משלמים על נדל"ן ובניגוד לחוק

בימים אלה מציינים שנה לכישלון חוק מינהל מקרקעי ישראל - אזרחי ישראל, אדישים

בעוד שבוע בדיוק, ב-3 באוגוסט, תחלוף שנה מאז אישרה הכנסת את חוק מינהל מקרקעי ישראל (61 תומכים מול 45 מתנגדים). ראש הממשלה בנימין נתניהו נעמד בזמנו על רגליו האחוריות כדי לאשר את החוק.

ערב ההצבעה, בכינוס מיוחד בפגרת הכנסת, יצאה הודעה מלשכתו שלפיה "שר או סגן שר, מכל סיעות הקואליציה, שלא יצביעו בעד הצעת החוק לא ימשיכו בתפקידם בממשלה".

עם אישור החוק נמסר מלשכת ראש הממשלה כי "הרפורמה בקרקע תפשט את הביורוקרטיה הסבוכה של מכירה וקניית דירות בישראל ותביא להוזלה משמעותית במחירי הדירות לזוגות צעירים, לחיילים משוחררים ולציבור הרחב". משרד האוצר הצטרף למברכים, בהודעה כי "יישום הרפורמה עתיד להביא לירידה במחירי הקרקעות ובמחירי הדיור ולהגברת הצמיחה במשק".

שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס אמר אז כי "עם ישראל צריך לשמוח על חוק מצוין שחיכינו לו הרבה שנים". סעיף 49 (א) לחוק קבע, אגב, כי "תחילתו של חוק זה 30 יום מיום פרסומו".

המינהל פסע לאחור

בעוד שבוע יחלפו מאז 11 חודשים. החוק - שכולל העברת הבעלות על הנכסים המוחכרים לידי האזרחים, הקמת רשות מקרקעין עצמאית ועוד - בתוקף דה יורה, אך אינו מיושם דה פקטו. במסמכי המדינה הרשמיים שמפרסמת מזכירות הממשלה הפך אמנם מינהל מקרקעי ישראל לרשות מקרקעי ישראל, אולם מדובר באותו מינהל, שרק פסע עוד כמה צעדים לאחור (תמיד מדהים להיווכח שיש עוד לאן לסגת). הביורוקרטיה כמובן אותה ביורוקרטיה, ואין שום "הוזלה משמעותית במחירי הדירות לזוגות צעירים, לחיילים משוחררים ולציבור הרחב".

חשוב להבין שהעובדה שעובדי המינהל לא מרוצים מהרפורמה לא יכולה להוות תירוץ, ודאי לא לחלקים ה"אוטומטיים" שחיכו ליישום ברפורמה ועיקרם העברת הבעלות על הקרקע למאות אלפי חוכרים (ההתניה בחוק שלפיה הוא יחול רק לאחר הסדר קיבוצי נוגעת רק להקמת הרשות ולא לצעדים כמו העברת הבעלות).

לפני כשבועיים התפוצצה הישיבה האחרונה עם ועד העובדים, שבה הם דרשו כ-70 אלף שקל לכל עובד תמורת העברת הבעלות (יותר מ-50 מיליון שקל בסך הכול). למה הדבר דומה? לעובד במשרד האוצר שיתנגד לחוק שמוריד אוטומטית את מחיר המע"מ או לעובד במשרד התחבורה שיתנגד לחוק שמבטל באופן גורף את הצורך בהוצאת רישיון נהיגה. שמישהו יספר לעובדים - ולראש הממשלה ולשר השיכון - שהם כבר לא ממש חשובים בתהליך.

בפרוטוקול ועדת השרים שהתכנסה לאחרונה לעניין קידום הרפורמה במינהל, שהגיע לידי "גלובס", אומר במפורש ירון ביבי, מנהל המינהל שכבר זוכה בפרוטוקול הרשמי לתואר "מנהל רשות מקרקעי ישראל", כי "ניתן לשלוח באופן מיידי מכתבי בעלות על קרקע לכ-400 אלף חוכרים".

המכתבים מוכנים, רק שבפועל שום דבר לא קורה. איל גבאי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אמר בוועדת השרים כי לא ניתן להתקדם ברפורמה ללא הבנות עם העובדים. הטובים שבהם, אגב, כבר מאבדים את הסבלנות ומרימים ידיים (הדוגמה הטובה ביותר היא ישראל סקופ, המנהל המוערך של מחוז מרכז, שהודיע לאחרונה על עזיבתו), לנוכח השיתוק שאוחז כבר כשנה במסדרונות המינהל, עם מאות עובדים שמצפים לראות לאן הדברים הולכים.

אזרחי ישראל האדישים - ודאי בכל האמור להבטחות בנוגע לקרקע - אפילו לא מבינים שרבים מהם משלמים בשנה האחרונה כספים מיותרים למדינה, בניגוד לחוק שריר וקיים!

דוגמאות: תושב קרית שמונה שרוצה להרחיב קומה או חדר, צעד שממילא לא אמור לעלות לו שקל אחד, צריך עדיין לכתת רגליו בנסיעה יקרה עד למשרדי המחוז בנצרת כדי להשיג את אישור המינהל - למרות שיש חוק בתוקף שאומר שהנכס כבר היה צריך להיות בבעלותו ושהמינהל כלל לא צריך להיות מעורב.

אזרחים תושבי הפריפריה שרוצים לבנות מעל לשטח של 280 מ"ר (עד 3 דונם במגורים או עד 10 דונם בתעסוקה) נדרשים עדיין לתשלום דמי היתר למינהל, למרות שהעברת הבעלות - שכבר אושרה כאמור בחוק - פוטרת אותם מכל הליך או תשלום למינהל.

גם בעלי בתים צמודי קרקע במרכז הארץ, שרוצים לבנות ולהרחיב מעל לשטח של 280 מ"ר, נדרשים כרגע לתשלום דמי היתר בסך 31% מערך ההשבחה, זאת בשעה שהחוק הקיים קבע שיעורי תשלום בעת העברת הבעלות המלאה בשיעור של 3%-9%, שמסתכמים בדרך כלל בתשלום מופחת בהרבה מאותו מסלול דמי היתר ישן.

הממשלה מתמהמהת

אבל הבעיה הגדולה היא לאו דווקא אותם אדישים, שמשלמים יותר לשווא, אלא עם עוד עשרות אלפים שממתינים כבר שנה בציפייה לתחולת החוק הקיים. עסקאות הנדל"ן הכי טובות והכי זמינות למשק - הרחבות של יח"ד (הוספת דירות או הרחבת דירות קיימות) בתוך שכונות ותיקות קיימות, במרכז ובפריפריה - לא יוצאות אל הפועל רק בגלל הציפייה המובנת שאוטוטו החוק שאושר יקבל שיניים ודמי ההיתר יחלפו כמעט כליל מהעולם.

אבל לממשלה יש זמן. את הכותרות על הרפורמה, "אם כל הרפורמות", הם קיבלו לפני כשנה. יישומה בפועל היא רק עוד משימה מטרידה שמונחת בערימה הגדולה של המטלות על שולחן העבודה.