מה יורשת האישה השנייה?

באחד מימות השבעה הגיעה לבית אשה זרה וסיפרה שהיא מכרה ותיקה של האם המנוחה

בסיפורי האגדות על ברכיהן גדלנו, האם החורגת - או בשמה המודרני יותר "האישה השנייה" - מתוארת תמיד כמכשפה איומה, שמתחרה בילדי האב ומנסה לנשל אותם ממעמדם ורכושם. במקרים הגרועים יותר היא גם מביאה איתה את בנותיה מנשואיה הראשונים, אשר מסייעות לה במזימתה להשתלט על האב התמים.

גם במציאות, חלק גדול מעיסוקם של בתי המשפט לענייני משפחה בנושאי ירושה מתנהל סביב עימותים בין האישה השנייה לילדים מנישואיו הקודמים של האב, כפי שמדגים סיפורה של יעל מגבעתיים:

אימה של יעל הלכה לעולמה במפתיע לפני כ-10 שנים, ולשבעה על מותה הגיעה אישה לא מוכרת בשנות ה-50 לחייה, וטענה כי היא מכרה של האם המנוחה מימים-ימימה. עד מהרה ובכאב לב גדול גילתה יעל כי המנחמת עשתה את דרכה אל ליבו של האב ואל דירתו, אך מחשש לפגוע באב לא אמרה דבר.

שתיקה זאת התגלתה כטעות חמורה ויקרה, כששנים ספורות מאוחר יותר גם האב הלך לעולמו, והאישה השנייה - אותה גברת שהגיעה לראשונה לבית בשבעה - תבעה וקיבלה מחצית מרכושו כידועה בציבור.

ואם לא די בכך, בימי השבעה על מות האב גילתה יעל לתדהמתה את שרשרת הזהב עם תיליון היהלום שהיתה שייכת לאימה המנוחה, כשהיא מתנוססת על צוואר בתה של האישה השנייה.

כיצד ניתן למנוע תסריט כמו זה של יעל?

כדאי לדאוג לחלוקת תכשיטים, חפצים יקרי-ערך וחפצים בעלי ערך סנטימנטלי עוד בחיי האב. יתרון העברת הרכוש בחיים הוא הגנה מפני העלמתו ומניעה מוחלטת של כל התביעות העתידיות לאחר מות האב, שכן הרכוש הוצא מכלל העיזבון עוד בחייו.

החיסרון הוא כמובן שהעברת חלק גדול מדי של הרכוש לידי הילדים עלולה ליצור תלות כלכלית של האב בילדיו, ולכן לפחות בכל הקשור לדירת המגורים הדבר רחוק מלהיות פתרון אידיאלי.

פתרון נוסף שיכול היה לחסוך חלק מעוגמת-הנפש של יעל היה החתמת הוריה על צוואה הדדית בטרם מות האם. צוואה הדדית היא צוואה סימטרית עליה חותמים שני בני-הזוג, ובה הם מתחייבים כי אף אחד מהם לא ישנה את הוראות הצוואה או יכתוב צוואה שונה לאחר מותו של בן-הזוג הראשון. בדרך-כלל בצוואה הדדית הצדדים מורישים את רכושם זה לזו, אך מתחייבים בצוואה כי לאחר מותו של בן-הזוג השני יעבור הרכוש לילדים.

בצורה זאת נמנע המצב שבו הילדים יורשים ישירות את בן-הזוג שנפטר ראשון, כך שבן-הזוג השני לא ייוותר רק עם חלק מהרכוש ויהיה שבוי בידיהם של הילדים המחזיקים בחלק האחר; ומצד שני נמנע המצב שבו בן-הזוג יורש את כל הרכוש ויכול לאחר מכן לנשל את הילדים כליל - ולהוריש את הכל, במודע או שלא במודע, לאישה השנייה.

לעניין צוואות הדדיות חשוב לדעת כי החוק בעניין זה שונה בשנת 2005, ולכן צוואות שנחתמו קודם למועד זה יש לשוב ולחדש בהתאם לדרישות החוק החדש.

החיסרון בצוואה ההדדית הוא שמטבע הדברים היא מגבילה את ההורשה של עיזבון האב לזרים, אך אינה מונעת מצב של ריקון העיזבון בחייו. כך, למשל, הצוואה ההדדית מגבילה את האב מלהוריש את דירת המגורים שחלק עם האם לאדם אחר למעט ילדיו, אך אינה מונעת ממנו למכור את הדירה בחייו.

כמו כן יש לדעת כי אין בכוחה של הצוואה הדדית למנוע מהאישה השנייה לתבוע חלק מהרכוש כידועה בציבור של האב, אך הצוואה ההדדית כן מעמידה את רכושו של האב מלכתחילה על מחצית הרכוש בלבד, ולפיכך הידועה בציבור תוכל לקבל לכל היותר רבע מהרכוש - ולא מחצית.

הפתרון האידיאלי והפשוט מכולם הוא כמובן חתימה על הסכם ממון בין האב לאישה השנייה. הסכם הממון מבטיח כי לא ייפגע הרכוש שצבר האב עד לתחילת חייו המשותפים עם האישה השנייה, לרבות הרכוש שירש מהאם, ויניח את דעתם של הילדים המודאגים מהמניעים לכניסת האישה השנייה לחייו של האב.

אם פניה של האישה השנייה הם באמת למציאת פרטנר אמיתי לחיים משותפים ומאושרים, הרי שאין לה סיבה להתנגד לחתימה על הסכם הנוגע לרכוש שלא היה לה כל חלק בצבירתו מלכתחילה, ומאפשר לילדים לאחל לזוג החדש שיחיו באושר עד עצם היום הזה.

צרו איתנו קשר *5988