בלי בשר חזיר בחנויות ובלי הומואים בטלוויזיה: איך היו נראים החיים בלי בג"ץ?

היום כל אלה נראים לנו מובנים מאליהם, אבל במשך השנים היה זה בג"ץ שהכריע בנושאים שבהם הפוליטיקאים לא העזו לגעת ■ נסו לדמיין איך החיים היו נראים בלי הזכות לדעת על חילופים בצמרת המוסד, האפשרות ללכת לקולנוע בשבת או האיסור על הכאת ילדים

להחלטת שופט העליון אדמונד לוי לשלוח לכלא את ההורים מעמנואל היתה מטרה ברורה: להראות לציבור שבית המשפט לא יסבול מצב שבו לא יקוימו פסקי הדין שלו. אבל בין השורות מסתתרת הפגנת כוח, שנראית חיונית ביותר לבית המשפט העליון במציאות של היום.

פרשת ההורים בעמנואל - שסירבו לשלוח את בנותיהם ללמוד לצד ילדות ממוצא ספרדי, גם לאחר שהשופט לוי הורה לאחד את המגמות האשכנזית והספרדית בבית-הספר - אינה הפעם הראשונה שבה פסק דין של העליון אינו מיושם. לפעמים אלה הרשויות שמתמהמהות, לעתים כוחות חברתיים חזקים מתנגדים לפסיקה - ופסקי הדין נותרים כהצהרות על הנייר ולא כמשהו שמתרחש בשטח.

ועדיין, יש לא מעט מקרים שבהם הביא בית המשפט העליון לשינוי אמיתי; שינוי שממרחק הזמן קשה עלינו לדמיין איך נראו חיינו קודם לכן.

פסקי הדין שנבחרו כדי להמחיש את הרעיון אינם נוגעים לנורמות שלטוניות, וגם לא להתדיינויות מפולפלות של פרופסורים למשפטים; מדובר בשינויים שכל אחד מאיתנו מרגיש בחיי היומיום. דברים שאולי היום נראים מובנים מאליהם, אבל לא היו כאלה לפני פסיקות בג"ץ.

בתקופה שבה האמירה "יש שופטים בירושלים" מקבלת אחריה יותר ויותר סימני שאלה, כדאי לזכור - ואולי לדעת לראשונה - עד כמה השפיעו השופטים האלה, לטוב או לרע, על החיים בארץ הזו.

לפניכם מקבץ מפסקי הדין שנבחרו. הרשימה המלאה - במגזין G:

הצנזורה הצבאית: מי פוגע בביטחון המדינה?

הביקורת על תפקודו של ראש המוסד מאיר דגן פרוסה לאחרונה בכותרות ענק בכל העיתונים, לצד ההנחה שדגן לא ימשיך לשנת כהונה נוספת. בשנות ה-80, ידיעות כאלה נפסלו על-ידי הצנזורה.

כזה היה המקרה של עיתון "העיר", שהגיש לצנזור הצבאי כתבת תחקיר על תפקודו של ראש המוסד דאז נחום אדמוני, תוך אזכור החילופים הקרובים בצמרת הארגון.

מאיר שניצר, עורך העיתון דאז, עתר לבג"ץ נגד הפסילה. פסק הדין שניתן ב-1989 חולל מהפכה בכל הנוגע לסמכויות הצנזורה הצבאית ולחופש הביטוי בישראל בכלל. נקבע שם כי הצנזור מוסמך לפסול ידיעה רק אם יש בפרסום ודאות קרובה לפגיעה בביטחון המדינה.

הכתבה על אדמוני לא עמדה בקטגוריה הזו. להפך, בג"ץ קבע כי דווקא לקראת חילופים אפשריים בראשות הארגון חשוב לדון בכישורי המתמודדים.

