האם יש בכלל קשר בין תנאי העסקה להתאבדות?

גלי ההתאבדויות של עובדי אייפון בסין - שעל-פי הפרסומים היו על רקע תנאי העסקה קשים, משכורות זעומות ומנהלים רודנים - העלו שוב על סדר היום הציבורי את סוגיית העובדים המנוצלים.

האם יש בכלל קשר בין תנאי העסקה להתאבדות עובדים, למה חלק מהאחריות מוטלת על הצרכנים, ועד כמה הישראלים רואים עצמם ערבים זה לזה.

הזוית המוסרית-חברתית:

"לדידם של הישראלים, 'זו דרכו של עולם'"

ד"ר יצחק ספורטא, מרצה לאתיקה בעסקים באוני' ת"א, חושב שהבעיה החמורה יותר היא הסגידה לעגל הזהב

 ד

"זו דרכו של עולם ואין מה לעשות. יש עניים ויש עשירים ולעולם כך יהיה. זו האינדוקטרינציה שפמפמו בנו משחר ילדותינו וזה גם משהו שאנו כצרכנים או כלקוחות אומרים לעצמנו כשאנו פוגשים עובדים עשוקים, עובדים מקופחים, ועובדים שזכויותיהם הכי בסיסיות לכבוד נרמסות ברגל גסה. זוהי פחות או יותר גם צורת התגובה הטיפוסית שלנו כלפי אותם סינים שעבדו למעלה מ-14 שעות במפעלי אייפון וחיו שם בתנאי מכלאה.

"מה שמפתיע זה, שבסקרים חברתיים אנחנו כישראלים נמצאים דווקא במקום טוב יחסית. למשל, בסקרי דעת קהל על סחר הוגן שנעשו בארץ לפני שנים ספורות - לקוחות ציינו שהם לא יקנו ממעסיקים שעושקים את עובדיהם. בפועל, כשלקוח ישראלי טיפוסי ניצב מול קופאית שעומדת על הרגליים כל היום או עומד נוכח עובדת ניקיון שמקפחים את שכרה, הוא יסנן בינו לבין עצמו 'אני לא קונה כאן יותר'.

"אבל, אצלנו בארץ הדיבורים הללו מתחת לשפם לא מגיעים למסה קריטית של חרמות צרכניים כפי שקורה, למשל, במדינות אירופה או בארה"ב. הצרכן הישראלי גם תופש עצמו כחלש וחסר אונים מכדי להשפיע ('מה אני כבר יכול לעשות, זו דרכו של עולם'). הרבה מעבר לכך, יש אצלנו בארץ משהו תרבותי עמוק שסוגד לעגל הזהב ובעניין הזה הפכנו מטריאליסטיים וחומרניים יותר מהאמריקנים.

"הקביעה שלי משתקפת גם בהתנהלות התקשורת: כמה כבר כתבו בעיתונות על פרשת המתאבדים באייפון? אותם מסכנים שעבדו בתנאים לא אנושיים קיבלו מקום צדדי בעיתון. לעומתם את אייפון ואת סטיב ג'ובס התקשורת מציגה כ'פאר היצירה האלוהית'. על כל כפתור שהוא מוציא במכשיר ומעניק לו טייטל של דור חדש, הוא מקבל חשיפות של חצאי עמודים בעמוד הראשי בעיתון. יש אצלנו הערצה עיוורת לאנשים שעושים הרבה כסף. אנחנו נורא מתרגשים מהם".

*למרות זאת, הדימוי של מעסיק שמקפח את עובדיו נפגע, התדמית של הפירמה והמוניטין של המנכ"ל העומד בראשה.

