"הקריעה בחיי התאחתה סוף-סוף"

יהודית רותם נולדה בבודפשט ב-1942 והצליחה להימלט עם הוריה במהלך מלחמת העולם השנייה ברכבת ההצלה שארגן ישראל קסטנר. גדלה בבני ברק במשפחה חרדית, למדה בבית יעקב, ובגיל 18 נישאה לבחור ישיבה ועבדה כמורה. ב-1980, אחרי 20 שנות נישואים, כשהיא אם לשבעה ילדים, נפרדה מבעלה ועזבה את העולם החרדי. מספריה: "קריעה" (1996), "אהבתי כל-כך" (2000), "כולם צמאים לאהבה" (2003), "הדום בגן עדן" (2005) ו"כמיהה" (2006). בשנת 2001 נבחרה כסופרת השנה של "גלובס", ובשנת 2003 זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. ספרה האחרון, "על משכבם בלילות", ראה אור בהוצאת קשת.

 יהודית רותם, סופרת / צלם תמר מצפי

איזה בית קפה אהוב עלייך במיוחד ומדוע?

"'תולעת ספרים' בכיכר רבין בת"א, בזכות חנות הספרים הצמודה, בזכותן של אליענה ופאני שתי הנשים היפות והחכמות שמנהלות אותו, ובזכות האווירה שעוד לא הצלחתי להגדיר, שילוב של פשטות ואינטלקטואליות.

אוהבת גם את בית הקפה קונדיטוריה דודו אוטמנזין בגן העיר, שבו צולמתי, בזכות יפית המנהלת, אישה נדירה, אמיצה ומיוחדת, שסיפור חייה ראוי לכתיבה ואת 'תמול שלשום' בירושלים שהוא תופעה מיוחדת. דוד ארליך, הבעלים, הוא איש ספר וסופר וב'תמול שלשום' שלו אפשר לקרוא, לקנות ספרים וגם להשתתף באירועי ספרות מרתקים.

מי היית רוצה שיישב בשולחן הסמוך?

"רודולף גורדווייל, גיבור 'חיי נישואים' של דוד פוגל, אחרי שהשתחרר ממאסרו. הייתי רוצה שיספר לי עוד על עצמו. מדוע השתעבד למערכת יחסים הסאדו-מזוכיסטית. מה עבר עליו ולאן פנו חייו מאז".

מיהם הסופרים האהובים עלייך ביותר?

"אני מכורה לקלאסיקונים, הרוסים והצרפתים, אבל גם לאמני הסיפור הקצר מאמריקה - ריימונד קארבר וג'ון צ'יבר; לוויליאם פוקנר, לוירג'יניה וולף האנגלייה, לזיידי סמית הצעירה ולאלזה מורנטה ונטליה גינצבורג האיטלקיות".

ובישראל?

"אהובי הבלתי מעורער הוא א.ב יהושע. אוהבת מאוד גם את אהרון אפלפלד ואת סמי מיכאל".

איזה ספרים עבריים זכורים לך לטובה?

"'מאחורי הגדר' של ביאליק צובט את לבי מחדש בכל קריאה. הקריאה בו מזכירה לי מניין באתי והיכן אני היום. סיפוריה של דבורה בארון הם אבן דרך בהתפתחותי כאישה וככותבת. כל ספריו של א.ב יהושע, שנפשי נקשרה בספריו מאז 'מולכו', ספר שלימד אותי שסופר אינו חייב לאהוב את גיבורו, אבל הוא תמיד חומל עליו. 'חבלים' של חיים באר ו'קול צעדיה' של רונית מטלון: שני הסופרים הנפלאים האלה העמידו דמויות של אמהות, שאולי אינן הדמויות האימהיות המושלמות שאנו עורגים אליהן - או שאנו שואפות להיות - אך הן גדולות מהחיים, עזות ביטוי ואמיתיות.

"וכמובן 'חיי נישואים' של דוד פוגל. הדמויות מוקצנות והסיפור מחריד. הפסיביות וחוסר האונים של גורדווייל מצד אחד עם הרשעות והשטניות של הברונית תיאה מצד שני, יוצרים רקמה סיפורית בלתי נשכחת. איך דוד פוגל גורם לספר הזה להסעיר את הנפש נבצר מבינתי".

מה מעורר בך השראה?

