לבזק אין הרבה ברירות

שלמה כפיר אמנם לא זקן מבחינת הגיל, אבל הוא בהחלט אחד האנשים החכמים ובעלי הניסיון בבזק. בצורה פשוטה וברורה הוא אומר את מה שכולם כבר יודעים ואת מה שראשי בזק מנסים להתנער ממנו ללא הואיל - הפרטת בזק היתה מעשה חלם שהיטיב עם שני גורמים בלבד: בעלי המניות שרכשו את החברה ומנהליה. שום דבר טוב לא יצא מההפרטה הזו ברמה המשקית. דבריו של כפיר חצובים בסלע.

גם אם חברת החשמל תיכנס באמצעות חברה-בת שלא בשליטתה לשוק התקשורת, לבזק אין הרבה ברירות - היא תהיה חייבת להתחיל בפרויקט דומה בעצמה, לשתף פעולה עם חברת החשמל, או שתי האפשרויות יחד.

הניסיון למתוח את הטכנולוגיה שבה משתמשים היום (קווי נחושת) מתקבל על הדעת וגם הרבה מפעילים בעולם עושים זאת, אבל בטווח הארוך אין מנוס מהנחת סיבים אופטיים לבתים.

נכון, אפשר לגרור את זה 10 שנים או יותר, אבל בסופו של דבר בזק תצטרך להשתנות. ואם היא לא תשתנה, חברת החשמל או חברה אחרת תעשה זאת, כי לא יכול להיות שבזק תימנע מהשקעה רק לטובת בעלי המניות והמנהלים. על אף שהיא חברה פרטית, היא עדיין חברת תקשורת לאומית.

זו בדיוק הסיבה ששר התקשורת, משה כחלון, ומשרד האוצר מכניסים את חברת החשמל לשוק התקשורת (תחת מגבלות חמורות).

הזחיחות מרגיזה

מה שמרגיז את המפקחים בהתנהלות של בזק ושעליה היא משלמת זו הזחיחות. חוסר הנכונות של החברה לדון בפרויקט של הנחת סיבים אופטיים לבתים, או אפילו להתחיל בניסוי או ברישות של עיר קטנה בישראל, ממש מקומם. פרויקט ה-NGN, תפארתה של החברה, מתברר עם חלוף הימים כפרויקט סביר ותו לא.

בזק צודקת מאוד כאשר היא אומרת שאין עם מי לדבר. אחת הרעות החולות בשוק התקשורת בישראל היא שלא מתקיים דיון רציני בין המפעילים לבין משרד התקשורת, ובזק היא קורבן שמשלם מחיר יקר בשל כך. לו היה דיון רציני, יכול להיות שבזק היתה היום במקום אחר מבחינת השקעות.

זה לא מאוחר אגב, אבל ככל שעובר הזמן הסיכויים להתכנס לדיונים כאלה הולך ומתמעט.