"המוניטין נפגע? מה פתאום. להיפך, מעסיק זה שוכר לו איזה יועץ תקשורת שמטה את הדיון, ממסגר אותו סביב מטבעות לשון סקסיות לתקשורת הכלכלית - כמו 'שוק חופשי', 'תחרות עסקית קשה', ואמירות כמו 'אין לי ברירה אלא להעסיק בשכר מינימום, ולא העובדים שלי היו ברחוב'. והציבור בארץ קונה את הבולשיט הזה בשקיקה. אני לא מאשים אותו - לציבור אין כלים להתווכח עם התפישה הזו כשהוא גדל על תרבות וחינוך של חומרנות וצרכנות".

*בכל זאת אנחנו נתקלים פה ושם בתזוזה חברתית, בדיבורים על הגבלת שכר בכירים, מס הכנסה שלילי וכו'. בזמנו קמה זעקה ציבורית סביב קופאיות סופר-פארם שעומדות על הרגליים שעות ארוכות, שאף הגיעה לחקיקה בכנסת.

"מי יודע שיש גם חוק שמחייב מעסיק לאפשר לעובד לצאת לשירותים? מה אני רוצה לומר? אם אנחנו נזקקים לחקיקה טריוויאלית על זכויות אנוש בסיסיות, יש בכך להעיד על כמה מצבנו עגום. מחר יחוקקו חוק שמותר לעובד לחטט באף בזמן העבודה, וגם את זה ינפחו כהישג גדול לעובדים.

"שלא יהיה ספק, אגב גם אני הפגנתי בזמנו מול בנייני סופר-פארם, אבל כל ההישגים הללו שכביכול הושגו כאן הם לעג לרש. נותנים לציבור לנצח בקצוות, בדברים השוליים, ומסמאים את עיניו בהיבטים המהותיים יותר של ניצול עובדים. השיח על הגבלת שכר בכירים או מס הכנסה שלילי? הרי נושאים כגון אלו נגררים נסחבים בלי סוף ונקברים בסופו של יום באיזושהי ועדה".

הזוית העסקית:

"העובדים המנוצלים שקופים לצרכן הישראלי"

בני כהן ורונן צור, יועצים אסטרטגיים, מסבירים מדוע רוב הישראלים לא טורחים להקריב את נוחתם למען הכלל

 בני כהן, יועץ אסטרטגי / צלם תמר מצפי

כהן סבור כי חברה ששמה נקשר בניצול עובדים, בהתאבדויות ובהתעללות בעובדים, מסתכנת במיתוג שלילי ובאימפקט שלילי על השורה התחתונה שלה, בעיקר כשהיא פועלת מול לקוחות קצה (כשלקוח הקצה הוא הצרכן הסופי).

"לצרכן הסופי", מסביר כהן, "יש נטייה להזדהות הרבה יותר עם העובד במפעל. יש לו ממילא יותר קווי דמיון עם הפועל או העובד מאשר עם בעל ההון. לעומת זאת, אם הפירמה הנצלנית לעובדיה פועלת במרחב של 'עסקים מול עסקים' (B2B), האימפקט של ניצול עובדים על שורה תחתונה יהיה עמום, איטי יותר, אם בכלל".

*האם אתה צופה שהאפקט התקשורתי השלילי יכרסם במיתוג של אפל בארץ ובעולם; האם, למשל, הוא יפגע במכירות אייפון?

"בארץ זה לא ישפיע בכלל. בארה"ב, לעומת זאת, יש מודעות חברתית גבוהה יותר ומעורבות לתיקון עולם גם בנושאי חברה, גם בנושאי עובדים וגם בנושאי סביבה. גם אם לצרכן האמריקני אין אלטרנטיבה למוצר שבו הוא רוצה, הוא יקריב את נוחותו האישית למען הכלל. בארץ טרנד זה של 'תיקון עולם' עדיין לא נכנס באופן מהותי. הוא יגיע לכאן רק בעוד שלוש-ארבע שנים".

רונן צור, יועץ אסטרטגי, דווקא רואה תזוזה חברתית מסוימת בארץ בהיבט של מודעות צרכנים להתנהלות מעסיק אל עובדיו.

