לתכנן מחדש את משק האנרגיה

רזרבות הגז הטבעי של ישראל המוחזקות בידי קבוצת נובל-דלק ושותפותיהן זינקו בשבוע שעבר כמעט פי ארבעה. בהודעת נובל אנרג'י נאמר כי להערכתה נאמד הפוטנציאל הכלכלי של נכסיה במזרח הים התיכון ב"מעבר ל-30 טריליון רגל מעוקבת (TCF)".

ההודעה כוללת גם שטחים של נובל במימיה הכלכליים של קפריסין אך אינה מביאה בחשבון עתודות ברישיונות המוחזקים רק ע"י שותפתה דלק ווודאי לא עתודות שיתגלו בשטחי חיפושים של קבוצות אחרות. הדרך להכרה הפורמאלית בישראל כמעצמת גז טבעי ארוכה, אולם ניתן כבר כעת להסיק כמה מסקנות.

השוק הישראלי

בצד הודעתה של נובל על הממצאים הדרמטיים בלויתן ובאזורים סמוכים, דווח הבוקר על הגדלת אומדן רזרבות הגז בתמר מ-207 ל-238 מיליארדי מ"ק (BCM). בשולי ההודעה נאמר שכמות הגז הנוכחית בתמר אמורה לספק את כל צורכי המשק הישראלי ל-35 שנה. צריכת הגז השנתית של ישראל עומדת כיום על 5 BCM. לפי תחזיות רשות הגז צפויה הצריכה לגדול ל-10.2 BCM ב-2019 ול-15.5 BCM ב-2029. אנליסטים כמו ירון זר מכלל פיננסים צופים שהביקוש יעלה בקצב מהיר בהרבה. גילויי הגז החדשים מאפשרים לישראל לשקול מחדש את תכנון משק האנרגיה שלה. כך, למשל, ייתכן שניתן להגביה את התקרה שקבעה חברת החשמל שלפיה רק 40%-45% ממערך ייצור החשמל שלה יופעל בגז טבעי. כדאי להגביר שימוש בגז בתעשייה, לקדם יוזמות להסבת גז טבעי לסולר ולמתנול ולשקול הרחבת שימוש בגז כתחליף לבנזין ולדיזל בתחבורה הציבורית. בנוסף, הגילויים מאפשרים לאחסן כמויות גז גדולות במאגרים אסטרטגיים לשעת חירום דוגמת שדה מארי B המתרוקן.

אפשרויות היצוא

גם אם ממצאי הסקר יתאמתו רק בחלקם, ברור כבר כעת שישראל לא תוכל לצרוך בעצמה את כל כמות הגז הנמצאת לחופיה במהלך 30 השנה הקרובות. אפשרויות היצוא של ישראל נחלקות לכמה לקוחות פוטנציאליים. מדינות בסביבה הקרובה לא זקוקות לגז טבעי בכמויות המצדיקות כדאיות כלכלית. רעיון אחר, פחות אטרקטיבי על רקע המתיחות עם טורקיה, הוא להזרים גז לטורקיה בצינור תת ימי מגי'האן לאשקלון. הצינור באורך 480 קילומטר היה אמור להיבנות במסגרת פרויקט Medstream להובלת נפט וגז מרוסיה דרך טורקיה, אולם הדיבורים בנושא לא הניבו תוצאות. יוזמות מלהיבות, אך גם יקרות יותר, מדברות על התחברות ביוון או דרום איטליה למערכת TAP שאמורה להוביל גז טבעי לאירופה מאזרביג'אן. אבל האופציה המלהיבה ביותר היא להקים תשתית להנזלת גז (LNG) שתפתח בפני מפיקי הגז את שוקי העולם הגדול ובראשם יפן, קוריאה וטייוואן הרוכשות יחד כשני שלישים מתצרוכת ה-LNG העולמית. הסיכון העיקרי באופציה זו היא סימני החולשה בביקושים בשוק ה-LNG בשנתיים האחרונות. בנוסף, פיתוח שיטות להפקת גז טבעי מפצלי שמן, מקטינות צורך ביבוא גז טבעי במדינות אירופה וצפון-אמריקה.

מדיניות התמלוגים

ממצאי הסקר מוכיחים, כפי שפורסם ב"גלובס", כי המאבק בין שר האוצר יובל שטייניץ לנובל, דלק ושותפותיהן מתנהל על סכומי כסף גדולים מאוד. שטייניץ מסרב להתחייב שהעלאת תמלוגים עתידית לא תכלול את שטחי הרישיונות שבהן לא נתגלו עד כה נפט וגז טבעי. הסקר מראה שבאזורים אלה נמצאים מרבצי נפט וגז טבעי בשווי מיליארדי דולרים. אפשרות יצוא הגז מחזקת יותר את הצורך לשקול את מדיניות הממשלה מחדש.

מדובר במכירות רווחיות יותר ליזמים שלא משרתות את צורכי המשק המיידיים. מנגד, הפיכת ישראל ליצואנית גז תעניק לה עמדת השפעה פוליטית בעיקר כלפי מדינות אירופה. הקמת תשתית LNG מחייבת השקעות הון גדולות בהקמת מתקן ההנזלה, שעלותו מתחילה ב-1.5 מיליארד דולר. ייתכן שאם תדרוש הממשלה להגדיל תמלוגים יבקשו נובל ודלק להשתתף במימון הוצאות הפיתוח הכבדות.

חשוב לזכור את הפרופורציות. הגז הטבעי עדיין לא זורם לישראל והמאבקים סביב התמלוגים והקמת תחנת הקליטה היבשתית עלולים לעכב את הגעתו לכאן. תגליות הגז מצדיקות דיון נוקב אך אסור לאפשר לו להפוך למאבק על עור הדוב שטרם ניצוד.