השר הזועם

שר האוצר יובל שטייניץ לא יודע את נפשו בימים האחרונים. עדיין לא הספיק ליהנות מחגיגות ההצטרפות לארגון המדינות המפותחות, ה-OECD, וכבר נוחתת עליו, מהפוליטיקאים האחרונים שמישהו היה מעלה על דעתו כי הם נגועים בשחיתות, פרשיית שפיר-חכים. האם מישהו דאג במכוון להרוס לו את המסיבה? בסביבתו של שטייניץ סבורים שכן, ואפילו מפנים אצבע מאשימה כלפי אישיות בכירה הנחשבת לאויבת פוליטית של שר האוצר.

מי היא אותה אישיות? אנחנו מנועים מלהגיד, אבל אפשר לציין שבאופן טבעי, כמי שתפקידו הוא לפתוח ולסגור את הברז התקציבי, שטייניץ הצליח לרכוש לעצמו לא מעט אויבים. שלא לדבר על העובדה שהזמן שעשה באוצר, למרות אי-אלה מילות ביקורת על תפקודו, סייע לו להרים את מעמדו בתוך הליכוד והפך אותו למקורב - עוד יותר ממה שהיה - לראש הממשלה בנימין נתניהו.

האישיות, שעל-פי גורמים בסביבת שטייניץ "המציאה והדליפה" את פרשת שפיר-חכים לתקשורת, הצליחה להרים סיפור שחיתות מושלם: שר האוצר מאפשר לחברת בנייה (שפיר) שלה מייעץ גיסו (גרי חכים) לגייס מאות עובדים זרים, בניגוד לעמדת אגף התקציבים.

אלא שגם בחינה יסודית של כלל העובדות והפרטים בפרשה עשויה להעלות כמה "חורים" בסיפור: ראשית, השר שטייניץ ביטל במו-ידיו מכרז לשפיר בסכום-עתק העומד על 2 מיליארד שקלים; שנית, חכים לא מקבל כסף משפיר זה שנתיים; שלישית, סביר להניח כי שטייניץ יודע שגיסו יועץ ולוביסט, אבל חכים עובד עבור 28 חברות ולא בטוח ששטייניץ מכיר את כולן; ולסיום, "העובדים הזרים" הם מומחים בהפעלת מקדחה עצומה, ומדובר בפועלים יקרים ביותר.

למרות כל זאת, הצליחה אותה אישיות, שעל-פי הגורמים באוצר הדליפה את הסיפור, להשיג את מבוקשה: התקשורת חוגגת, מבקר המדינה יבדוק את השתלשלות הדברים, ושר האוצר יצא משווי משקל דווקא בתקופה הקריטית ביותר עבורו - גיבוש תקציב המדינה לשנים 2012-2011.

ברומי העתיקה נהגו לשאול, כמצוותו של האורטור הגדול קיקרו, cui bono - מי יוצא נשכר מהסיפור. ייתכן מאוד ששטייניץ הרוויח בצדק את הרעה שנפלה עליו בשבוע האחרון, אבל גורמים בסביבתו רוצים שנהיה ערים לאפשרויות האחרות, ונשאל: מי מרוויח מהסיפור?