טחנת הצדק האחרונה

לפני קצת יותר משבועיים החליט מועדון הכדורגל של באיירן מינכן ללכת בצעד מאוד לא שגרתי. במקום לקבל את הפסיקה של אופ"א להרחקה של פרנק ריברי משלושה משחקים (מה שלמעשה מנע ממנו לשחק בגמר הצ'מפיונס מול אינטר), הבווארים החליטו לערער על הפסיקה בפני ה-קאס (CAS - בית המשפט הגבוה לערעורי ספורט בלוזאן).

כידוע, הסיכויים בערעור הם לא גבוהים אמנם, אבל באיירן החליטה לממש את הסיכוי האחרון שלה נגד אופ"א. בסופו של דבר הערעור נדחה, ריברי לא שיחק ובאיירן נוצחה.

***

הדוגמה של ריברי היא חלק ממגמה בשנים האחרונות של שימוש גדל והולך של גופי ספורט או ספורטאים בסמכות השיפוטית הגבוהה ביותר הקיימת היום בעולם הספורט. בשנת 1999 הגיעו ל-קאס 33 תיקים בלבד לדיון. בשנה שעברה כבר נרשם מספר שיא של 313 תיקים.

"אחת מהסיבות לעניין היא שיש בשנים האחרונות כסף גדול מאוד בספורט", מסביר עו"ד טל לביא, אחד משני הישראלים המכהנים היום כבוררים ב-קאס (השני הוא אפרים ברק - ט.ו.). "ומועדונים או ספורטאים רוצים למצות עד הסוף את הסיכוי שלהם שלא להפסיד את הכסף הזה".

הסיבה השנייה לעלייה במספר הבוררויות, לפי לביא, קשורה בעיקר לתיקים הנוגעים לענישה בסמים. "הוועדה העולמית למניעת סמים בספורט (WADA) קבעה עונש אוטומטי של שנתיים לספורטאי שנתפס בפעם הראשונה על שימוש בסמים, ועבור שחיין או טניסאי בן 22, למשל, המשמעות של השעיה לשנתיים היא למעשה כמעט סיום הקריירה. לכן ספורטאים נוטים לקחת כמעט כל תיק סמים ל-קאס, בניסיון אחרון להפחית את העונש".

35% מהתיקים שמגיעים ל-קאס הם תיקי ערעורים על סמים ; 30% מהתיקים הם תיקים הקשורים למחלוקות על העברות שחקנים ו"גניבות" שחקנים למיניהן; 20% הנותרים הם תיקים הנוגעים למחלוקות חוזיות.

"באירופה העתירה ל-קאס היא יחסית נפוצה ומוכרת מאשר בישראל, בעיקר בגלל העניין של מודעות, ועלויות ההליך הצפויות", מסביר לביא. "לנסוע מאיטליה לדיון בשווייץ זה לא נורא, האירופים רגילים לעלויות של הוצאות משפט אירופיות. ישראל נחשבת למדינה שהרבה יותר זול לנהל בה הליך משפטי, כך שרוב הגופים כאן בארץ נמנעים מללכת ל-קאס גם בגלל עלויות". הצד שמפסיד יכול להגיע לעלויות של אלפי אירו, בעוד שבארץ אתה מנהל משפט בבית הדין המקומי ובמקרה הגרוע גומר עניין באלפי שקלים.

סיבה נוספת היא חוסר מודעות לפסיקה הענפה של ה-קאס. "באופן כללי", אומר לביא, "ניתן כמעט על כל החלטה של קבוצה ישראלית שהתקבלה בבתי הדין השיפוטיים המקומיים להגיע ל-קאס". כלומר, מועדון כדורגל ישראלי יכול לבחון אם לקחת החלטה שנפסקה נגדו בבית הדין של ההתאחדות לכדורגל ולהביא אותה לדיון בפני בוררים בינלאומיים בלוזאן, לאחר שמיצה הליכים בדיון המקומי.

***

עד היום, מתוך 2,088 תיקים שהגיעו לדיון ב-קאס מאז הקמתו ב-1984, רק ב-9 מעורבים קבוצות, מאמנים או ספורטאים ישראליים.

שישה תיקים ישראליים היו בענייני כדורגל, מתוכם שניים של קבוצת הפועל באר שבע (ב-2004 נגד ראסינג סנטאנדר, ב-2005 נגד שחקן הקבוצה דייגו סיסטון); בשני תיקים מעורבת קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב - בתיק אחד דחה ה-קאס את העונש שספגה אולקר כשלא הסכימה לבוא ולשחק מול מכבי תל אביב במסגרת היורוליג (2002). בתיק נוסף נדחה ערעור של פאמסה ולנסיה נגד היורוליג (2004) כשלא הסכימה לבוא למשחק בישראל; התיק "הישראלי" האחרון הוא ערעור ב-2009 של השחיין הישראלי מאקס ג'אבן שנתפס על שימוש בסמים.

