אכזבה לאינפלצופובים

ההפתעות החוזרות מדי חודש במדד המחירים לצרכן יכולות לתת למפעל הפיס רעיון למשחק הימורים חדש. בעבר היה נוח "להאשים" בסטיית המדד מתחזית זו או אחרת את הדיור שמהווה נעלם עבור מרבית החזאים, הרי שהחודש הכל היה צפוי - מדד הדיור עלה כצפוי, המס על הסיגריות היה ידוע, כך גם עליית מחירי הדלק, הפירות והירקות ולמרות זאת, מרבית החזאים אפילו לא היו קרובים לתוצאה שפורסמה אמש.

כמדומני שמה שמדד חודש יולי הוכיח יותר מכל הוא, שלמרות הדיור והמסים, בישראל כבר זמן רב שאין אינפלציה. אמת, אי אפשר לנטרל את מרכיב הדיור ממדד המחירים לצרכן שכן האחרון אמור לשקף את סל ההוצאות של הישראלי הממוצע וחלק כואב מאד בסל זה הוא הדיור. מדד המחירים לצרכן, מודד בעיקר את עליית שכר הדירה ולא את עליית מחירי הדירות בבעלות. אולם מתחילת השנה עליית מדד המחירים בנטרול הדיור, שואפת לאפס.

מרבית הכלכלנים מציגים עמדה אחידה הטוענת כי להיות בגבול התחתון של יעד האינפלציה זה לא פחות גרוע מלהיות בעליון. כשפישר בוחן את הנעשה הוא מבין היטב את משמעות העניין ואת גודל הבעיה שאיתה הוא מתמודד. אין ספק שהנדל"ן מהווה איום הולך וגדל על הכלכלה.

בין אם נתייחס להגדרה העדינה של פישר כי מתפתחת כאן בועה ובין אם נתייחס להגדרות בוטות יותר שהבועה כבר כאן ובגדול, ברור שדרוש טיפול דחוף, והאימפוטנציה שמגלה הממשלה בעניין, מדירה שינה מעיניו של פישר שמנסה להתמודד לבדו עם האיום.

ודווקא כאן, בסיטואציה הנוכחית, מוגבל פישר מאד ביכולת התמרון שלו. הוא שלח למערכה את חזקיהו, אבל ברור לכולם שהשפעת צעדי המפקח על הבנקים היא שולית ובודאי שלא תשפיע בטווח הקצר. את הריבית הוא העלה אולם כאן הוא נכנס לבעיה כפולה.

ראשית, העלאת ריבית היא צעד ממתן ומאט צמיחה. המשק שלנו צומח אולם הרבה פחות מכפי שנצפה בתחילת השנה והציפיות למחצית השנייה נמוכות אף יותר. התלות שלנו במה שקורה מעבר לים גבוהה במיוחד, ונאום ברננקי בשבוע שעבר בוודאי שלא יכול לעודד גם אותנו. ללא הדיור אין עליות מחירים של ממש והעלאת הריבית רק תעיק עוד יותר על המגזר העסקי, הפועל גם כך ברמת אי ודאות גבוהה.

שנית, העלאת הריבית פותחת עוד את פער הריבית בין השקל למטבעות המובילים ומזמינה - כמו בחודש שעבר - להמר על השקל ובכך מאיימת על יציבות היצוא, מה שדורש שוב את התערבותו בנק ישראל במסחר בשוק המט"ח.

אם לא די בכך אפשר לצרף לפלונטר את שוק ההון הישראלי. בנק ישראל פרסם את הנתון החצי שנתי לגבי תיק נכסי הציבור. מסתבר כי שיעור הנכסים בסיכון בידי הציבור גדל מאז משבר 2008 מ-34.5% ל 46% כיום!

נתון זה שובר את השיא שנרשם ב-2007, תקופה שתחזיות כל מי ששמו לא היה נוריאל רוביני, היו ורודות למדי. גם הריבית השקלית הייתה אז הרבה יותר גבוהה ולכן קשה לי לקבל את הטיעון שהציבור "נדחף" לנכסים מסוכנים בגלל היעדר אלטרנטיבות.

אני משוכנע שגם הנגיד שואל את עצמו מדוע כשכול העולם מביט בחשש קדימה, מחזיק הציבור הישראלי נכסים בסיכון בשיעור כה גבוה. המדד הנמוך אולי ישכנע את פישר שלא להעלות ריבית החודש, אולם כאב הראש שלו לא יפחת כלל.

1. יוסי פרנק הוא יועץ פיננסי ומנכ"ל אנרג'י פייננס
2. לקשר במייל Rika40@012.net.il
3. אשמח להמשיך את הדיון עמכם במשך כל השבוע. בטור דעות תחת הכותרת "המדוברות ביותר" תוכלו בדרך כלל להמשיך לתקשר עימי

החומר הכלול בסקירה זו ואפשרויות הפעולה המתוארות בה מובאים לצורך מידע כללי בלבד ואין לראות בהם משום המלצה ו/או ייעוץ לגבי כדאיות ההשקעה במניות/מט"ח ו/או מכשירים פיננסיים נשוא סקירה זו בפרט או בתחום הנגזרים בכלל. סקירה זו אינה מהווה תחליף לייעוץ ספציפי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם וכל העושה בה שימוש עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד.