גלעד בלום מסכם את הרולאן גארוס: שובו של הנדאליזם

הנדאליזם חזר. למעשה הוא לא הלך לשום מקום. הוא פשוט היה פצוע. אחרי התקלה בשנה שעברה כשהפסיד בפעם הראשונה בקריירה ברולאן גארוס לאותו סודרליג בשמינית הגמר, תקלה שנבעה בעיקר בגלל הפציעה, חזר רפא לשלוט בחימר האדום עם זכייה חמישית בפאריז שהמשמעות שלה היא גם חזרה למקום הראשון בעולם על חשבון פדרר המגמגם. הניצחון על סודרלינג היה נקמה מתוקה במיוחד עבור הספרדי: ידוע שאין בין השניים הרבה אהבה, ובניגוד ליריבות-ידידות ששוררת בין פדרר ונדאל, כאן מתפתחת יריבות מהסוג הישן והטוב עם איבה אישית כפי שהיה בזמנו בין ג'ון מקנרו ולנדל. מה שיהפוך אותה ליותר מעניינת מבחינתנו כצופים.

אחרי שסודרלינג הדיח את פדרר ברבע הגמר בקלות מפתיעה, אמר עליו ביורן בורג שהוא הולך להיות מספר אחת בעולם. וכשבורג מדבר כולם מקשיבים, כי הוא לא מדבר הרבה. אלא שסודרלינג יצטרך לדלג על רפא, שחזר לפסגה עם הצהרת כוונות רצינית: הוא השלים אתמול רצף של 22 ניצחונות וזכה בארבעה טורנירים ברציפות (כולם על חימר), כשהשיא היה ביום ראשון.

***

עכשיו, כשדי ברור שפדרר מתרכז יותר בלהחליף חיתולים לתאומים שלו מאשר לדאוג לדירוג שלו, נראה שסודרלינג הוא זה שייאבק עם נדאל על הירושה. דיוקוביץ' ומארי (שלא לדבר על רודיק) מראים כבר כמה עונות סימני השתנקות בטורנירים הגדולים, בעוד שסודרלינג כבר הוכיח בעבר שיש לו ביצים של סוס ושאין לו אלוהים. בשנה שעברה הוא הפך לראשון עלי אדמות שניצח את נדאל באליפות צרפת, השנה הוא עשה בית ספר לפדרר, אלוף השנה שעברה.

‏אלו חדשות טובות עבורנו הצופים, כי מדובר בשתי דמויות שהן הפכים גמורים אחד מהשני. גם מבחינת אישיות וגם מבחינת סגנון המשחק. סודרלינג הוא כביכול מה שהיה חסר לסבב: טיפוס מוחצן, מתנשא ואגוצנטרי שהסתכסך עם לא מעט שחקנים בסבב. הוא זוכה להערכה על משחקו, אבל הקהל מעודד בדרך כלל את יריביו, כפי שהיה גם במהלך כל השבועיים בפאריז. זה לא מעניין אותו, והוא כבר אמר לא פעם שהוא משחק עבור עצמו ולא עבור הקהל. סגנון משחקו האגרסיבי הוא מרהיב ומאפשר לו לשלוט בנקודות ולהכתיב את קצב המשחק. כשהוא ב"זון" אין ליריב מה לעשות, ויעיד על כך פדרר. השילוב של העוצמה, הדיוק והעובדה שהוא לוקח את הכדור מוקדם הופכים את יריביו לסטטיסטים. סודרלינג הוא למעשה האנטיתזה לנדאל - המשחק שלו מושתת על ווינרים ועל חבטות קרובות לקו עם דרגת סיכון גבוהה. כשזה לא נכנס הוא יכול להפסיד ליריבים נחותים. כשזה נכנס הוא יכול לקחת כל טורניר.

נדאל הצנוע והביישן, הוא אמן האחוזים. תמיד יעדיף עוד חבטה אלכסונית בטוחה מאשר ללכת על ווינר עם דרגת סיכון גבוהה. המשמעת הטקטית שלו נדירה ולעתים רחוקות נראה אותו סוטה מסגנון המשחק הרגיל. השנה הוא אמנם הפך להיות קצת יותר אגרסיבי במשחקונים מסוימים, אבל כשהוא ממש צריך את הנקודה הוא חוזר להיות נדאל הישן והטוב עם הטופ-ספינים האינסופיים שמייאשים את היריב. הוא סיים את הטורניר מבלי שהפסיד מערכה.

הסגנון של נדאל הרבה יותר מתאים לחימר האדום של פאריז ובייחוד לאורך 5 מערכות. המאזן של נדאל במשחקים של הטוב מחמש מערכות אחרי שהוא זוכה במערכה הראשונה הוא 94-1. לכו תתווכחו עם הסטטיסטיקה הזאת.

על נדאל אנחנו כבר יודעים מספיק כדי להיות בטוחים שהוא פה בכדי להישאר. הוא כבר קיבע את עצמו כשחקן החימר הטוב בכל הזמנים (עקף את בורג). רק ימים יגידו אם הגמר אתמול הוא הראשון מבין סדרת גמרים ותחילתה של יריבות היסטורית או הבלחה חד-פעמית של השבדי האניגמטי.

‏‏***

‏‏‎סבב הנשים הוא חיה מוזרה.יש קונצנזוס לגבי העליונות של מספר שחקניות בסבב, בעיקר לגבי סרינה וויליאמס. יש הבדלי רמות גדולים בין העשירייה הראשונה ושחקניות הדרג השני, אבל מדי פעם, יותר מאשר אצל הגברים, אנו עדים לנפילה סיטונית של הכוכבות ולהברקה של שחקנית אלמונית (או שתיים במקרה הזה). סטוסור האוסטרלית וסקיאבונה האיטלקיה ניצלו טורניר חד-פעמי שבו לקו חלק מהשחקניות המדורגות בווירוס מסתורי, וקנו להן תהילת עולם. במיוחד סקיאבונה שהפכה לא רק לאיטלקייה הראשונה שזוכה בתואר גראנד סלאם, אלא גם המבוגרת ביותר מאז 1980 וגם הראשונה מאז שנת טיחו שזוכה בגראנד סלאם כשהיא מחוץ לעשירייה הראשונה (דורגה 17 בעולם לפני הטורניר).‏

‏שחר פאר עשתה עוד טורניר מצוין שבו הצדיקה את הדירוג שלה, והיא בדרך הבטוחה לעשירייה הראשונה בעולם. הזכייה של סקיאבונה שדורגה במקום ה-17 בעולם לפני הטורניר, צריכה לעודד את שחר שגם היא תעפיל מתישהו לשלבים האחרונים בטורנירים הגדולים. העובדה ששחר מפסידה לסרינה וויליאמס פעם אחר פעם לא אומרת שום דבר לגבי העתיד, ואין פה שום דבר מנטלי. סרינה היא בוודאי אחת מחמש השחקניות הטובות בכל הזמנים, וזו לא בושה להפסיד לה. אבל צריך לזכור שהיא בת 30 ותפרוש בקרוב. כנ"ל לגבי הנין, קלייסטרס ו-ונוס וויליאמס. גם סודרלינג, להזכירכם, הפסיד לפדרר 12 פעמים ברציפות עד שגבר עליו. כל מה ששחר צריכה זה סבלנות וקצת מזל. אם היא תמשיך לעבוד קשה ולהשתפר (והיא תמשיך), ותימנע מפציעות - אין לי ספק שלא רק שתגיע לעשירייה אלא גם תשאיר את חותמה על טורניר גדול.

פאר בת 23 בסך הכול. סקיאבונה עשתה את זה בגיל 30.