פרטנר ו-HOT חויבו לפצות באלפי שקלים לקוחות נואשים ש"טורטרו"

בית המשפט אינו אדיש לסבל שנגרם לאזרח הקטן ע"י חברות הענק: בשני פסקי דין "מרעננים" חייב השופט עודד מאור את פרטנר ואת HOT לפצות את הצרכן בגין עוגמת-הנפש שנגרמה לו מכך שהן דחו אותו ב"לך ושוב"

כמה מתסכלת היא התחושה שלא משנה מה נעשה, כמה נזעק, כמה פעמים "ננדנד", אילו מכתבים נכתוב - חברות הענק לא יתייחסו אלינו ברצינות. הן גדולות, הן עשירות, האמצעים בידיהן, ולנו לא נותר אלא "לרוץ סביב הזנב של עצמנו".

רבים מאתנו חווינו במהלך חיינו את חוויית ההינתקות מחברת הכבלים שלנו, מספקית האינטרנט, מהספק הסלולרי. מהפכת הניוד לא הותירה אותנו אדישים.

לכל הצרכנים המתוסכלים, הכועסים, הזועמים, המיואשים, שיגר עתה השופט עודד מאור, ביושבו בבית משפט לתביעות קטנות, מסר מרגיע, מעודד, מחמם לב. מאור סירב להתייחס בהבנה ליחסן הבלתי ראוי של חברות הענק כלפי הצרכן הקטן. הוא בחר להדגיש את עוגמת-הנפש שהתייחסות שכזו גורמת לצרכן.

בפסקי דינו חייב מאור את חברת פרטנר תקשורת בע"מ ואת HOT מערכות תקשורת בע"מ לפצות - בכסף ממש - צרכנים שהגישו נגדן תביעות בשל יחסן הבלתי ראוי כלפיהם.

לא היה לו פרטנר

כאילו לא די היה לו למרק לובצקי בכך שאימו היקרה הלכה לעולמה, ולאחר שנעשתה העברת בעלות בקו הטלפון שלה באורנג' משמה לשמו, חויב חשבונו ללא כל הצדקה ב-1,150 שקל.

לובצקי סבר כי מיד לאחר שיפנה אל אורנג' ויסב את תשומת-לבם אל הטעות, יתוקן הדבר כהרף-עין. ואכן, נציגת השירות עמה הוא שוחח הבטיחה לו כי הוא יזוכה בגין חיוב זה. גם הנציג הבא אליו הוא פנה כעבור זמן מה הבטיח לו את אותה ההבטחה. ועוד נציג. ועוד נציגה. הבטחות הבטחות. וכלום.

לא היה ללובצקי ברירה אלא להגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות. אורנג' הרי כבר הודו לא אחת כי החיוב היה שלא כדין. ואם כן, תביעה בוודאי תזרזם להשיב לו את הסכום.

לובצקי צדק. במסגרת הדיון בבית המשפט הודיעה נציגת אורנג' כי הסכום יועבר לידיו ללא דיחוי, אפילו בתוספת ריבית. זו הפעם קיימה אורנג' את הבטחתה. כמעט. היא אכן שיגרה שיקים אל לובצקי. אלא שאלה נכתבו על שמה של אימו המנוחה ולא על שמו. "לא ברור לבית המשפט מדוע נשלחים שיקים על שמה של אמו המנוחה אם כבר נעשתה העברת בעלות והבעלים הוא התובע עצמו", תהה-רגז השופט מאור.

נציגי פרטנר הסבירו בדיון כי כתוצאה מצרכים פנימיים ושיקולים פנימיים של חברת הענק, מתבצעות בה חלוקות כאלה ואחרות. "עם כל הכבוד", קבע מאור, "אין לעניין זה מעניינו של התובע, הוא זכאי לקבל את כספו, והתחשבנות פנימית של הנתבעת בינה לבין עצמה יכולה להיעשות בין כותלי חצרי הנתבעת, ואין מקום לשתף את התובע או לקוחות אחרים במכשולים שלכאורה קיימים אצל הנתבעת".

"כתב התביעה מגולל התנהלות של לקוח נואש מול נתבעת שדורשת ממנו מסמכים מפנה אותו לנציגים כאלה ואחרים, מגישה תביעה נגדו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל בגין חוב שוטף", הפליג מאור בגילויי הזדהות - לכאורה עם לובצקי, הצרכן הקטן והנואש - אך למעשה עם כל הצרכנים הקטנים. עם כולנו.