 רונן צור, יועץ אסטרטגי / צלם עופר חן

"ראינו את זה בזמנו גם בזעקה שקמה בהקשר של קופאיות סופר-פארם וגם באירוע של רשת קופי בין, כשעובדיה טענו לעבודה בתנאים מקפחים ועוררו הזדהות ציבורית", מסביר צור, "יחד-עם-זאת, ההזדהות הזו של הצרכן הישראלי עם העובד נמשכה על פני טווחים קצרים בלבד, כשדי מהר העובדים ומאבקם נשכחו.

"בישראל האפקט של 'סחר הוגן' יהיה מקסימלי רק אם חמדנות המעסיק תגיע לכדי ייצור מוצרים פגומים שיפגעו בצרכן עצמו. כשיש שיח ציבורי בישראל על חברות מקפחות עובדים הוא לא מגיע לכלל חרמות צרכנים. למשל, אנחנו רואים אותנו, הישראלים, מחרימים חברות בנייה או סחורה חקלאית ממעסיקים שמקפחים עובדים זרים, שמנצלים אותם ומעניקים להם תנאי דיור כשל בעלי חיים? הרי העובדים הללו שקופים בכלל לצרכן הישראלי הטיפוסי".

הזוית הרפואית-פסיכולוגית:

"הכי מפחיד עובד, הרבה לפני פיטורים, הוא השפלה"

ד"ר אמיר מנדל, פסיכיאטר ארגוני, מסביר את הקשר בין מצוקה במקום העבודה להתאבדות עובדים

 אמיר מנדל, פסיכיאטר ארגוני / צלם תמר מצפי

"בפתח דבריי ארצה להיות זהיר מאוד ולומר, שתמונת ההתאבדויות במפעלי אפל בסין עשויה להיות גם תולדה של מיס-אינפורמציה ודיס-אינפורמציה בתקשורת. איני מכיר את הפרטים באירועי אפל מעבר למה שפורסם בעיתונות, ועל כן לא אוכל לקבוע האם מדובר בחריגה מקרית מהסטטיסטיקה או בתופעה שנבעה ממחדלי הפירמה כלפי עובדיה.

"יחד-עם-זאת, תופעות של התאבדות כתוצאה ממצוקה בעבודה אכן אפשריים, כיוון שמקום העבודה תופס מקום משמעותי מאוד בעולמנו כבני אדם. המשקל הרציני של עבודה בחיי הנפש של האדם לא נסמך רק על ההיבט של פרנסה או כלכלה, אלא בעיקר בגלל ההיבט הזהות והצורך שלנו בשייכות.

"ישנם הרבה מאוד מחקרים, שמראים כי הדבר שהכי מפחיד עובד במקום עבודה - עוד הרבה לפני פיטורים - הוא השפלה. הכוונה היא להשפלה בעיקר במישור הנפשי: כשלא מתייחסים לעובד, כשלא מקשיבים לצרכיו ולרצונותיו, כשמשתמשים בו באופן מכשירני, כשמחשיבים את דעותיו כקליפת השום, כשממונים מלבינים את פניו או גורמים לו להרגיש קטן וחסר חשיבות לעומת המנגנון (המערכת כולה)".

*מעסיקים יטענו שתופעה קיצונית כמו התאבדות קשורה במבנה אישיות.

"התאבדות קשורה למבנה נפשי, בשילוב עם תנאים חיצוניים שמהווים טריגר לקריסת מנגנוני ההגנה. חווית השפלה קיצונית שעובד חווה לאורך זמן - כמו תנאים פיזיים ירודים, עריצות מנהלים, הצקות חוזרות ונשנות והיטפלות דרך ביקורת שרירותית לא פוסקת - עלולה לייצר אצל העובד תחושת אין אונים ואין מוצא. אני רוצה לטעון, שאנשים אף פעם לא מתרגלים לכאב, לאי-נוחות, מה גם שלסטרס יש אפקט מצטבר".

