בחירתה של זהבית

1. "החיים אינם הוגנים", אומרת פרסומת לחברת ביטוח ישיר. לזכות ורמוס עומדת חזקת החפות, אבל לא בטוח שזה יעזור לו. מבחינת רשות ניירות ערך המצב הפוך, ורמוס אשם כל עוד לא הוכחה חפותו. ורמוס יידרש על ידי גושן לשלם במזומן כאן ועכשיו חוב, ובכלל לא בטוח שחוב כזה קיים.

רשות ניירות ערך תסיים את חקירתה בפרשת פסגות עד סוף השנה ותעביר את המלצותיה לפרקליטות. לאורך החקירה גושן העלה בהדרגה את סכום ההימור. אם גושן טועה, אם לא יוגשו כתבי אישום בחקירת ורמוס והכול ייגמר בפשרה, מעמד הרשות ומעמדו שלו ייפגעו באופן חסר תקנה. קשה להניח שגושן, לאחר שטיפס על עץ גבוה, יצא חזיתית נגד הגוף הכי גדול והכי חזק בשוק ההון וחקר באזהרה את בכיריו, יעביר לפרקליטות המלצה אחרת מאשר הגשת כתב אישום.

קשה גם לראות מישהו בפרקליטות שיעז לסגור תיק כזה גדול ורגיש. גם אם יהיו ראיות רופפות, וברשות משוכנעים שלא כך הדבר, למערכת יהיה יותר נוח לתת לביהמ"ש לקבוע. אבל ביהמ"ש בישראל עובד לאט, לאט מאוד, ואולי ב-2015 נדע אם אנשי פסגות אשמים בחשדות המיוחסים להם אם לאו. לרוע המזל, את המחיר יתבע גושן מורמוס לשלם עכשיו.

2. הערב יופיע ורמוס בכנס גדול, "פסגה כלכלית המיועדת לבכירים בלבד" בהשתתפות חתן פרס נובל בכלכלה פול קרוגמן. על הבמה לידו יהיו שניים מבכירי הכלכלה הישראלית, שר האוצר יובל שטייניץ ומנכ"ל בנק לאומי גליה מאור, ומולו בקהל יישבו רבים מהצמרת העסקית של ישראל. ורמוס כדרכו ידבר ברהיטות על המצב הכלכלי, אולי יתייחס לאקטיביזם מוסדי או לממשל תאגידי, שני נושאים שבהם מובילה פסגות את הגופים המוסדיים.

ורמוס עומד היטב במבחן "ניהול תחת משבר". חקירה או לא חקירה, מאז פרוץ מעשי האיבה עם הרשות ממשיך ורמוס להופיע בכנסים ולנהל את פסגות כאילו לא תלויה מעל ראשו חרב דמוקלס וכאילו אין איום על כיסאו.

אבל המציאות שונה. בדרישתה להחמרת התנאים המגבילים נגד ורמוס וירון העבירה רשות ניירות ערך לפני שבועיים איתות רב משמעות. אף אחד הרי לא חושב ברצינות שיש לורמוס או לירון כוונה לברוח מהארץ, ויש כאלו שיטענו כי ההגבלות הן אקט טכני בלבד. אבל עובדה היא שיו"ר הרשות זוהר גושן בחר להציב תנאים מגבילים דווקא לורמוס ולירון ואף להחמיר אותם ולא לשטיינברג, שנחקר יחד איתם. יתרה מזאת, במכתב הבקשה כותבת הרשות משפט מפתח: "התגלו ראיות המחזקות את הממצאים כנגד ורמוס וירון". הרשות גם בחרה לפרסם בהודעה רשמית את מכתבי הבקשה, וזאת בניגוד למנהגה במקרים אחרים.

3. האיתותים האלו לא נסתרים מעיניה של זהבית כהן. היא, אשת עסקים ממולחת, לא מתכוונת לתת להזדמנות כזו לחמוק מידה. חובתה הראשונה היא לתת תשואה גבוהה למשקיעי איפקס. כהן רוצה את ורמוס כמנכ"ל והיתה שמחה אם כל הפרשה היתה כלא היתה. אבל אם אי אפשר, אז אי אפשר.

בהינתן האיום על כיסאו של ורמוס, ייתכן שלא מתקיים תנאי מתלה למימוש עסקת פסגות. כעת כהן צריכה להחליט אם היא מעוניינת בפסגות ללא ורמוס ואם כן באיזה מחיר. אם היא אינה רוצה בפסגות, אין לה בעיה לבטל את העסקה ללא קנס. אם היא רוצה בפסגות, וזה כנראה המצב, על יורק יהיה להוריד את המחיר. מלכתחילה נטען שמחיר של 3.1 מיליארד שקל לפסגות מופרז וגבוה מדי. כעת יש לזהבית הזדמנות לתקן ולהפוך את המחיר לרציונלי יותר.