גוברים סיכויי הצעת פרץ לעבור: בן-אליעזר תומך; שטייניץ מתנגד

שר האוצר, יובל שטייניץ, הגיש הבוקר (ב') ערר להצעת החוק של ח"כ עמיר פרץ להעלאת שכר המינימום, שעברה אתמול בוועדת השרים לענייני חקיקה. בעקבות כך, ההצעה להעלות את שכר המינימום ל-4,600 שקל בשנה הקרובה, לא תגיע למליאת הכנסת והיא תידון בישיבת הממשלה הקרובה.

על פי הצעת החוק המקורית של פרץ, יעלה שכר המינימום, העומד כיום על 3,850 שקל, בשלוש פעימות: שלושה חודשים לאחר כניסת החוק לתוקף צפוי לעלות הסכום ל-4,100 שקל, לאחר תשעה חודשים יעלה ל-4,350 שקל, ולאחר 15 חודשים יגיע ל-4,600 שקל.

להקים צוות מקצועי

בסביבתו של פרץ הביעו היום תקווה שההצעה תקבל גם בדיון הנוסף את תמיכת הממשלה, זאת מתוך הנחה שהשרים שהצביעו בעד ההצעה בפעם הראשונה לא שינו את עמדתם. היום הודיע שר התמ"ת, בנימין בן אליעזר, שאתמול התנגד להצעה כי הוא תומך, בה תוך מתן התחייבות שהמשך הליכי החקיקה ייעשו בתיאום מוחלט. פרץ אף ביקש מבן אליעזר לפנות לאוצר בבקשה להסיר את הערר. "אין לי כוונה להיכנס כמו פיל בחנות חרסינה", אמר היום פרץ ל"גלובס", "אני אנהג בזהירות הנדרשת". פרץ הוסיף כי אם האוצר כל כך בטוח בתחזית המקצועית שהמהלך יביא לפיטורים, הוא יהיה מוכן להקים צוות מקצועי שיבחן את השינויים אחרי כל פעימה, ואף יעצור את המהלך אם הדבר יידרש.

לא באמצעות חקיקה

עם זאת, אם לא יזכה לשיתוף פעולה מהממשלה, יעביר פרץ את הצעת החוק בכל זאת לקריאה טרומית במליאה. ההצעה, שהפכה כבר למאבק ציבורי, יכולה לזכות לרוב במשכן.

באוצר מתנגדים באופן שיטתי להעלאת שכר המינימום, וטוענים כי העלאה זו תייקר את עלויות האחזקה ויש סבירות גבוהה שתגרום לפיטורי עובדים, גם בחברות מבוססות. ככל שיהיו יותר מובטלים, אומרים באוצר, יעלו הקצבאות וזה יעמיס את הנטל על משלם המסים. באוצר הביעו חשש כי המהלך אף יגרור מעבר מפעלים להודו, סין ומלזיה, תהליך שהחל כבר באחרונה. באוצר טוענים עוד כי אפילו עופר עיני, יו''ר ההסתדרות, אמר אמש כי אין צורך להסדיר את סוגיית שכר מינימום באמצעות חקיקה.

עיני יבשל, פואד יתמוך

ההתנגדות הרשמית להעלאת שכר המינימום שהגיש אתמול (א') משרד התמ"ת לוועדת השרים לענייני חקיקה, ממחישה את הבעייתיות שנוצרה לאחר האיחוד בין משרד העבודה למשרד התעשייה והמסחר. השר בנימין (פואד) בן אליעזר אמור לתמוך לכאורה בהעלאת שכר המינימום בתפקידו כשר העבודה, אולם כשר התעשייה והמסחר הוא אמור להתנגד. פואד התקרב מאוד לתעשיינים וליצואנים בחודשים האחרונים, והוא מרבה לטוס לחו"ל בראש משלחות כלכליות. מאידך, הוא גם עורך סיורים רבים במרכזי התעסוקה בארץ, ומדגיש כי שיפור שוק העבודה הישראלי הוא בראש מעייניו.

אז מדוע בחר פואד לצדד בתעשיינים ולא בעובדים? מתברר כי יש צד נוסף למשוואה. בימים האחרונים קיימו נציגי התמ"ת שיחות מאחורי הקלעים עם נציגי ההסתדרות והתעשיינים. הם התרשמו כי גם בהסתדרות מתנגדים להצעת חוק שאינה כוללת את הסכמת התעשיינים, ועל כן החליטו להתנגד למהלך. "בעידן של הסכמות במשק, לא נכון לבצע מהלכים שכאלו באופן חד צדדי", מסרו במשרד.

בין השורות אפשר ללמוד כי יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, מתנגד להצעת החוק של פרץ. הוא אמנם מברך עליה בראיונות לתקשורת, אך באותם ראיונות הוא גם מקפיד לציין כי הוא מעדיף הסכמה רחבה על פני חקיקה חד צדדית. פואד בן אליעזר הוא אחד האנשים המקורבים ביותר לעיני במפלגת העבודה, ועל פי מקורות הוא אף תומך בכך שעיני ירוץ לראשות המפלגה. במילים אחרות, רק כשעופר עיני יבשל הסכם שירצה ולו במעט את התאחדות התעשיינים, כזה שיכלול למשל שכר מינימום דיפרנציאלי שיטיב עם היצואנים, פואד יתמוך. כך הבייבי של פרץ יהפוך לבייבי של עיני, וכולם יהיו מרוצים.

"כבר לא כבוד גדול לעבוד בבנק" / מאת עובד באחד הבנקים הגדולים זה 4 שנים

עובדי בנק שמתחילים, כמוני, בתפקידי טלר ובנכל, מועסקים בשכר הקרוב למינימום. כעובדים "שעתיים" אין תנאים סוציאליים מעבר לקבוע בחוק. אנחנו נמצאים בתחילת דרכנו בחיים, עם ציפייה לעתיד במערכת הבנקאית שבצדה שכר ותנאים משופרים.

לצערי, במציאות אנחנו מנוצלים במשך שנים על ידי המערכת, שמשלמת לנו שכר מינימום אבל דורשת מקסימום שירות ומכירות. המערכת הזאת משלה אותנו שנקבל קביעות אחרי 5-7 שנים. השיטה הנהוגה ברוב הבנקים היא "הדלת המסתובבת".

על זה נאמר: פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים. אקדמאים, כמוני, חושבים שאפשר לשדרג את השכר הנמוך על ידי עבודה מאומצת. אך גם אם הייתי עובד מעולה במשך שנה, אני יכול לזכות לכל היותר בתוספת של שקל לשעה.

החודשים השנואים ביותר עלינו, העובדים הארעיים, הם חודשי החג. אז שעות העבודה מתקצרות, ימי החופשה מתארכים, והמשכורות שלנו הן משכורות רעב. אנחנו הרי "עובדים שעתיים", וחופשות זה כנראה לא בשבילנו. אנחנו לא מתקדמים לשום מקום. בחוץ עומדים בכירי הבנק וצוחקים. נכון, אנחנו יכולים לקום וללכת, אבל זה קשה כשיש לך משכנתא, ילד, התחייבויות, ובעיקר חלומות לקבל קביעות. מכירים את החלום של האימא הפולנייה, זו שרוצה שהבן שלה יהיה בנקאי? ובכן, לעבוד היום בבנק זה כבר לא כבוד גדול.