החלטות מסוימות כולל שמותיהם של השופטים נשואי הבירור, "במקרים שבהם יש לפרסום חשיבות ציבורית או כדי להגיב לפרסומים לא מדויקים".

בהתייחס לתופעת הסחבת והעיכובים, לגולדברג יש גם הצעות אופרטיביות ולא רק אבחון של הבעיה. "לא די בהכרת התופעה ובעובדה שאנחנו מאתרים את הסיבה לסחבת", הוא אומר, "צריך גם לעשות, לבצע, לא בהכרח בדרכים שהכרנו עד כה. בזמנו פנה אליי השר דניאל פרידמן ושאל לדעתי על כך שבבית משפט לתביעות קטנות יישבו עורכי דין. לדעתי זהו רעיון טוב. אפשרות אחרת היא לאפשר לנשיא בית המשפט להעביר תיק שנראה לו מתאים לבוררות, לא במשמעות של תשלום סכומ- עתק לבורר אלא על-ידי עורך דין שהוסמך לכך".

‏באשר לשופטים "סדרתיים" בנוגע לתלונות המוגשות כלפיהם, ציין הנציב כי "לפעמים שופטים פורשים לאחר שהגיעו למסקנה כי אם לא יפרשו - התוצאה תהיה נקיטת דין משמעתי נגדם. על שופטים בישראל מוטלת כמות תיקים בלתי נסבלת, והם נתונים בלחץ של עבודה קשה, אולם יש מקרים שאינם מצדיקים את העיכובים. בסך-הכל יש לנו שופטים טובים. יש תקלות ויש בעיות, אבל יש לנו מערכת שאנחנו יכולים להתברך בה".

‏‎‎זר לא יבין

‏‎‎אחת התלונות יוצאות הדופן שהוגשו בשנה האחרונה לנציב התלונות נגד שופטים, ביקשה למחות כנגד התנהלותו של השופט יצחק מילנוב מבית משפט השלום בירושלים. המתלוננים ביקשו מנציב התלונות לקבוע את מחוייבותם של השופטים למעין "שבועת היפוקרטס" שיפוטית, המקבילה לשבועתם של רופאים, המחוייבים להגיש סיוע לבני אדם נזקקים בכל מצב, ולא רק בשעות המשמרת כשהם עוטים עליהם את חלוקם.

מדובר בסיפורם של 3 אזרחים זרים שנעצרו במעצר פלילי במסגרת הפגנות בשכונת שייח ג'ראח במזרח העיר והובאו להארכת מעצר בבית המשפט. אלא שהתובע המשטרתי הביע בבית המשפט את רצונו לוותר על דרישתו להארכת מעצר, ובמקביל זימן לאולם בית המשפט עצמו את אנשי יחידת "עוז" (משטרת ההגירה). זאת, במטרה לשחרר את האזרחים הזרים ממעצרם הפלילי - היישר לידיהם של אנשי "עוז" במטרה שאלה יגרשו אותם מן הארץ.

השופט מילנוב אמנם הורה לפקחי "עוז" לעזוב את אולמו ולא לקחת לידיהם את העצורים הזרים (סניגוריהם של השלושה, עו"ד יפתח כהן ועמר שץ, כינו זאת "חטיפה מאולם בית המשפט"), ואולם לאחר תום הדיון שבו שוחררו השלושה בלא תנאים, כשישב בלשכתו והדלת בינה לבין האולם פתוחה, עטו הפקחים בסיוע אנשי משמר בתי המשפט ו"חטפו את המשוחררים הטריים תוך הפעלת כוח ואלימות". עורכי הדין קראו בקול לשופט כדי שישוב לאולם ויתערב בנעשה, ואולם הוא לא עשה כן. השלושה הוחזקו במעצר בבניין בית המשפט עצמו, ושוחררו רק לפנות בוקר המחרת.

נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג, ביקש את תגובתו של מילנוב לתלונה, ואולם בסופו של דבר, אף שעולה מהחלטתו כי "שבועת היפוקרטס" שיפוטית אכן קיימת, דחה את התלונה. "בהתייחסו לטענה כי לא פעל כנדרש ממנו בעת המהומה שפרצה באולם, ולא נזעק לעזרתם של העצורים הזרים", כתב הנציב בהחלטתו, "הסביר השופט כי אותו לילה לא חש בטוב ולא שמע דבר מהמהומה, כיוון שבילה מחוץ ללשכתו בשירותים שבקומה השלישית".

"הבעיה העיקרית - הסחבת"

יו"ר הוועדה ליחסי שופטים-עורכי דין בלשכת עורכי הדין, עו"ד עדי הדר, מסר בתגובה כי "דו"ח הנציב מלמד על כך שהבעיה העיקרית נותרה בעיית התמשכות ההליכים ועיכוב במתן החלטות".

לדבריו, "אמנם בעיה זו אינה תלויה תמיד בבית המשפט, אך על הנהלת בתי המשפט להמשיך במאמצים למצוא פיתרון לבעיה כאובה זו או לפחות לצמצמה, ככל שהדברים תלויים בבתי המשפט. לשכת עורכי הדין תדון בקרוב בדו"ח הנציב לעומקו ותגבש מסקנות והמלצות".

 11