"נראה כי אך בשל הפנייה לבית המשפט זכה סוף-סוף התובע להתייחסות מצידה של הנתבעת", הביע מאור את דעתו בנוגע לדרך הנכונה ללכת בה, בתגובה להתעלמות חברות הענק מפניותינו.

"התרשמתי כי התובע מדבר מדם ליבו, התרשמתי כי התובע שבע מהבטחות הנתבעת כי תעביר לו את יתרת חובו, ובצר לו פנה לעזרת בית המשפט", המשיך מאור.

מאור התייחס ברצינות הראויה לטענתו של לובצקי, שלפיה התנהלותה של חברת פרטנר הסבה לו עוגמת-נפש משמעותית, וחייב אותה לשלם לו פיצויים בגין עוגמת-נפש בשיעור 2,000 שקל.

על מנת למנוע שיגור של שיק נוסף לפקודת אימו המנוחה של לובצקי קבע מאור מפורשות כי התשלום ישולם ישירות לידיו של לובצקי. (ת"ק 487-01-10).

מתחמם, חם, הוט

משך שנתיים כמעט היה ישי גבריאל שריקי מחובר ל-HOT, הן בשידורי הכבלים והן באינטרנט. "מחובר" כתבנו, ולא בכדי. שריקי לא ידע מראש עד כמה הוא יהיה "מחובר" אליה, בטבורו ממש. והנה, כאשר הוא ביקש להתנתק מ-HOT ולעבור ל-yes, הוא גילה שזה לא כל-כך פשוט.

בכתב התביעה שהוא הגיש נגד HOT פירט שריקי השתלשלות ארוכה, שבמהלכה הוא שב וביקש מ-HOT לגאול אותו ממנה. לטענתו, היה עליו "לרוץ אחרי" HOT במשך 4 חודשים ללא הועיל. הוא טען כי בכל פעם הובטח לו, על-ידי נציג של HOT, כי הטכנאים בדרך לנתק אותו, וכי בכל פעם הוא זכה לשלל תירוצים מדוע הטכנאים לא הגיעו לבסוף לביתו.

כעבור אותם 4 חודשים התחבר שריקי ל-yes, ובמסגרת זו נתנה האחרונה ל-HOT הודעה על ניתוק. שוב תואם עם שריקי מועד שבו יגיע הטכנאי כדי לנתקו וכדי ליטול עמו את הממירים שנותרו ברשותו של שריקי. הטכנאי לא הגיע. כך נותרו הממירים ברשותו במשך מספר שנים. הטכנאי כנראה לא מצא את הדרך. הלך לאיבוד.

ייתכן כי לו בכך היו מתמצים הדברים, לא היה שריקי טורח להטריח את בית המשפט. אלא שלצד כל אלה, כבר לאחר שעבר ל-yes קיבל שריקי טלפונים ומכתבים מ-HOT ומעורכי דינה. הוא זכה להתראות חוזרות ונשנות לגבי חוב שכביכול נותר לו אצל HOT. כל ניסיונותיו של שריקי לשוחח, להסביר, להכניס היגיון לראשיהם של הנוגעים בדבר, אפילו להתחנן - נתקלו בחומה בצורה היטב של כלום. שום דבר לא עזר לו. האזרח הקטן נאלץ לשלם בגדול. מוכר?

לא גיבורנו שריקי. הוא לא איבד את האמון במערכת המשפט. הוא הבין כי חברות הענק האלה מבינות, ככל הנראה, רק כוח, ולכן הלך והגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות.

ואם כבר תביעה, אז בגדול. שריקי תבע 10,000 שקל, לא פחות. סכום נכבד זה היה מורכב, לדידו, מפיצוי בגין עוגמת-נפש, מהטרדות, מטלפונים, ממכתבים, מהפסד ימי עבודה, מאחסנתם של הממירים עת כה רבה ומהוצאות משפט.

שפר גורלו של גיבורנו, ותביעתו באה בפניו של אותו שופט, עודד מאור, המגלה סימפטיה רבה לסבלו של הצרכן הקטן ולעוגמת-הנפש שחברות הענק גורמות לו.