*המקטרגים על אפל, למשל, יציינו שהיה שם גל התאבדות לא אירועים נקודתיים.

"כדאי לדעת, שבאופן מובהק במהלכים של התאבדויות יש אלמנט חברתי מידבק. לכל אורך ההיסטוריה יש על כך תיעוד רציף, שהתאבדות בתוך סביבה סגורה או קהילה מייצרת השפעה על הקרובים. אגב, המנגנון הפסיכולוגי שמסביר את התופעה עדיין לא ברור לחוקרים".

*יש לך מילה למנהלים או לבעלי המניות, כיצד הם יכולים למנוע תופעות קיצוניות כאלו בארגונם?

"הייתי מציע להם לזכור שהתנהגות מציקה, קטנונית ודורסת כלפי העובדים אינה טובה לאף אחד, ואף הייתי מציע לבעלי המניות לעקוב אחר התנהגויות ניהול רודניות ולנטר ממונים כאלה. הייתי אומר להם: 'צרו בארגון סביבה של כבוד, התייחסו ל'אישי' של העובד, נכון שזה הרבה יותר קשה ומעמיס על המנהל, אבל זהו ניהול מודרני איכותי".

הזווית המשפטית:

"גם אירועי לב כתוצאה מעבודה לא הוכרו בעבר"

עוה"ד תמר גולן ושלמה בכור, מומחים לדיני עבודה, מסבירים האם ניתן להכיר בהתאבדות כתאונת עבודה

 עו

עו"ד גולן סבורה שהסוגיה המשפטית שעולה כאן עומדת על "עיקרון הגולגולת הדקה": "קורה לא פעם שתאונת דרכים מולידה אצל הנפגע שורה של מחלות פנימיות שהיו קיימות אצלו עוד לפני כן, והאירוע היה רק הטריגר להוצאתן החוצה. במקרה כזה עולה השאלה - האם הביטוח נדרש לכסות על מחלות שקיננו בנפגע טרם האירוע.

"גם התאבדות על רקע של מצוקה בעבודה כביכול, בראש ובראשונה נובעת מגורם נפשי אישיותי. האם ביטוח לאומי יכיר בה כתאונת עבודה כשברקע הנפגע חווה מחדל בסביבת העבודה או התנהלות רודנית מצד הבוס? אני ממש בספק. למעשה, אני משוכנעת שמשפחת המתאבד תתקשה להוכיח קשר חד-חד ערכי בין התנהלות הממונים לבין התאבדות העובד".

עו"ד בכור מסכים שהקשר בין התנכלות בעבודה לבין התאבדות קשה מאוד להוכחה.

 עו

"אם מקרה כזה יארע בארץ המשפחה תידרש להוכיח לביטוח לאומי שלא היה קיים מצב נפשי מעורער קודם לאירוע הקשה בעבודה; שהיה שם אירוע משמעותי מובהק או רצף אירועים קטנים כמו הצקות מתמשכות ברמה יומיומית מצד הממונה. צריך להבין, שקשירת התאבדות למצוקה בעבודה היא תחום אפור, קשה מבחינה משפטית, אבל לא בלתי אפשרי לתביעות.

"בעבר גם אירועי לב כתוצאה מהתרגזות בעבודה לא הוכרו כתאונת עבודה, והיום חלה פריצת דרך וביטוח לאומי נוטה להכיר בהם. מעבר לכך, לרשות המשפחה עומדת הזכות לתביעת נזיקין ישירה את המעסיק וגם את הממונה הישיר שנטפל לנפגע, בהנחה שביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה.

"במקרה זה, הדגש של התובעים יתמקד ברשלנות המעביד וקו התביעה המרכזי יהיה להראות שהוא פעל באופן לא סביר. למשל, שהייתה שם היטפלות ממושכת מצד הממונה והמעסיק העלים עין, וכן להראות שהתנאים הפיזיים היו בלתי אנושיים באופן בלתי סביר וכדומה".

