אל תתגרשי - וכך לא יהיו לך חובות

מה צריכה אישה לעשות כדי להציל רכוש מפני חובות שצבר הבעל? התשובה המפתיעה היא לא להתגרש, אלא דווקא להישאר נשואה באושר.

מעשה במר ישראל ישראלי, אדם בעל מוניטין של איש עסקים ממולח ומוצלח, ולא בכדי, שכן במשך שנים רבות עסקיו שיגשגו, והוא, כמו גם אשתו, נהנו מרווחה כלכלית גדולה. מהון להון אף מר ישראלי צבר לו הון קטן, ורכש בית מפואר למגורי משפחתו.

מר ישראלי נודע כבעל חושים מיוחדים לעסקים, ואין להתפלא איפוא, שכאשר הכריז שוב כי נפלה לידיו הזדמנות עסקית יוצאת דופן, הוא לא התקשה לגייס את ההלוואות הנחוצות להשקעה. זאת, במיוחד לאחר שנושיו בדקו וראו כי רשום על שמו נכס מקרקעין יקר, שיכול לשמש כבטוחה במקרה הצורך.

למרבה הצער התברר כי חושיו של מר ישראלי הכזיבו הפעם. ההזדמנות העסקית התמוטטה בקול רעש גדול, ומר ישראלי נקלע לחובות. מטבע הדברים נושיו ירצו לפנות לבית המשפט כדי לממש רכוש השייך למר ישראלי, אלא שכאן הם צפויים להיתקל בחומה לא צפויה, בדמות שותפתו הסמויה של מר ישראלי - רעייתו.

על אף שהבית רשום על שמו של מר ישראלי בלבד, וצד שלישי שיפנה ללשכת רישום המקרקעין לא יבחין באף הערת אזהרה או שעבוד המוטלים על הנכס, הרי שהאישה זכאית למחצית בית המגורים מכוח עקרון שיתוף הנכסים בין בני זוג. לכן, הנושים מנועים מלגעת במחצית הבית השייך תיאורטית לאישה, אף אם הוא לא רשום כך מבחינה מעשית.

מועד הקרע

אם מכוח עקרון השיתוף האישה שותפה בזכויות, הרי שיש מקום לצפות שתהיה שותפה גם בחובות. ועל כן נשאלת השאלה, הכיצד יתכן שהאישה זכתה במחצית בית כתוצאה מעסקים מוצלחים שעשה הבעל, אך ברגע שהעסק נכשל, היא אינה צריכה לשאת במחיר, או במילים אחרות, האם האישה רק נהנית ולעולם אינה חסרה?

ההלכה המשפטית היא שהאישה אכן שותפה גם לחובות שיצר הבעל, בלבד שמדובר כמובן בחובות שנוצרו בדרך רגילה של חיי היום היום בנישואין ועסקים, ולא בחובות יוצאי דופן, כמו חובות הימורים או הוצאות על אחזקת מאהבת. אבן הנגף העיקרית היא שאלה של עיתוי, קרי מתי הופכת האישה לשותפה בחובות הבעל, ותשובתו של בית המשפט היא רק במועד של קרע בין בני הזוג.

ביהמ"ש העליון קבע שלאורך חיי נישואין תקינים, האישה מקבלת זכויות מכוח עיקרון של שיתוף בין בני זוג בנכסים משפחתיים מובהקים, ובראשם בית המגורים של המשפחה, אך אין שיתוף בזכויות וחובות הקשורים לעסקים, עד למועד קריטי שהוא אירוע יוצא דופן, כמו פירוד או מוות.

משמעות ההלכה לגבי בעלי חוב היא כפולה: כל עוד בני הזוג חיים בשלום בינהם, בעל החוב לא יכול לתבוע את האישה למימוש רכוש הרשום על שמה כדי לכסות חוב שיצר בעלה, והוא אף אינו יכול לממש מחצית הרכוש הרשום על שם הבעל, אם רכוש זה הוא נכס משפחתי מובהק, כמו בית המגורים.

ערבויות עסקיות

אין ספק שהקונסטרוקציה שבנה בית המשפט העליון בהפרדה בין מועד השותפות בזכויות למועד השותפות בחובות היא מלאכותית, אך המטרה היתה למנוע מצב שבו אדם מגלה כרעם ביום בהיר שאיבד את כל רכושו, לרבות קורת הגג על ראשו, ללא ידיעתו, בשל הסתבכות של בן-זוגו.

מאידך נוצר כאן מצב אירוני, שכן למעשה זכויותיו של הצד השלישי תלויות בגורם שאינו נוגע לו כלל ועיקר והוא חסינות חיי הנישואין של החייב. הלקח לגבי בעל חוב הוא להיזהר מלבנות על ערבויות בדמות נכסים פרטים ואישיים תחת נכסים עסקיים.

כמובן שהמצב אירוני לא פחות מבחינת בני הזוג, כי בעוד שחובות והתדרדרות המצב הכלכלי הם בין הגורמים העיקריים להתמוטטות חיי הנישואין, הרי שהאינטרס הכלכלי במקרים כאלה יכול להכתיב דווקא הימנעות מגירושין.