סופר נני הגיעה לשוק ההון

חיים נתן הוא ראש צוות השקעות חול במנורה מבטחים פיננסים

כמו ילדים בלי גבולות, כך השווקים מגלים פתאום שמישהו מסמן להם חוקים חדשים. אנחנו בתקופת התאמה. אחריה יהיה טוב יותר אך עדיין מאתגר.

מה שקורה בשווקים מזכיר לי פרק בסופר נני. בפרק האחרון הגיעה המטפלת הכל יכולה לבית שבו חיים ארבעה ילדים שעושים בבית כרצונם. העובדה שאב המשפחה נהרג בנסיבות מצערות רק החריפה את ההתנהגות. בהעדר דמות אב סמכותית, עשו כהפוחזים הצעירים ככל העולה על רוחם, בצורה שהצופה מהצד לא מצליח להבין כיצד אמם מאפשרת זאת. האם, שאינה יכולה לרסנם, מנסה לרצותם בשאיפה לקצת שקט ושיתוף פעולה.

סופר נני מחליטה לשים להתפרעות הזו סוף - בשורה של חוקים נוקשים וסדר יום ספרטני היא מגדירה מחדש מהי משמעת ומהי התנהגות ראויה. הילדים כמובן מתפרעים - מנסים לבטל את הגזירות. ההתנהגות שלהם אינה אחידה - למשך מספר שעות הם משחקים ושקטים, אך לפתע מתהפכים ומתחילים להלחם בחוקים החדשים שאינם אוהבים.

עד לא מזמן התפרעו השחקנים בשווקים ללא כבוד "למבוגרים" וללא מבוגר אחראי שיפקח עליהם. כל קורא יכול לפרש את המונחים "שחקנים/מבוגרים" לכיוון שהוא מאמין בו. וכל כיוון יתפוס:

• ממשלות שהתפרעו בהוצאה תקציבית ללא רסן ולפתע מגיעים כוחות השוק ושמים לזה גבול
• משקיעים שרכשו כל נכס מסוכן ולו בגלל הריבית האפסית ולפתע מבינים שיש גבול לעליות
• גופים פיננסים שחשבו שהם חזקים מהממשל, ולפתע עוברת בסנאט חקיקה המגבילה אותם

הבעיה היא שכל צמד תופס, והעובדה שיש ריבוי צמדים שכאלו מביא אותנו לשיא הפרק - הרגע שהמצב נהיה קשה וסופר נני מבקשת להפסיק לצלם. זו תקופת ההתאמה. התקופה בה הילדים/שחקנים מתקשים לקבל את המצב החדש ונראה שכבר היה עדיף שסופר נני לא הייתה מגיעה.

כך השווקים עכשיו. ממצב של "ניתן לעשות ככל שנרצה", עברנו למצב בו כל אמירה אומללה וכל החטאה של תחזית מאקרו מפילה את השווקים. אם בעבר הילדים העדיפו שבכל מקרה של קונפליקט יגיעו ההורים ויעזרו ("בואו נקים קרן"), הרי שלפתע הם אינם מבינים כיצד דורשים מהם לקצץ ולצמצם - פעולות שללא ספק יביאו להאטה בצמיחה.

אבל בסוף כל פרק מסתבר שסופר נני צדקה. לאחר תקופת התאמה תנודתית, הילדים מבינים שאין דרך אחרת והם מתחילים לעזור במטלות הבית, להכין שיעורי בית ולתת כבוד למבוגרים מהם. כך יהיה גם בשווקים.

כשהמשקיעים יבינו שאין דרך אחרת נתעורר לעולם אחר. עולם של ריביות נמוכות, צמיחה נמוכה ואבטלה משמעותית. בעולם כזה כנראה שאגרות החוב ינצחו את המניות. לאלוקציה ולבחירת מניות יהיה תפקיד משמעותי. ההבדל בין שווקים צומחים לבין אלו שחווים צמיחה איטית יהיה משמעותי.

השקעה בשווקים עם נתונים דמוגרפיים חיוביים (אוכלוסיה צעירה וגדלה- לדוג' ברזיל, אינדונזיה) ומצב פיסקלי חיובי (מדינות עם חוב נמוך וגרעון נמוך -לדוג' מדינות צפון אירופה ודרום אסיה) תהיה מוצלחת יותר מהשקעה במדד עולמי פסיבי זה או אחר. גם בחוב תהיה עדיפות למדינות אלו, ולקונצרנים שמרבית התזרים שלהם צפוי ורציף. בעולם כזה כנראה שנצטרך להתרגל לתשואות איטיות ונמוכות.

קשה לדעת מתי תסתיים תקופת ההתאמה, אך המשקיעים צריכים להחליף תקליט כבר עכשיו. תשכחו מראלי ומינוף גבוה. השקעה אחראית וסולידית תהיה אסטרטגיית ההשקעות הבאה.

האמור לעיל אינו מהווה המלצה לפעילות פיננסית מכל סוג והנוקט בה עושה זאת על דעתו שלו בלבד