עמוס ברנס, שזוכה מרצח לאחר 8 שנות מאסר, יפוצה ב-5 מיליון שקל

אחרי מאבק משפטי ארוך נקבע כי ברנס, שהורשע ברצח החיילת רחל הלר ואשר לאחר מאבקו האישום נגדו בוטל, יזכה לפיצוי מהמדינה בגין שלילת חירותו ■ ברנס: "המשטרה הביאה להרשעתי שלא כדין תוך נקיטת תחבולות פסולות"

עמוס ברנס - שהופלל ברצח החיילת רחל הלר, ריצה 8 שנות מאסר, ניהל מאבק ארוך שנים להוכחת חפותו וזוכה כעבור 26 שנים, לאחר שהתביעה חזרה בה מהרצון לנהל נגדו משפט חוזר - יקבל פיצוי של כ-5 מיליון שקל מהמדינה, בגין כליאתו, בגין התנהלות המשטרה בפרשה ובגין מסכת הייסורים שעבר לאורך השנים.

כך קבע היום (ה') בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שקיבל את תביעת הנזיקין של ברנס, שהוגשה כבר לפני כ-6 שנים, נגד המדינה; נגד סנ"ץ (בדימוס) שאול מרקוס, ראש צוות חקירת הרצח של הלר; ונגד פקד (בדימוס) יהודה אלבז ופקד (בדימוס) יחיאל פיקהולץ, שנמנו על צוות החקירה. יצוין כי ברנס תבע פיצויים בסך 30 מיליון שקל.

התביעה הוגשה גם נגד עו"ד עדי בראונר, ששימש כפרקליט מטעם המדינה בהליכים הפליליים נגד ברנס, אך בית המשפט דחה את התביעה נגדו וקבע כי הוא לא חרג מחובת הזהירות שהיתה מוטלת עליו מתוקף תפקידו.

בית המשפט קבע כי בגין שלילת חירותו יקבל ברנס מהנתבעים 4 מיליון שקל; בגין אובדן היכולת לעבוד ולהשתכר בשנותיו בכלא - 720 אלף שקל; ובגין הכאב והסבל שנגרמו לו - 144 אלף שקל.

כמו כן, בית המשפט פסק כי על הנתבעים לשלם לברנס הוצאות משפטיות בסך 95 אלף שקל; ולמשפחתו - 70 אלף שקל, בגין כספים שהוציאו במשך השנים כדי לסייע לברנס במאבקו.

פרשייה מזעזעת

ברנס טען בתביעה שהגיש ב-2004, באמצעות עוה"ד אלי זהר, איתי זהר וענבל זהר, כי הפרשה שבה הורשע ברצח וזוכה ממנו הרסה את חייו. ברנס טען כי מדובר באחת הפרשיות החמורות והמזעזעות ביותר שאירעו במדינה, שבאמצעות המשטרה הובילה להרשעתו, שלא כדין, תוך נקיטת תחבולות פסולות, אמצעים בלתי כשירים, עדויות שקר ורמיסת זכויותיו הבסיסיות.

עוד טען ברנס כי הנתבעים - המדינה באמצעות המשטרה, הפרקליטות וכל הנוגעים בדבר - שללו ממנו את זכותו להליך הוגן ומשפט צדק וגרמו לו עיוות דין.

הצטברות ליקויים

השופט מגן אלטוביה קבע כי "לא אוכל לקבל את טענת המדינה כי ברנס הורשע רק בשל הודאתו ברצח ובשל השחזור. ייתכן כי חשיפת ליקוי זה או אחר בחקירתו של ברנס לא היה בו כדי להשפיע על תוצאות ההכרעה של בית המשפט המרשיע, אך הצטברותם של הליקויים מעידה על מכלול של עובדות וטענות, שלא היו ידועות לבית המשפט המרשיע בבואו לפסוק את דינו".

