לקראת 'גולדסטון 2'

עתה, כשאנו מצויים בעיצומה של קטסטרופה תדמיתית, מועצת האו"ם לזכויות האדם כבר קיבלה החלטה להקים ועדת חקירה, שהקווים המנחים שלה מציגים כבר את האשם, שהוא כמובן מדינת ישראל.

הצעד המתבקש, שמשום-מה לא נעשה עד עתה, הוא לבנות באופן מיידי תשתית הסברתית, שתאפשר לנו להתמודד עם התוצאות הידועות מראש של ועדת החקירה שהקימה המועצה ואשר כתב המנדט שלה דורש: "לחקור הפרות של החוק הבינלאומי, כולל החוק הבינלאומי לסיוע הומניטרי והחוק לזכויות אדם, שנבעו מהמתקפה הישראלית על משט הספינות שהובילו סיוע הומינטרי."

אין צורך להכביר מלים, כתב המנדט כבר כולל את תוצאות הבדיקה. נכון להיום ברור לכולנו כי הנזק שנגרם מהתרדמה ההסברתית של ישראל יצר קרקע פורייה להחדרת נרטיב שקרי שמצא את מקומו בליבם של אזרחים תמימים במדינות דמוקרטיות. אין ספק כי חלק גדול מהמשתתפים במשט אכן מאמינים, כי הם תורמים למאמץ הומניטרי שנועד לסייע ל"רעבים" בעזה.

על ישראל להשיק קמפיין יחסי ציבור נרחב, שיכלול גם מהלכי לובי אל מול ארגונים שונים, ושעיקרו יוזמה להקמתה של מועצה חדשה לזכויות אדם, שתהיה מורכבת מנציגים של המדינות הדמוקרטיות בלבד ותחליף את המועצה הנוכחית, שרוב חבריה הם נציגים של מדינות טוטליטריות עם נציגות כבדה של מדינות ערביות ומוסלמיות, ובראשה עומדת לא אחרת מאשר לוב, המדינה הידועה כ"שומרת אדוקה" של זכויות האדם.

במסגרת הקמפיין יוצג האבסורד, שלפיו מדינות שזכויות האדם מופרות בהן כמעשה של יום-יום קיבלו את הזכות להצביע ולפקח על הפרת זכויות אדם המתבצעת כביכול על-ידי מדינות דמוקרטיות כמו ישראל. הקמפיין יקעקע את הזכות המוסרית והלגיטימית של מדינות כמו ערב הסעודית, שבה מופעלים חוקים דרקוניים כנגד נשים ומיעוטים אחרים, או כמו פקיסטן, אשר הקשר שלה לשמירת זכויות אדם הוא בכך שהים מפרה אותן באופן סדרתי.

האם יש סיכוי למהלך כזה להצליח? ספק רב. אך היתרון העיקרי של המהלך הוא בתהודה הציבורית שהוא עשוי להשיג בקרב ציבור התושבים במדינות הדמוקרטיות, מה שעשוי להשפיע גם על הממשלים באותם מדינות. קמפיין כזה יגרום לגורמים אחראיים באו"ם ובממשל האמריקני להבין כי נוצר כאן מצב בלתי אפשרי, שבו משטרים של מדינות בעלות משטר דיקטטורי שערכי מוסר וצדק רחוקים ממנו מתנהגות באופן זהה וללא ניד עפעף גם בתחום הבינלאומי.

הקמפיין יציב גם מראה בפני הממשלות האירופיות, שבהן מתגורר מיעוט מוסלמי משמעותי, והן עלולות למצוא עצמן במצבה של ישראל, כאשר ייאלצו לנקוט אמצעים כאלה ואחרים כנגד גורמים איסלאמיים קיצוניים, וייווכחו לדעת כי הבלוק המוסלמי הצליח לדחוק גם אותן לפינה. הקמפיין, במידה שאכן יצליח ליצור את התהודה הציבורית, יכריח את חברי הוועדה להיות זהירים יותר במסקנותיהם, ולהתחשב בראיות שישראל תעמיד לרשותם.

בימים האחרונים התברר פעם נוספת, עד כמה ההסברה הישראלית כושלת. דוברים רבים התמקדו בפער הזמן של שלוש או ארבע שעות שבין המועד בו אירעו ההתרחשויות על האונייה "מרמרה" לבין פרסום קטעי הווידיאו האמורים להצדיק את עמדתנו. הבעיה האמיתית שלנו אינה בתזמון כזה או אחר, שיש לו אמנם חשיבות טקטית, אלא בגישה ההסברתית הנשענת על עקרונות מיתוג מקצועיים שהם הליבה ההכרחית של כל תהליך שנועד ליצור שינוי תדמיתי. עקרונות כאלה נבנים באופן מתמיד ולא כתגובה (לרוב מאוחרת) לאירועים.

לסיום. ממליץ לצפות בקטע הווידיאו שבו מדבר איש UN WATCH במועצת האו"ם לזכויות האדם.

הכותב הוא יועץ לשיווק