דריכות במערכת הבנקאית: החוזר לחומ"ס יפגע בהלימות ההון

על פי הערכות במערכת הבנקאית, יישום החוזר המעביר את הבנקים לשיטת הפרשה חדשה לחובות מסופקים יפגע בהלימות ההון הראשוני של הבנקים בשיעור של 0.3%-0.4%. החוזר, "מדידה וגילוי של חובות פגומים, סיכון אשראי והפרשה להפסדי אשראי", ייכנס לתוקף בינואר 2011, לאחר שנתיים של דחיות מהמועד המקורי.

החוזר יעביר את הבנקים לשיטת הפרשה חדשה לחובות מסופקים. במועד המעבר מהשיטה הישנה לחדשה יצטרכו הבנקים לערוך הפרשות חד-פעמיות גבוהות. בנק ישראל אישר לבנקים לרשום את ההפרשות בקרן הון במאזן, ולא כהוצאה בדו"ח רווח והפסד, כדי למנוע הפסד חד-פעמי גדול. ברם, על פי כללי באזל 2, קרן ההון מחושבת בתוך הלימות ההון, כך שהפרשה גדולה אשר תגדיל את קרן ההון תוריד את ההלימות.

היקף הפגיעה אינו ידוע, והבנקים מדווחים כי אין ביכולתם להעריך מה יהיו ההשלכות. ואולם ברור כי תהיה השפעה לרעה על התוצאות. אחדים מבין הבנקים מדווחים כי יישום החוזר יפגע בהכנסותיהם ובהון. דיסקונט מדווח כי יישום החוזר "ישפיע לרעה על תוצאות הפעילות של הבנק ועל מצבו הכספי". מזרחי טפחות מזהיר כי ההון יקטן ב"היקף שאינו זניח". הבינלאומי סבור כי יישום ההוראה יגרום ל"גידול בהפרשה לחובות בעייתיים בהיקף שלא ניתן לאמוד". הפועלים טוען שלא ניתן להעריך את מלוא היקף ההשפעה על ההון העצמי, ולאומי מסביר כי ברשותו אומדן ראשוני בלבד.

ביאור פרופורמה

הבנקים נדרשים לדווח לבנק ישראל מדי רבעון לגבי ההשפעה של החוזר על סיכון האשראי, ההון העצמי והאשראי לציבור. נוסף על כך, כל הבנקים יצטרכו לכלול בדו"חות הכספיים לשנת 2010 שייתפרסמו במרס 2011, ביאור "פרופורמה". זהו ביאור שיפרט את ההשפעה הצפויה מיישום ההוראה על תוצאות הבנק, לו ההוראה הייתה מיושמת באותו מועד.

החוזר מעביר את הבנקים לשיטת הפרשה חדשה לחובות מסופקים. בין היתר הבנקים יסווגו מעתה את החובות הבעייתיים לשלושה סוגים - "השגחה מיוחדת" שבגינה תידרש הפרשה של 1%; "סיכון אשראי נחות" (הפרשה של 2%) ו"סיכון אשראי פגום", שלו תידרש הפרשה של 4%. בשיטה החדשה לא ניתן יהיה לרשום הכנסות ריבית בגין "חובות פגומים". כך למשל, אם הבנקים מסווגים חוב מסוים כ"חוב שאינו נושא הכנסה", עליהם להפריש לחוב מסופק את כל הכנסות הריבית הצפויות ממנו בעתיד, מיד עם הסיווג. כיום מתבצעות ההפרשות בגין הריבית מדי שנה.

עוד נקבע בהנחיות החדשות כי יש לערוך הפרשות פרטניות לחובות מסופקים בהתבסס על ערך נוכחי מהוון של תקבולי הריבית הצפויים מהלווים. כלומר על הבנקים להפריש לחובות מסופקים כאילו לא יקבלו בעתיד את הריביות מהלווה הבעייתי.