אלטוביה הוסיף כי "חלקן המכריע כאמור של העובדות והטענות הללו נגעו לשאלת אמינותו של ברנס, ובדרך זו שללו הנתבעים מברנס את היכולת לזכות בהליך הוגן".

השופט ציין כי לא לשווא הטיחו השופטים בערכאה שהרשיעה את ברנס ביקורת קשה בצוות החקירה של ברנס בראשות מרקוס. "בכך שהחוקרים ומרקוס הכחישו באופן גורף את נוכחותו של מרקוס בשחזור הרצח, הרי שלא הוצגה התמונה הנכונה לבית המשפט. לא יכול להיות חולק על כך ש'השוטר הסביר' מנוע מלהתנהל כך וכי מדובר בחריגה מהסטנדרט המקובל".

השופט אלטוביה הטיל ספק במהימנות דברי החוקרים. "השמטת המידע - אם אנקוט בלשון זהירה -- של החוקרים מטילה ספק במהימנות דבריהם בכל הנוגע לכל חלקי החקירה. בכך שללו החוקרים את היכולת של ברנס לנסות ולהטיל ספק סביר בדבר אשמתו", קבע.

מאבק עיקש על חפותו

באוקטובר 1974 נמצאה גופתה העירומה של החיילת רחל הלר ז"ל לצד הכביש, בסמוך לקיסריה. על הגופה נמצאו סימני התעללות ואלימות קשים. ברנס היה באותה העת רווק בן 31, שהתגורר בעכו והכיר את הלר כשבוע לפני הירצחה.

באפריל 1975 הודה ברנס ברצח הלר ואף שיחזר אותו. בעקבות זאת הוא הורשע ברצח בבית המשפט המחוזי בחיפה. במסגרת המשפט נערך משפט זוטא, שבו העיד ברנס כי ההודאה ברצח נגבתה ממנו לאחר שלא ישן 4 ימים ו-3 לילות, שבמהלכם הוכה על-ידי חוקריו. עוד העיד ברנס כי את השחזור ביצע בניגוד לרצונו וכי נכפה עליו באלימות לשתף פעולה עם החוקרים.

בית המשפט מתח ביקורת על המשטרה, בשל העובדה שלא ניהלה רישום של מהלך החקירה, אך העדיף את עדויות השוטרים, הרשיע את ברנס ברצח וגזר עליו מאסר עולם. ערעורו של ברנס לעליון נדחה, בנימוק שהודאתו ברצח ניתנה מרצון חופשי.

כעבור שנתיים הגיש ברנס מכלאו בקשה למשפט חוזר, אך העליון דחה את הבקשה. על רקע פניות חוזרות של ברנס הגיע ניצב משנה בדימוס, עזרא גולדברג, למסקנה כי ברנס הוא חף מפשע. הוא פנה בעניין לשופט העליון, חיים כהן ז"ל, שנמנה על השופטים שדחו את ערעורו של ברנס על הרשעתו, ושיכנע אותו בחפותו של ברנס.

ביוני 1983, כ-8 שנים לאחר שנאסר ברנס, בעקבות פנייתו של השופט כהן שוחרר ברנס מהכלא, לאחר שנשיא המדינה קצב את עונשו ל-12 שנות מאסר, שמהן נוכה שליש.

בקשות למשפט חוזר

גם לאחר השחרור המשיך ברנס להיאבק על חפותו והגיש שתי בקשות למשפט חוזר שנדחו. במארס 2002 הורתה השופטת דליה דורנר על קיום משפט חוזר לברנס, ודחתה את טענת המדינה כי הפגמים שנתגלו בחקירתו היו שוליים.

בדצמבר 2002 החליט בית המשפט המחוזי בנצרת לזכות את ברנס בזיכוי "אילם", כלומר, ללא שמיעת הראיות, מבלי לקבוע אם ברנס ביצע את המעשים המיוחסים לו.

ההחלטה התקבלה לאחר שהתביעה הודיעה על חזרתה מכתב האישום נגד ברנס, בנימוק שכיום אין לציבור עניין בניהול המשפט.

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988