המונדיאל הוא "אווטאר" של הטלוויזיה

משחק כדורגל גדול עוד לא ראינו במונדיאל 2010, שהתחיל בסוף השבוע, אבל מה שראינו, ובחדות מטורפת, זה כל גבעול דשא, כל אגל זיעה על מצחו של שחקן, כל חוט בגרב וכל התכווצות של שריר.

שידורי ה-HD, אין בכלל ספק, הם בינתיים הדבר הכי טוב במונדיאל. זה כל-כך מרגש, שלא לומר מהפכה של ממש. יושב הבנאדם מול הטלוויזיה ולא מאמין שאפשר לראות כל-כך טוב. הצילומים ממונדיאלים קודמים נראים פתאום כל-כך ישנים, דהויים ומרוטים. הכל נראה מטושטש, הצבעים חסרי חיים, והדשא נראה כמו שטיח שאף אחד לא שאב כבר שנים.

המונדיאל הזה עשה לטלוויזיה את מה שעשה "אווטאר" לקולנוע. אירוע מכונן. בכל המשחקים שצפיתי בהם - וצפיתי בכולם - נשמעו הרבה יותר קריאות וואו על איכות התמונה מאשר על איכות המשחק. אבל מספיק לצפות במחצית אחת, בבעיטה אחת בשידור חוזר, כדי להבין שלעולם כבר לא נוכל לחזור אחורנית.

לאן עוד נותר ללכת? רק קדימה, כמובן. צמרמורות נעימות חורשות את גבי כשאני מנסה לדמיין את חוויית הצפייה המיועדת לנו במונדיאל של 2014 שייערך בברזיל. 4 שנים הם אמנם נצח טכנולוגי שרק אהבל מוחלט ינסה להתנבא מה יקרה בסופן, ובכל זאת.

כרגע זה נראה די ברור לאן הדברים הולכים, לא? מסכים גדולים יותר, איכות גבוהה יותר, תלת-מימד. פורמטים חדשים שנמצאים בשימוש היום גורמים ל-HD להיראות כמו השחור-לבן של ילדותינו, ומסכי ענק גורמים לטלוויזיות של היום להיראות כמו הטרנזיסטורים של סבא.

כנ"ל באשר לתלת-מימד. המשקפיים המגוחכים של היום הם לא יותר ממדרגה קטנה שעולים עליה בדרך למישור הבא.

השוק צריך עדיין להבשיל לטכנולוגיות האלה, כמובן, ויכול להיות שזה לא יקרה עד למונדיאל הבא. אולי בזה שאחריו. אבל לנו יש סבלנות.

בינתיים יש עוד דברים לטפל בהם, מלבד התמונה עצמה, על מנת לקחת את הצפייה למקומות חדשים. דברים שמדברים עליהם שנים ועוד לא קרו, כמו ריבוי מצלמות במקומות שונים ומשונים - על מצחו של החלוץ או של השוער, בתוך הכדור וכדומה. או, לדוגמה, הסאונד.

הרושם הוא שקצת שכחו אותו מאחור, לא? ואני לא מדבר רק על ההטרדה האינסופית שמהוות כל הזמבורות המטורללות שהצופים בדרום אפריקה כל-כך אוהבים משום מה. מה יש לנו היום בסך-הכול? שדר, פרשן, קהל, זהו פחות או יותר.

יש עוד הרבה לאן ללכת. שתי דוגמאות: בסרט הדוקומנטרי "קובי עושה עבודה", שעשה ספייק לי על הכדורסלן קובי בריאנט, נשא על עצמו השחקן מיקרופונים במהלך משחק. זה היה חתיכת טריק נהדר. או סרט ההופעה "אחלה! אני פאקינג צילמתי את זה", בו ניתנו 50 מצלמות לצופים בהופעה של הביסטי בויז, מה שהניב סרט אחר מכל מה שהתרגלנו אליו.

המונדיאל היה כל מה שה-HD היה צריך. כל טכנולוגיה חדשה צריכה אירוע שיקפיץ אותה. עכשיו צריך רק שאיטליה תיקח שוב את הגביע.