קו ישר, שכל עקום

במקום לתעתע במשפ' שליט ובציבור עדיף שנתניהו-ברק יכנעו עכשיו, הם כבר מורגלים בכך

קו ישר עובר בין פרשת המשט לעזה לבין פרשת גלעד שליט, והקו הישר הזה הוא השכל העקום. חודשים רבים התקיים הסגר האזרחי על עזה, רבים ביקשו ודרשו את הסרתו בטענה שאינו נחוץ, אבל הממשלה עמדה "איתנה" כנגד הלחצים. בכלל, לכל אורך דרכם, ברק-נתניהו, כל אימת שיש לחצים, הם מתייצבים מולם באיתנות ובנחישות - עד שהם מתמוססים. כך היה בפרשת המשט, וכך יהיה גם בעניין שליט.

נתניהו בא הבוקר (א') לממשלה ודרש מהשרים לגלות עמידה איתנה נוכח הצעדה לשחרור שליט, כאילו היה מדובר באקט עוין של אויבים. בינתיים לא נראה שכל השרים נשמעים לו. שניים כבר הודיעו כי יצטרפו לצעדה, אבל לא זה העניין.

האם רק אנחנו, הציבור, יודעים איך תסתיים פרשת שליט? האם בנימין נתניהו והמצביא אהוד ברק אינם יודעים זאת? הם לא מבינים שדין הצעדה כדין המשט - התקפלות? המשט גרם לנתניהו-ברק להסיר את הסגר האזרחי? הצעדה תביא אותם להסרת התנגדותם לשחרור האסירים המעכבים את ההסכם עם החמאס. ושוב אנחנו עומדים בפני אותה תופעה: החלטות אינן מתקבלות בגלל נחיצותן או תבונתן, אלא בגלל לחצים.

כל זה לא אומר שכניעה לדרישות החמאס היא דבר נכון או רצוי. היא בפירוש לא. כל אסיר שמוחזר הוא טרוריסט שמתחיל בפעולה. ומדובר בטרוריסטים בעלי ותק, ניסיון ותאוות נקם דתית - התאווה הקטלנית ביותר. אם השיקולים היו רק האינטרס הביטחוני והלאומי, היה צריך לומר לאו מוחלט לחמאס, ואפילו יותר מכך: אסור היה מלכתחילה להיכנס איתו למשא ומתן כלשהו. כי הרי צודקים מתנגדי הכניעה לחמאס, אלה האומרים שמהלך כזה ימחיש פעם נוספת לאויב שכדאי לחטוף וכדאי להציג תנאים קשוחים, כי בסוף אנחנו מתרצים. בהחלט צודקים.

אבל הצדק הזה התמוסס ברגע שישראל התחילה במשא ומתן. מאותו שלב שבו שחרור שליט נהיה תלוי במספר האסירים, בטיבם, בסוג פשעיהם - המערכה אבודה, כי אז מתחילות שאלות כמו "בשביל חמישים אסירים נפקיר את גלעד?" ולאחר מכן בשביל מאה, מאתיים, וכך זה מידרדר. ואתם יודעים מה? אני בכלל לא בטוח שגם עכשיו, כאשר נסכים לתנאי החמאס האחרונים, זה ייגמר. אני לחלוטין לא משוכנע שהם לא יציגו דרישות נוספות לאחר שיקבלו את מבוקשם.

היו מספיק נקודות ציון בדרך שבהן היה אפשר לפחות לנסות להשתמש בקלפים שבידינו כדי לעשות עסקת שחרור. הנקודה האחרונה היתה הסרת הסגר האזרחי, שהיתה חשובה מאוד לתושבי הרצועה. גם הקלף הזה הוחמץ, אף שהשימוש בו בוודאי היה מתקבל בהבנה בעולם. בכל מקרה, דבר אחד צריך להיות ברור: לא גלעד צריך לשלם את מחיר השכל העקום, לא הוא ולא בני משפחתו, שסבלם קשה מנשוא. במקום להמשיך לעבוד עליהם, ועל הציבור, באמצעות הזמנת שליט לעוד פגישה עקרה - שיעשו נתניהו-ברק עכשיו את מה שממילא יעשו יותר מאוחר: שייכנעו. הם כבר מורגלים בכך.