כבר בדיון בפניו הביעו נציגי HOT, ברוב טובם וחסדם, נכונות לקבל לידיהם סוף-סוף את הממירים שנותרו בידיו של שריקי ולראות בכך את חובו כמסולק. יפה מצדם. "בית המשפט עשה הפסקה, התובע העביר לידי נציג הנתבעת את הממירים, ולכל הפחות ביחס לחובו של התובע בקשר לממירים העניין בא על פתרונו", תיאר מאור, צעד אחר צעד, את ההתפתחויות הדרמטיות שהתרחשו בין כתלי אולמו. מרתק.

"אולם נראה לי, בכל הכבוד, שככל הנראה... הנתבעת לא הפנימה ולא השכילה להבין מה היא עוגמת-הנפש שנגרמה לתובע", אחז מאור את שור התביעה בקרניו. מרענן. בקשר לכך לא התרשם מאור מטענת HOT, שלפיה מאחר שמאז ההתרחשויות חלף זמן רב, הרי "עבר זמנו בטל קורבנו". והרי שריקי המשיך לקבל מ-HOT דרישות תשלום, התראות של עורכי דין וכו'. "לא זו אף זו, התובע המשיך לקבל מכתבים מאת עורכי הדין של הנתבעת, ועליהם אף הוטבע הודעה של התראה אחרונה", ציין. מפחיד.

מאור לא בחל בהתייחסות מפורטת להתנהלותה של HOT כלפי שריקי. הוא מתח ביקורת על כך שהחוב הנטען של שריקי הוצג באורח שלא שיקף את מהותו האמיתית. הוא הרחיק לכת וקבע כי "לא ברור כיצד סכום זה בא לעולם".

"טוב תעשה הנתבעת אם תעשה בדק-בית משמעותי אצלה ותבחן לשנות את נוסח החשבוניות הנשלחות, תבחן לשנות את נוסח ההתראות הנשלחות על-ידה על מנת למנוע הישנות מקרים דומים אלה בעתיד", ביקש מאור לשפר את חייהם של המוני צרכנים, תובעים פוטנציאליים.

"אדם שלשיטתו אינו חייב כל כסף, העומד מול עורך דין או ספק שירות, שממשיך ושולח לו התראות מקבל הודעות כי יפעלו נגדו בהליכי הוצאה לפועל מקום שאין מקום לעשות זאת - הוא אדם שנגרם לו כתוצאה מכך עוגמת-נפש", המשיך מאור. "אדם המבקש להתנתק מספק שירות, ראוי לו לספק השירות לנתק אותו ללא דיחוי וללא השתהות מיותרת. אלה הוראות הדין, וזו גם הדרך לנהוג", הוסיף נחרצות.

מאור הביע מורת-רוח מכך שבכתב ההגנה הביעה HOT חוסר הבנה בנוגע לטעם שהצדיק את הגשת התביעה נגדה. "מששאלה הנתבעת בכתב ההגנה על שום מה הוגשה תביעה זו, הרי הינה התשובה", התריס.

"מה לו לתובע שעשה את כל שביכולתו להודיע לנתבעת ולנציגיה כי אין הוא חייב דבר. התרשמתי כי התובע ביקש להחזיר את הממירים בכל עת. קיבלתי את דבריו של התובע שסחב את הממירים 3 פעמים במהלך מעברי דירה. התובע התנהג הרבה מעבר למצופה ממנו - דבר שלא ניתן לומר על הנתבעת במקרה זה", כך מאור לקראת סיום.

ובכל זאת, אין צורך להיסחף. לא עשרת אלפים פסק מאור לטובת שריקי. "עוגמת-נפש אכן נגרמה לתובע, ובנסיבות העניין, ותוך התחשבות במכלול הנסיבות, אני פוסק לטובתו את הסכום של 2,000 שקל". בנוסף חייב מאור את HOT לשלם לשריקי הוצאות משפט בשיעור 300 שקל.

לכאורה, שני פסקי דין איזוטריים של בית המשפט לתביעות קטנות. למעשה, מסר מרענן לצרכן הקטן. האם הוא יתחרה על תואר "המרענן הרשמי של הקיץ"? אולי. (ת"ק 2773-01-10).

צרו איתנו קשר *5988