"נכדיי, ילדיי, קריאת ספרים. אלה מציתים בי רעיון. השאר הוא עבודה קשה".

איזה ספר ילדים אהוב עלייך במיוחד?

"בכתה ו' בבית יעקב בבני ברק קראתי את 'קוו ואדיס' של הנריק סנקביץ' על ימי ראשית הנצרות ברומא, ומאוד הזדהיתי עם הגיבורים. קראתי בלי סוף את ז'ול ורן וקארל מאי, וכמובן את כל ספרי הילדות והנעורים הנפלאים של פעם. להרבה ספרי ילדים התוודעתי בזכות ילדיי. מרים ילן שטקליס ונחום גוטמן וע. הלל ולאה גולדברג. נזכרת באהבה בשירי קדיה מולודובסקה - הילדה איילת עם שמשייה כחלחלת, שרוצה לחלום וכל הזמן צועקים עליה, גם אני רציתי רק לחלום ולקרוא וגם עלי צעקו...".

מהו הספר האחרון שקראת שהותיר עלייך את רישומו?

"'זה הדברים' של סמי ברדוגו. מאוד אהבתי והתרגשתי ממנו. סיפור על אם פרימיטיבית, שאינה יודעת קרוא וכתוב, אך חכמה, חזקה ושרדנית. הדיאלוג בין האם לבן, הסיפור השחרזדי שהיא מספרת לו, מרטיטים וחודרים עד עמקי הנפש. השפה הייחודית של האם מוסיפה אמינות לדמותה וצובעת את הספר בצבע ייחודי. ספר שהוא הישג ספרותי גדול. התרשמתי מאוד גם מ'ותכתבו אהובתנו' ספרה השני של אמונה אלון. ספר מלא באנושיות, בחמלה ובאהבה".

את מי היית רוצה לפגוש?

"דמויות היסטוריות מרדניות. ברוריה, אשתו של רבי מאיר, שלמדה ושנתה והתווכחה עם חכמים, ולבסוף חטאה וקיפדה את חייה בידיה, וברוך שפינוזה הפילוסוף שמרד בדת ונענש בידי קהילתו. יש לי כל-כך הרבה שאלות לשאול אותם ואני רוצה גם להודות להם על אומץ לבם, מוכנותם לסכן את עצמם כדי להיות אבוקה מאירה לבאים אחריהם".

איזה ספר תקראי בטיסה?

"זה יכול להיות גם ספר עיון. אני יכולה להתרכז בקריאה בכל מקום, גם ברעש. בטיסתי לניו דלהי השנה ישבתי ליד כומר פרוטסטנטי. קראנו מזמורי תהילים באנגלית ובעברית והשווינו את הטקסטים".

מה דעתך על מוספי ספרות בישראל וכל כתבי עת ספרותיים?

"אני מתפעלת מאוד מ'מסמרים', כתב עת מצוין וייחודי".

מה היית משנה או מוסיפה בלימודי הספרות בישראל?

"הייתי מפגישה תלמידים עם סופרים. לא באופן חד-פעמי, אלא באופן קבוע. לימדתי השנה תלמידי תיכון ומאוד נהניתי".

כיצד נולד ספרך האחרון, "על משכבם בלילות"?

"'על משכבם בלילות' נכתב על משכבי בלילות. תוך פרידה מהיום החולף. זהו ספר המשך לספרי 'כולם צמאים לאהבה'. גיבוריו, בנימין ואליה, באים מעולמות אחרים ובכל זאת קושרים את חייהם זה בזה. כאשר בנם נתנאל נהרג, מביא אותם השכול אל פי התהום. ניסיתי למפות את הנושאים שמעסיקים אותי תמיד ואף יותר עתה, עם הגיל המתקדם: החיים נוכח המוות, אהבה, זוגיות, הזדקנות וכמובן אמונה והשתייכות".

מדוע את מתגוררת דווקא בבני ברק?

"כאשר התגרשתי מבעלי החרדי ויצאתי לעולם הפתוח, נאלצתי לחתום על כמה סעיפים פרטיים בחוזה הגירושין שלי. על פי אחד מהם התחייבתי להמשיך לגור בעיר הקודש בני ברק. התחכמתי וקניתי דירה בפאתי העיר, מרחק חציית כביש מרמת גן. התרגלתי למקום ואני חיה בין שני עולמות וטוב לי. הקריעה בחיי התאחתה סופסוף".