ילדים לעולם אינם זרים

ילדים לא מגרשים - לא חלק, לא מעטים ולא רבים, אף לא אחד. כי אין דבר יותר חסר לב מזה

יותר מדי פעמים שומעים את המילה "רוב" כשמדובר על גירוש ילדי עובדים זרים. אני לא מבין את המונח הזה בהקשר כזה. לי נראה שכאשר מדובר בילדים, אין רוב או מיעוט, מעטים או רבים. כאשר מדובר על כך שרבים, או הרוב, לא יגורשו, אני למעשה קורא שמעטים, או מיעוט, כן יגורשו, וזה לא מקובל.

ילדים לא מגרשים - לא חלק, לא מעטים ולא רבים, אף לא ילד אחד. כי אין דבר יותר חסר לב מאשר לקרוע ילד מהמקום שבו נולד וגדל. אז שוב: ילדים לא מגרשים, נקודה. אף ילד, אף לא אחד.

עכשיו נעבור למשפט "זה לא כל כך פשוט", שהוא אחיו התאום של "זו בעיה מאוד מורכבת". כן, לפעמים הבעיות אכן קשות ויש מקום להתלבטויות. האם גם העניין הזה נופל לקטגוריה הזאת? אני מנסה לחשוב מה כבר יכול להיות נורא בכך שהילדים יישארו בארץ. בכמה מדובר? לפי המספרים הרשמיים, יש כ-1,200 ילדים, ומתוכם מציעים להשאיר בארץ כ-800. השאר הם ילדים שנולדו בארץ בחמש השנים האחרונות.

איזה הגיון מנחה את הסלקציה הזאת, תסלחו לי על הביטוי? ההנחה היא שילדי פעוטונים וגנים עדיין לא הצליחו להשתרש בארץ, ולכן הגירוש יפגע בהם פחות מאשר בילדים החיים בארץ שנים רבות יותר. יכול להיות שיש ממש בהנחה הזאת, אבל למה לפגוע בכלל, אפילו אם הפגיעה פחותה? מה רע יכולים לעשות 400 ילדים ובני משפחותיהם?

אני חושב שאפשר לומר במידה רבה של סבירות שאנשים אלה, גם המבוגרים וגם הילדים, יהיו מועילים יותר לחברה הישראלית מאשר יהודים רבים החיים בתוכנו כפרזיטים. אז מה הבעיה של שר הפנים, אלי ישי? שהם יאיימו על הרוב היהודי במדינה? זו בדיחה גרועה, שכן מדובר במספר זניח.

ואם תאמרו שלא רק בהם מדובר, שיש כאן עניין של תקדים, אדוני שר הפנים וכל השאר שרואים בפרשה "עניין מאוד מורכב" - תקדימים לא בונים על גבם של ילדים. אם מוסכם שהמספר הנוכחי לא יערער את המאזן הדמוגרפי במדינה, אז לגבי העתיד תמצאו פתרון, בשביל זה אנחנו בוחרים בכם ומשלמים את משכורותיכם. זו לא חוכמה גדולה לגרש, החוכמה היותר גדולה היא למנוע מצב שיהיה צורך בגירוש.

יש שיקולים שכל דבר אחר אינו יכול לעמוד מולם. ילדים הם ילדים, ולא משנה מי הוריהם; אני מתקשה להאמין שיום אחד נראה ילדים מובלים לגירוש. אלה תמונות שאסור שיהיו על אדמת ישראל. כשלעצמי, אתקשה מאוד להיות שלם עם הישראליות שלי אם זה יקרה. אתקשה יותר לשאת היהדות שלי, לא זו הדתית הקנאית השונאת כל מה שהוא זר, אלא היהדות האמיתית, הבסיסית, השורשית, המתקדמת וההומנית.