"נותר לנו להזכיר לצרכן היחיד כי גם עליו מוטלת אחריות"

שי כהן, מנהל "התו החברתי", סבור כי התאגידים הגדולים כבר הבינו שישלמו מחיר אם לא ינהגו כראוי, אבל לא כך הצרכנים

 שי כהן, מנהל

עמותת "במעגלי צדק" מפעילה את התו החברתי בחמש שנים האחרונות בירושלים, בתל-אביב ובבאר-שבע. התו החברתי הוא תו איכות ערכי, המבטיח כי בעסק המחזיק בו נשמרות זכויות העובדים וישנה גישה לאנשים עם מוגבלות. התו ניתן ללא תשלום לבתי קפה ולמסעדות המתחייבות לעמוד בקריטריונים חברתיים בסיסיים, ולאפשר לפעילי התו החברתי לקיים בהן ביקורת תקופתית. הכוונה אינה להחליף את רשויות החוק באכיפת דיני עבודה או ביישום חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, אלא לעצב נורמת התנהגות בקרב הציבור המעדיפה מעסיקים הוגנים.

שי כהן, עובד עמותת במעגלי צדק המנהל את פרויקט התו החברתי בשנתיים האחרונות, מספר כי השאלה המעסיקה אותו בעשייה היומיומית היא באיזו חברה אנחנו רוצים לחיות.

*כמה אימפקט כבר יכול להיות לפעילות שטח כשלכם בחברה מטריאליסטית ואינדיבידואליסטית כשלנו, האם המאבק שלכם אינו טיפה בים?

"יכול להיות. ברמה העקרונית אני מאמין שלא צריך לחשב 'עלות תועלת' כשמדובר בעשיית טוב, קשה מאוד לעבוד בארגונים לשינוי חברתי אם בכל רגע היינו מחשבים מהי ההשפעה שלנו על הציבור. ברמה המעשית, אני מאמין שהעשייה שלנו משנה דפוסי מחשבה וגם דפוסי התנהגות.

"ישנם ימים בהם אני נחשף לעשייה חברתית של אזרחים ועמותות שונות ואני מרגיש שייך יותר לזרם של נהר מאשר לטיפה בים. בכל מקרה, אני מרגיש שזו מטרה שראוי להילחם למענה. הכיוון שלנו, אגב, הוא להימנע מחרמות צרכנים וללכת על קו של העדפה צרכנית מתקנת".

*למה?

"בחרנו להעדיף גישה חיובית, כלומר אנו מעודדים את הציבור לתמוך דווקא במעסיקים ההוגנים ולא להחרים את האחרים, אנו מאמינים שבטווח הארוך גישה זו זוכה לתמיכת הציבור, איני יכול לקבוע בוודאות איזו מהגישות יעילה יותר, אבל הכרענו ברמה הערכית לטובת חינוך על פני ענישה".

*איך לדעתך משפיעה חשיפת שערוריית אייפון על צרכנות ערכית בציבור?

"חשיפת שערוריות הקשורות בהפרות זכויות אדם על-ידי חברות ומפעלים עשויות להוביל בסופו של דבר לשינוי חיובי כולל. חברות ענק דוגמת נייקי, פרסמו בלחץ ציבורי דוחות מהם עולה כי תנאי העבודה בחלק ממפעליהם פוגע בזכויות עובדים, ארגון SAI (Social Accountability International) הציג לפני עשור קוד תקינה לעבודה המכבד זכויות אדם (SA8000) עליו חתומות חברות רבות, ארגון התקינה העולמי ISO מפתח בשנים האחרונות תקן כולל לאחריות חברתית (ISO26000).

"צרכנות ערכית היא מגמה עולמית, התאגידים הגדולים הבינו מזמן כי ישלמו מחיר אם לא ינהגו כראוי, נותר לנו להזכיר לצרכן היחיד כי גם הוא שותף וגם עליו בסופו של דבר מוטלת האחריות ליצור חברה טובה יותר".