סיבה נוספת לעלייה במספר התיקים שמגיעים ל-קאס נובעת גם מתוך הכרה בו כגוף מקצועי ובלתי תלוי, שלאורך השנים הפך החלטות של גופים כאופ"א, פיפ"א, הוועד האולימפי הבינלאומי ו-WADA.

***

איך עו"ד (39) כמו לביא מצא את עצמו ב-קאס? העניין הזה שייך גם לגישה לפיה יש בשנים האחרונות ניסיון להכניס יותר ויותר בוררים עם רקע בספורט. לביא היה בעברו שחקן כדוריד (כולל בנבחרת ישראל), ושימש כיו"ר איגוד שופטי הכדוריד במשך 4 שנים.

כשה-קאס הוקם בתחילת שנות השמונים, מונו עורכי דין בכירים מאוד כבוררים עם מוניטין עצום. אפשר למצוא שם בוררים אנגליים בני 80 ומעלה, כאלו שהיו יועצים של המלכה. הסיבה היתה פשוטה: רצו לייצר הילה סביב המקום הזה באמצעות האנשים הכי בכירים מעולם המשפט. היום, כאשר ל-קאס יש מוניטין וכמות התיקים גדלה, מה שחשוב הוא לשמור על זמינות של אנשים שיסכימו לעזוב את הכל ולהגיע.

אגב, חלק מהבוררים מחזיקים בעמדות מפתח בספורט. כך למשל, ספ בלאטר נשיא פיפ"א, יושב ב-קאס כמגשר. או מנכ"ל התאחדות הכדורגל הולנדית, הנריק ווילם קסלר שמשמש כבורר ב-קאס.

ה-קאס מחויב להחלטה בזמנים קצרים, וגם במונדיאל הקרוב בדרום אפריקה יישבו בוררים "בכוננות" במשרדי ה-קאס בלוזאן ויחכו לתיק, כדי לאפשר לנבחרות לערער בזמן רלוונטי בתוך לוח המשחקים הצפוף.

למרות שיש היום ב-קאס 279 בוררים (מ-79 מדינות) הסיכוי של בורר בתחילת דרכו לקבל תיק לדיון הוא משימה כמעט בלתי אפשרית. כל גוף שמגיש ערעור רשאי לבחור מי יהיה הבורר, כאשר בדיון יושבים בסך הכל שלושה בוררים. עו"ד לביא, שהתמנה לפני קצת יותר משנה כבורר, כבר עובד על הבוררות השלישית שלו; אפרים ברק הוותיק יותר, שמכהן יותר מחמש שנים, כבר רשם עשרות בוררויות.

***

בשני מקרים בשנים האחרונות ה-קאס הוכיח שהעקשנות משתלמת, וגם פסיקה של בית הדין של פיפ"א ניתנת להפיכה אם רוצים. מקרה זכור במיוחד מעלה את העניין של "גניבת" שחקנים תחת חוזה - הכדורגלן הברזילאי של שחטאר דונייצק, מטוזאלם דה סילבה, חתם ב-2007 בריאל סראגוסה למרות שהיה עדיין תחת חוזה בקבוצה האוקראינית וסעיף השחרור שלו עמד על 25 מיליון אירו. שחטאר ערערה לפיפ"א, וזו פסקה על פיצוי של 6.8 מיליון אירו בלבד לשחטאר. האוקראינים ערערו ל-קאס שביטל את הקביעה של פיפ"א וקבע את גובה הפיצוי על 13 מיליון אירו.

התיק השני, ואולי אחד המפורסמים בתולדות ה-קאס, הוא זה של צ'לסי והכדורגלן אדריאן מוטו. מוטו נתפס על שימוש בסמים ב-2004 ונזרק מהקבוצה למרות שהחזיק בחוזה לארבע שנים נוספות. צ'לסי הגישה לפיפ"א בקשה לתשלום פיצויים, אולם בית הדין של התאחדות הכדורגל העולמית החליט שלא לפסוק בנושא והעביר אותו לטיפול ה-קאס, זה חייב את מוטו לשלם פיצויים בסך 17.17 מיליון אירו לקבוצה הלונדונית.

האם ה-קאס הוא התחנה האחרונה? מתברר שגם על הגוף המשפטי העליון בספורט ניתן לערער. מקרה מוטו הפך לאחד הנדירים בעולם הספורט, לא רק בגלל הפיכת הפסיקה של פיפ"א וסכום הפיצוי הגבוה שנקבע נגדו - אלא בעקבות ההחלטה של הכדורגלן הרומני שלא לקבל את פסיקת ה-קאס ולמצות עוד הליך משפטי אחרון בהחלט. על פסיקה של ה-קאס ניתן לערער רק במקום אחד ואחרון - בית הדין הגבוה לצדק בשווייץ. מוטו הגיע גם לשם.