"צמצום סמכויות הצנזורה הביא באופן פרדוקסלי להתפתחותה של צנזורה אלטרנטיבית", אומר הפרשן המשפטי משה נגבי, "בדמות צווי איסור הפרסום שמוציאים בתי המשפט, כמו זה שהיה בפרשת בלאו-קם. הצנזורה אישרה את הפרסום, ובית המשפט פסל. אבל זה עדיין לא מפחית ממשמעות ההישג".

ערוץ פלייבוי: גם זה חופש ביטוי

מנויי הכבלים והלוויין כבר מכירים את הצעות נציגי השירות: חבילת ערוצים למבוגרים בלבד - מערוץ פלייבוי ועד שידורי תוכן פורנוגרפי של ממש. בתחילת העשור ניהלו ארגוני נשים וחברי כנסת מאבק על עצם שידורם, ובמארס 2004 החליט הרכב מורחב של 11 שופטים להתיר אותם, כשהוא מסתמך על עקרונות חופש הביטוי.

"פסילת שידורי פלייבוי עשויה לפתוח פתח לפסילת תכנים רבים, דבר המסכן את הדמוקרטיה", כתבה בפסק הדין השופטת דליה דורנר, כיום נשיאת מועצת העיתונות. היא כיבדה את הטענה ששידורי פלייבוי עלולים לפגוע ברגשות אנשים ממגזרים מסוימים, אבל הזכירה שמדובר בערוצים בתשלום, וכי "איש אינו חייב לצפות בהם".

הטלוויזיה החינוכית: מותר להגיד "הומו" בשידור

זה נשמע כמו ימים פרה-היסטוריים, אבל לפני 13 שנה אמירת המילה "הומו" בטלוויזיה החינוכית היתה עילה לבג"ץ.

שר החינוך דאז זבולון המר אסר על החינוכית לשדר תוכנית של מגזין הנוער "קלפים פתוחים", שהוקדשה לנושא הזהות המינית ואפשרה לנוער הומו-לסבי לדבר על ההתלבטויות ועל היציאה מהארון. המר טען כי לא ניתן לשדר את התוכנית ללא הצגת נושא ההומוסקסואליות באופן מאוזן.

בעקבות עתירתן של האגודה לשמירת זכויות הפרט והאגודה לזכויות האזרח התיר בג"ץ את השידור. הוא פסק כי תופעת החד-מיניות כבר אינה מבטאת סטייה שיש להוקיעה ולהילחם בה, וכי אין סיבה ל"עצימת עיניים" ול"יצירת טאבו".

פרטיות הטוקבקיסטים: הזכות לאנונימיות

רמי מור, מטפל אלטרנטיבי שנפגע מטוקבקים שכתבו עליו, ביקש בשנת 2007 להגיש תביעת דיבה נגד אותם גולשים שנהנו מהאנונימיות של הרשת. ספקית האינטרנט ברק אי.טי.סי סירבה לספק לו את פרטי הגולשים, וערעורו הגיע לבית המשפט העליון.

בשם חופש הביטוי והזכות לפרטיות דחה בית המשפט את הערעור לפני 3 חודשים. "האפשרות להתבטא באופן אנונימי היא חלק מחופש הביטוי", קבע השופט אליעזר ריבלין, ולמעשה הכיר בחופש שמאפשר העולם הווירטואלי.

איסור אפליית הומוסקסואלים: אבן דרך במקומות עבודה

יונתן דנילוביץ, דייל באל-על, רצה לקבל עבור בן זוגו כרטיסי טיסה חינם - הטבה שאל-על העניקה לבני-זוג של עובדים הטרוסקסואלים, אבל סירבה בתוקף להעניק לבני-זוג מאותו מין.

דנילוביץ פנה, באמצעות האגודה לזכויות האזרח, לבית הדין האזורי לעבודה - וזכה. אל-על לא התייאשה, וערערה על פסק הדין. גם בית הדין הארצי לעבודה עמד לצדו של דנילוביץ, ואל-על החליטה להעלות את המאבק שלב נוסף, עתרה לבג"ץ - והפסידה בגדול.

