ישראל היום וידיעות אתמול

אם ב"ידיעות אחרונות" יוסקו מסקנות נכונות מהדו"ח, הם יגברו על החינמון של שלדון אדלסון

אפשר בהחלט להבין את העליצות של "ישראל היום" המתפרצת מהעמוד הראשון ביום חמישי. לצאת ראשונים בחשיפה בסקר TGI זה מאורע משמח לכל הדעות.

העורך, עמוס רגב, חוגג באמירה: "'ישראל היום' אוהב את מדינת ישראל, לכן עם ישראל אוהב את 'ישראל היום'". אמירה כזאת מתאימה יותר למרכז הליכוד מאשר לעיתון.

הנוסח הנכון יותר הוא זה: "'ישראל היום' אוהב את משפחת נתניהו, ועם ישראל אוהב מוצרי חינם". לא רק עיתוני חינם אלא מוצרים, בכלל. ובעצם לא רק עם ישראל, אלא אנשים באשר הם.

אני לא חושב שרגב היה מופתע אם עם ישראל היה אוהב אותם פחות, הרבה פחות, אילו דרשו מחיר על המוצר שלהם. אבל - וזה אבל גדול - יש חינמונים שאתה מעיף בהם מבט וזורק.

הצלחתו של "ישראל היום" היא בכך שהוא ידידותי לקורא. זה מה שעושה את ההבדל בין חינמון הזוכה לכך שייקחו אותו ליד לבין חינמון שנשאר ביד כדי לקרוא אותו.

העריכה של "ישראל היום" היא יעילה. לא הולכים על דברים מסובכים, אצלם הכול ברור. ביבי הוא המלך, כמובן, עם קצת פלפל בדמות מאמרים ספורים המבקרים אותו, אבל בזהירות-בזהירות, כמו קיפודים שעושים אהבה.

זהו עיתון קצר, לעניין, שטחי וברור - בלי פובליציסטיקה איכותית, ללא יותר מדי אמנות וספרות וכל הג'ז הזה. ברור שמישהו שם עשה עבודת הכנה נכונה. הם הגדירו נכון את קהל היעד ובנו את העיתון בהתאם.

התרומה של "ידיעות"

עם זאת, הצלחתו או כישלונו של מוצר תלויה לא רק באיכותו שלו אלא גם בזו של המתחרה. למי שעוקב אחר התקשורת בארץ, ברור לגמרי ש"ידיעות אחרונות" תרם לא מעט להצלחת יריבו הגדול. כשלוקחים ליד את העיתון הנפוץ (להבדיל מחשיפה) ביותר במדינה, מתקבל הרושם שמדובר בספינה הנעה בין הגלים ללא מטרה ברורה, ללא מפקד היודע לאן הוא מבקש להשיט את ספינתו. על העיתון השתלטו כותרות ענק, תמונות ענק, הכול נוטף דם, דמעות.

תראו את העמודים הראשיים ביום חמישי: "ידיעות אחרונות" מביא בהרחבה דיווחים על נשות וחברות הטייסים שנהרגו ברומניה, על ילדיהם שנולדו ושעומדים להיוולד, ציטוטים של אבלים. הכותרת העצומה היא: "בלעדיהם". הכותרת ב"ישראל היום" היא על אותו נושא: "לא תדרכנו את הישראלים כמו שצריך" (אומרים הרומנים).

כלומר, ב"ידיעות אחרונות" מדובר בידיעה רכילותית שאינו מוסיפה דבר לתובנה של הקורא על האסון; ב"ישראל היום" הכותרת היא עניינית.

קשה לדעת את מי הגדיר "ידיעות" כציבור היעד שלו, אבל הרושם הוא שהעיתון הולך על הנמוך ביותר. מתברר שגם הציבור המוגדר "נמוך" רוצה שיכבדו אותו. אחרי הכותרות והתמונות האדירות לא נשאר ב"ידיעות" הרבה מקום למשהו שאפשר לקרוא, והמעט שנשאר מבולגן, לעומת הסדר הקיים בעמודי "ישראל היום".

מה צופן העתיד? פה ל"ישראל היום" עשויה להיות בעיה בגלל היותו נתון לחסדי כיסו של אדם אחד. באשר ל"ידיעות", הכול עדיין תלוי בו, למרות התחרות הלא שווה ולא הוגנת.

אם ב"ידיעות" יהיו מסוגלים להסיק את המסקנות הנכונות וליישם אותן, להוציא עיתון ידידותי ומעניין, הם יוכלו לגבור על החינמון, כי יש אצלם דברים שלא ניתן למצוא ב"ישראל היום". כך שבשלב זה הכול עוד נזיל - ונורא מעניין.

עמוס רגב, עורך
 עמוס רגב, עורך

ארנון מוזס נוני מוזס / צלם: יוסי זליגר
 ארנון מוזס נוני מוזס / צלם: יוסי זליגר



החינמון של שרה?

ב"ישראל היום" לא אוהבים שרואים בהם ביטאון של משפחת נתניהו (באמצעות שלדון אדלסון). יש מספיק דוגמאות בעיתון המאששות טענה זו, אבל לפני כמה ימים הופיעה אצלם ידיעה ובה נאמר כי בשעה שכל עם ישראל יוצא לחופשות, שרה נתניהו ממשיכה לעבוד כפסיכולוגית של ילדים הלוקים בפיגור. נו, תגידו אתם...

matigolan@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988