פרשת השבוע: עדיף להיות עבד

מנכ"לים מרבים בימינו ללהג על חשיבות "ההון האנושי", אבל דווקא העבד בתורה מתוגמל ככזה

הו, מה חבל שהמועסקים במחוזותינו אינם זוכים בימינו לקצת יותר יחס של עבדים! אני לא כותב את הדברים בסרקאזם. חשבו לעצמכם, עבד לפי התורה מקבל כמובן את כל צרכיו ממעסיקו. לעומתו, עובדים רבים בעידן "המודרני והמתקדם" שלנו בקושי משיגים זאת בעזרת משכורתם הזעומה.

נו טוב, אתם ודאי מפטירים, אבל לאנשים בימינו יש "החופש לבחור". כמובן, אנחנו יכולים לעבוד קשה תמורת משכורת זעומה, או לא לעבוד - ואז מה? להיות ניזונים מהאוויר? לשלם שכר דירה בשטרות מונופול? לא. החופש שלנו מוגבל מאוד גם היום.

אז מה ההבדל בתנאי ההעסקה בין העבדים דאז לעובדים בני המאה ה-21? פרשת השבוע, פרשת ראה, מספקת לנו אחד כזה, וכמה מפתיע, הוא לא נוטה לטובת המעסיקים בני ימינו.

הדבר נוגע דווקא לתנאי סיום ההעסקה. וכך כתוב: "וְכִי-תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ--לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ, רֵיקָם. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק, לוֹ, מִצֹּאנְךָ, וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, תִּתֶּן-לוֹ".

הבנתם? מצנח זהב מסופק לעבד. טוב, זה רק מצנחון, בוודאי לא מסוג זה שקיבלו כל מיני מנהלים נכבדים בוול-סטריט, למשל, אלה שהביאו עלינו את המשבר האחרון.

המנכ"לים, פה ומעבר לים גם יחד, כל-כך אוהבים לפרגן לעובדיהם בפני התקשורת. "העוצמה שלנו היא ההון האנושי", הם מלהגים חדשות לבקרים באוזנינו, העיתונאים. נפלא, אז מדוע אותו הון אנושי, כשהוא עוזב את החברה לאחר מספר שנים, לא מקבל מענק כאות הערכה לתרומתו?

מעטים העובדים בימינו שיזכו לזה. לא כך בנוגע לעבד העברי שבתורה.

גם "העבדות" בתורה רחוקה כמובן מלהיות אידיאל לשאוף אליו. כשהדברים אמורים למשל בעבד שאינו יהודי, מותר להורות לו לעשות גם עבודות מיותרות ("יזומות") או ממש בזויות.

ועדיין, העבד בתורה זוכה לתנאים שלא מצדיקים את מה שאנו חושבים על מוסד העבדות. חלק מהבלבול כנראה נובע מאופן הבנתנו היום את המונח "עבד". העניין הוא שלאורך ההיסטוריה, לא תמיד היו למונח זה אותן משמעויות וזכויות.

בעולם העתיק, מעמד העבד היה לפעמים טוב בהרבה מזה של מי שלא היה כזה - היו לו עבודה, אוכל, משכב ומחסה. לא סתם נולדו המושגים "עבד נרצע" ו"שפחה חרופה". מי שעזב את אדונו, הפסיד את הביטחון בדאגה לצרכי קיומו.

בהקשר לזה גם נציין שהעבד העברי בתורה הופך לכזה כמעט מרצונו או ממש כך כלומר, זהו סוג של חוזה העסקה.

ובמה נסיים? בהמלצה חמה למנהלים, בוודאי אלו שכה גאים באיכות עובדיהם אל מול המצלמות ומכשירי ההקלטה, ליישם אצלם מספר "תנאי עבדות", כגון אותו מצנחון זהב שמוזכר בפרשה.