פסק הדין שניתן ב-1994 משמש אבן-דרך ביחס של מקומות עבודה לעובדים מהקהילה ההומו-לסבית, ויחד עם התיקון לחוק שוויון הזדמנויות העבודה, שאסר במפורש על אפליה על רקע נטייה מינית, מאפשר להם ולבני-זוגם ליהנות מאותן זכויות.

נשים בקורס טיס: קרבית זה הכי, אחותי

"אני מסתכלת על האפשרויות שהיו לי כשהתגייסתי לצה"ל לעומת אלה שהוצגו במנילה של הבת שלי - וזה עולם אחר", אומרת בהתפעלות פרופ' סוזי נבות, מומחית למשפט חוקתי. "מי בכלל חשב לשלב נשים בתפקידים קרביים בזמני? הבג"ץ של אליס מילר ב-1994 עשה שינוי מדהים".

מילר, קצינה בצה"ל ובעלת רישיון טיסה אזרחי מחו"ל, ביקשה להתנדב לקורס טיס, שאליו התקבלו עד אז גברים בלבד. החיל סירב לזמן אותה למבדקים, והיא עתרה לבג"ץ באמצעות האגודה לזכויות האזרח בטענה כי מדובר בפגיעה בזכותן של נשים לשוויון.

חיל האוויר טען כי הכשרת טייס היא עסק יקר, ולכן חשוב למצות את הכשרתו גם במסגרת שירות המילואים; נשים שיפסיקו את ההתנדבות בגלל היריונות ולידות לא מביאות אותה תועלת למערכת.

בית המשפט קבע: "הגנה על זכויות אדם עולה כסף, וחברה המכבדת זכויות אדם צריכה להיות נכונה לשאת במעמסה הכספית".

שערי קורס טיס נפתחו לנשים, לצד תפקידים קרביים אחרים שהיו בעבר נחלתם של גברים בלבד.

קולנוע בערב שבת: סרט עם האפי אנד

עד ראשית שנות ה-90, היציאה לסרט בשישי בערב לא היתה אופציית בילוי מקובלת. המאבק בנושא, שהחל בבית הדין לעניינים עירוניים בירושלים, הגיע בסופו של דבר גם לבג"ץ, והפעם היתה זו נתניה שסיפקה את הדלק במלחמה על הסטטוס-קוו.

ב-1991 נחקק "חוק ההסמכה", המסמיך רשות מקומית להתחשב במסורת הדתית במסגרת ההחלטה לקבוע אילו מקומות בילוי ייפתחו בשבת. בעקבות החוק הורתה עיריית נתניה לסגור את בית-הקולנוע הפועל בקניון השרון בשבת, כחלק מהסכם קואליציוני שקבע כי רק בתי-הקולנוע באזור התעשייה יורשו לפעול בשבת.

בג"ץ פסק כי מאחר שחוק העזר של נתניה מתיר "פעילות תרבות וחינוך" בשבת, לא ניתן להורות על סגירתו של בית הקולנוע, שכן הוא עוסק בפעילות תרבותית.

חנויות לבשר חזיר: לא נכנסים לנו לצלחת

מספר עתירות הוגשו לבג"ץ בדרישה לאפשר מכירת בשר חזיר בבית-שמש, בטבריה ובכרמיאל, בעקבות חקיקת חוקי עזר באותן רשויות שאסרו את המכירה. הרכב של 9 שופטים הורה לרשויות לבחון מחדש את הנושא, בכפוף לקריטריונים שקבע בג"ץ.

נשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק פסק ב-2004 כי האיסור יופעל רק באזורים שבהם מתגוררת אוכלוסייה דתית המתנגדת למכירה. בשכונות שבהן יש רוב התומך במכירת בשר חזיר, או שאינו מתנגד לה, תתאפשר פתיחתן של חנויות לא כשרות; ובשכונות מעורבות, תורשה הרשות לאסור את המכירה - בתנאי שיש בקרבת מקום חנות אחרת שתספק צורך זה.

צרו איתנו קשר *5988