"למה להתערב בכלל בשכר הבכירים? אין כאן כשל שוק. לא ברור לי מה הבעיה עם זה שמנהל מקבל מעל מיליון שקל לחודש או 20 מיליון שקל לשנה. לדעתי, אין דבר כזה שכר מוגזם. יש לאנשים בישראל עין צרה להצלחה. זה הכול פופוליזם זול" - כך אומר ל"גלובס" עו"ד יוסי כהן, מומחה לדיני תאגידים.
"את כל הדיון הזה סביב שכר הבכירים אני מכתיר בכותרת 'הפופוליסטים נובחים והשיירה עוברת'", הוא אומר. "אסור להתערב בשכר הבכירים. זה נוגד את עקרונות דיני החברות. שכר הבכירים בחברות ציבוריות צריך להיקבע על-ידי כוחות שוק, כל התערבות וכל רגולציה בעניין רק תגרום נזקים".
"אם תתקבל הצעת רשות ניירות ערך להעביר את השכר של 5 הבכירים לאישור באסיפה הכללית, זה ייצור פתח לסחטנות", אומר כהן. "למה? כי על-פי ההצעה גוזלים את כוח השליטה ונותנים אותו לקבוצת מיעוט שהופכת לשחקנית הדומיננטית במגרש. בפועל, יבוא המיעוט שבמיעוט ויאמר לבעלי השליטה 'תן לי את זה, ואני אסכים להצביע ככה'. אז זה לא נכון, זה פתח לסחטנות".
"מי שאומר שאי-אפשר להתעשר מעריכת דין טועה", טוען כהן, "בוודאי שאפשר. השאלה היא מה זה עושר? אין לי 200 מיליון דולר, אבל אני עשיר. הבית שלי שווה לפחות 15 מיליון דולר, המשרד שלי שווה איזה 10 מיליון דולר, יש לי עוד נכסים, ואנחנו חיים ברמת חיים מאוד גבוהה".
"איך הגעתי לזה מדירת הוריי הקטנה בנווה-צדק? המקפצה הגדולה שלי היתה תביעת פירוק שלכאורה לא היה בה כסף", מספר כהן. "באה אלי פרקליטת מחוז תל-אביב, שהייתי סטאז'ר שלה ואמרה לי, 'שמע, יש פה איזה אחד שפירא שצריך למנות מפרק לחברה שלו, ואין כסף בקופה. אתה לא תרוויח מזה כלום, אבל אין לי למי לפנות'. בדיוק אז סיימתי לכתוב את החלק השלישי בטרילוגיה של דיני חברות שמדבר פירוקים, והחלטתי ללכת על זה".
"במהלך השירות הצבאי שלי נפצעתי, איבדתי רגל, ובבת-אחת השתנה מסלול חיי", מספר כהן. "שירתי בצנחנים ובמלחמת ההתשה. תוך ניסיון לחלץ פצועים שנתקעו במדרון בבקעת הירדן, הזחל"ם שממנו ירדתי נפל ביחד איתי למדרון, התפוצץ ונשרף כשאני תחתיו. נפצעתי מאוד-מאוד קשה. יד אחת התרסקה לי, היו לי 113 שברים ברגל ימין, הצלעות נשברו לי, פצעו את הריאות ונכנסו לי שומנים לריאות, ורגל שמאל שלי עפה. במשך חודש ושבוע הייתי מונשם ללא הכרה, במוות קליני. כשהתעוררתי מהתרדמת, ואחרי הליך שיקום ארוך, הבנתי שמציל או מכונאי אני כבר לא אוכל להיות.
"הייתי בשיקום כמה חודשים טובים. עקב חומרת הפציעה שלחו אותי לטיפולים בגרמניה, ומה שקרה לי שם התפרץ החוצה אחרי הרבה שנים ברומן שכתבתי. בשיקום בגרמניה שמו אותי לבד בחדר מפואר, ולא הייתי רגיל לזה. גדלתי עם 5 אחים באותו חדר והרגשתי בודד בחדר הענק, וזה גם מייבש את המוח להיות לבד כמה חודשים בחדר, אז ביקשתי שיכניסו עוד חולה לחדר. הכניסו לי לחדר קטוע רגל כמוני - גרמני מבוגר שעטף אותי באהבה והפך לאבא שלי שם. הוא טיפל בי ופינק אותי, ומאוד התחברנו.
"אחרי שהוא השתחרר, הוא הזמין אותי אליו הביתה ועשה לי מסיבת שיקום גדולה. בסיום המסיבה הוא היה קצת שיכור, העלה אותי לעליית-הגג, פתח ארגז מסע, הוציא ממנו חליפה של קצין נאצי ואמר לי 'קולונל גוסטב קרזינסקי לפקודתך'. התברר שהוא היה קולונל בגסטאפו. הייתי בהלם, ברחתי משם כל עוד נפשי בי ולא רציתי לשמוע ממנו יותר".
* הראיון המלא עם עו"ד יוסי כהן - ב"גלובס הערב" במהדורה המודפסת.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
