הפאשלה הגדולה של וודי אלן

למראה הצער, סרטו המביך של וודי אלן שהוצג בקאן מייצג את הרמה הכללית של הפסטיבל השנה

אם לשפוט לפי 3 הימים הראשונים של הפסטיבל, קאן 2010 תקועה בצרות גדולות מן הרגיל. מעבר למזג האוויר, למשברים הכלכליים העולמיים ולשאר הירקות שהפסטיבל לא יכול להועיל בהם בין כה וכה, מבחר הסרטים המוצע עד לרגע זה, מעורר משהו שבין דאגה למבוכה. קאן אמורה להציג את מיטב הקולנוע העולמי, ואם זה המיטב, יעזור לנו אלוהים עם כל השאר. קודם כל, הפסטיבל לא הצליח אפילו למלא את המכסה הרגילה שלו לסרטי תחרות, בדרך-כלל בין 22 ל-24. הפעם יש רק 19, וגם זה בקושי רב, כשהתוספת האחרונה, הסרט החדש של קן לואץ', צורפה לתוכנית רק יומיים לפני שהתחילו החגיגות.

הפשלה התחילה כבר בסרט הפתיחה. "רובין הוד" הוא עיוות היסטורי ארוך, מתיש, חמור סבר וחסר חן שמנסה להסביר לצופים מי היה באמת רובין הוד לפני שהלך ליער שרווד לשדוד מן העשירים ולחלק לעניים.

סרט מיותר שאיש מן הקשורים בהפקתו, לא הבמאי רידלי סקוט שנהג בתבונה ונשאר בבית, ולא הכוכבים ראסל קראו וקייט בלאנשט, ירצו לזכור. התובנה המחכימה היחידה על הסרט באה מכתבת היומון האיטלקי "לה רפובליקה" שציינה בתרעומת כי ראסל קראו ניראה כמו גורילה בשירות ביטחון ובלאנשט גבוהה ממנו בראש. כך מקלקלים אשליות.

עלגות קולנועית

ההמשך לא שיפר הרבה את הרושם. סרט צרפתי עילג בשם "סיבוב הופעות" ניסה לשווא לעורר עניין באמרגן שמביא חשפניות אמריקאיות לסיבוב בצרפת. אוליבר סטון, צייד סנסציות ותיק ומטיף מוסר מפוקפק, תרם, שלא לטובת איש, סרט המשך ללהיט שעשה לפני 22 בשנה, "וול סטריט". הפעם הוא הוסיף כותרת משנה "וול סטריט - הכסף אינו ישן לעולם", גיבור הסרט הקודם שנשלח אז לכלא, מייקל דאגלס, משתחרר, ואתו שלל סיסמאות, בדיחות והרבה השטויות, המוטחים בפני הצופה בקצב היסטרי. הכול משום שסטון סבור שהצופים צריכים להבין איך גררו אותם לאסון הכלכלי האחרון שממנו העולם טרם התאושש. איש לא ימצא את התשובה בסרט, אולי משום שסטון עצמו אינו יודע אותה.

ביזיון נוסף, סרט חדש של וודי אלן בשם "זר כהה גבוה עוד ימתין לך", תסבוכת משפחתית בלתי אמינה שאינה עולה ברמתה על אופרת סבון. לא מצחיק, לא נבון, לא מבריק, למרות כוכבים מוכרים (אנתוני הופקינס, נעמי וואטס) המגלמים קריקטורות אומללות שאלן עצמו אינו יכול להתייחס אליהן בחיבה כלשהי.

על הרקע הזה, כולם מתפעלים ובצדק מ"עוד שנה חלפה" של מייק לי, ודאי לא הסרט הטוב ביותר שעשה, אבל תמונה משפחתית מרנינה ורגישה הנפרשת על פני ארבע עונות השנה. בינתיים זה הסרט היחיד שבו אפשר היה להיתקל ברוח אנושית חמה ומבינה. ועוד כדאי להזכיר, סרט קוריאני, "המשרתת", עיבוד מחודש לסאטירה טרגית משנות ה-60, שצוחצחה ומוגשת הפעם בסרקזם צונן. מלחמת מעמדות חסרת התקווה מתרחשת הפעם בתוך טירה שראויה לפרס עיצוב (זאת התפאורה הגדולה ביותר שנבנתה בקוריאה עד היום). רוב הוויכוחים התנהלו בינתיים סביב "השחר" של הרומני קריסטי פויו ("מותו של מר לאזרסקו"), סיפור מוסר בן שלוש שעות שטוען כי רוצח הוא בעצם "אדם שהורג", כלומר שכל אחד יכול להיות כזה.

ואי אפשר לסיים בלי לציין שישראל בכל זאת בחדשות. כל העיתונות המקצועית שמתפרסמת כאן מדי יום, ציינה בהבלטה את העובדה שהבמאי עירן ריקליס הגיע לקאן יחד עם דני יוסטון (בנו של הבמאי המנוח ג'ון יוסטון), כדי לבשר חגיגית על סרטם המשותף הבא. הכוונה ל"פלייאוף", שיביא פרשה בחייו של שחקן ומאמן הכדורסל המהולל רלף קליין, בן לניצולי שואה, שאימן בשנות ה-80 את נבחרת הכדורסל של גרמניה. מחיר ההפקה 6.5 מיליון דולר שאותם אספו ריקליס והמפיק שלו מיכה שרפשטיין בצרפת, גרמניה, וכמובן בישראל. הצילומים מתחילים בחודש הבא, בגרמניה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988