פשוט תתביישו

ל"ראשי המשק" כפי שאוהבים מנכ"לי חברות גדולות לכנות את עצמם, יש במה להתבייש

יעקב פרי, יו"ר בנק מזרחי-טפחות, אמר באפריל האחרון שאין לו על מה להתנצל. "אני חושב שהתרומה שלי מצדיקה את השכר שלי", הסביר אז. ואנחנו אומרים: צודק. לא צריך להתבייש בשכר גבוה, ולנו בתקשורת יש תרומה לכך שהפכנו את השכר הגבוה לדבר שצריך להתבייש בו. זה צריך לעבוד הפוך: מנהלי החברות הגדולות, "ראשי המשק" כמו שהם אוהבים לכנות את עצמם, צריכים להתבייש בדבר אחד: בשכר הנמוך שהם משלמים לעובדים שלהם.

אין שום הצדקה לכך שמאבטח בבנק מזרחי ירוויח כמו מאבטח בכניסה לחניון של עסק צולע. בנק יכול לשלם לקבלן השמירה יותר, ואף לוודא שאכן הקבלן שילם יותר לעובד. אם חברה משגשגת משלמת שכר מינימום, אם בנק מגייס היום עובדים בעלי תואר ראשון ומציע להם 4,000 שקל בחודש, מנהליו צריכים להתבייש.

צריך לגרום להם להתבייש. אילן בן דוב לא צריך להפוך לאויב האומה בגלל גובה הקישוריות. מדינה שלמה עוסקת בחשבון הטלפון הסלולרי במקום לשאול איך זה שנהג משאית צריך לנהוג 15 שעות ביום כדי להביא הביתה 6,000 שקל ברוטו בחודש. לעזאזל שכר המינימום, נכסח את חברות התקשורת, נדבר קצת על הריכוזיות ונרגיש טוב עם עצמנו שהנה עשינו משהו בשביל המדינה.

עלה תאנה

"ארגון OECD קובע כי שכר המינימום בישראל גבוה ביחס לעולם". זה מה שהיה למשרד האוצר להגיד, שוב ושוב, בעקבות הצעת החוק להעלאת שכר המינימום. אלא שבמשרד האוצר ציטטו רק את החלק הראשון במשפט. חלקו השני קבע ששכר המינימום גבוה רק ביחס לשכר הממוצע בישראל.

כפי שהסברנו כאן בעבר, שיעור העובדים המשתכרים בישראל סביב שכר המינימום גבוה כל כך, עד שגם השכר הממוצע נמוך ואינו גבוה באופן משמעותי משכר המינימום - וזאת להבדיל מהמדינות המתקדמות בעולם. כלומר, ישראל אינה צריכה להוריד את שכר המינימום כפי שניסו לטעון באוצר, אלא לשאוף להגדלת הפער בין שכר המינימום לשכר הממוצע. הסקר שאנו חושפים היום רק מחזק את הטענה הזו, ומספיק להתבונן במספרים.

תירוצים

במשרד האוצר ובהתאחדות התעשיינים ניסו לשכנע אותנו שהעלאת שכר המינימום תמוטט מפעלים ותדחק בהם לעבור למדינות זולות יותר. אבל מה לעשות שנתוני משרד התמ"ת שפורסמו לאחרונה הוכיחו כי רק 11% ממשתכרי שכר המינימום מועסקים בתעשייה. רובם מועסקים בענפי החינוך, הרווחה והבריאות, בענפי המסחר והשירותים.

ומה בנוגע למשרות הפנויות? לפני כמה ימים פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את הנתונים העדכניים ביותר בעניין, ועל פיהם רוב רובן של המשרות הפנויות בחודשים אפריל יוני האחרונים מיועדות לעובדים מתחום המכירות, המזון, ההנדסה, הפקידות, הסיעוד והשמירה. מה מאפיין את התחומים האלה?

לא ניתן להחליף את העובדים המועסקים בהם בעובדים מסין או אינדונזיה. מעבר לכך, מחקרים שונים שנעשו בעולם הוכיחו כי העלאת שכר המינימום בענפים אלה לא תעלה את האבטלה - גם לא בענף המזון.

בלי בושה

שימו לב מה אמר השבוע בני פפרמן, ראש מינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת: "התפלגות השכר בארץ מוטה כלפי מטה באופן בולט ביחס לכלכלות אחרות, ויותר מדי אנשים מקבלים שכר נמוך". פפרמן הוא אדם אינטליגנטי, אבל בעיקר אלגנטי. הוא לא יגיד שזו חזירות או רשעות. הוא גם לא אנתרופולוג או חוקר הישראליות, הוא בסך הכול כלכלן. לכן הוא יודע לומר שבארץ משלמים פחות, אבל אין לו הסבר לכך.

מה גורם לקבלן בניין ישראלי לשלם פחות ממה שמשלם קבלן בניין באירופה? מה גורם לקמעונאי ישראלי לשלם פחות לקופאית? האם היא טובה פחות מהמקבילה שלה בעולם? ספק רב. הכול עניין של בושה.

הישראלי לא מתבייש לשלם לעובדים פירורים ולחזור לווילה בכפר שמריהו. בשבוע שעבר חשפנו שאפילו יו"ר הסתדרות העובדים הלאומית, יואב שמחי, מרוויח 63 אלף שקל בחודש ונוהג בג'יפ יוקרתי. אם למנהיג עובדים אין טיפת בושה, מה אנחנו רוצים מיעקב פרי.