פרחים במגדל השן: תהל, ירושלים, טכניון; אייל, שלומי, בצלאל ביקור בית: תהל שער, אייל סליס

ירושלמית בחיפה תהל: "אני ירושלמית, יכולתי ללמוד בבצלאל, אבל ההורים שלי - שניהם בוגרי הטכניון - היו ממש נגד. הם הציגו את זה כך: הם רוצים שאלמד בבית ספר בעל שם. גם לי היה חשוב ללמוד בבית ספר שיש לו 'רזומה' וכך בחרתי בטכניון. התקבלתי לפי ציונים: ממוצע 105 בבגרות, ציון פסיכומטרי 680 ומבחן קבלה, שלא קיבלתי בו ציון גבוה בכלל, כי הגעתי אליו בלי הכנה שעשו מועמדים אחרים".

צפוני בירושלים אייל: "הכי טבעי היה שאלך לטכניון, הוא היה יותר קרוב לבית המגורים של הורי בשלומי ויותר קרוב לנטיותי הריאליות. אבל לי היה חשוב ללכת לבית ספר שיחזק דברים שאני פחות חזק בהם - לא ללכת על המקום שהיה לי מובן מאליו, פשוט ונוח".

מקצוע מציל חיים תהל: "כשהחלטתי להיות אדריכלית ההורים שמחו, אבל הופתעו. כילדה תמיד רציתי להיות רופאה. הייתי אומרת לאבא שלי שארכיטקטורה זה לא מקצוע שממש מציל חיים, שעוזר לאנשים. היום אני כבר יודעת כמה ארכיטקטורה משפיעה על איכות החיים של החברה והפרטים שבה. המקצוע שלנו סובל מבעיית תדמית, אנשים לא מעריכים את השיפור העצום של תכנון ועיצוב נכון ומנסים להוריד מחיר כל הזמן".

מקצוע ללא גבול אייל: "ארכיטקטורה זה מקצוע שאין גבול לאפשרות ההתפתחות בו. אי אפשר למצות אותו - כל פרויקט הוא עולם תוכן עצום. הרגשתי כך בחוש, ותוך כדי לימודים התחזק בי הרושם לגבי הפרספקטיבה שארכיטקטורה מעניקה לדברים".

14-15 שעות ביום תהל: "מהבית אני יודעת שאם עובדים קשה, אפשר להתפרנס מאדריכלות. לא מתעשרים, אבל בסך הכול אין תלונות. אני עובדת היום בשתי משרות ומרוויחה כמעט 9,000 שקלים. 4,000 מגיעים מ'החדר', תמורת 3/4 משרה, ארבעה ימים שבפועל הופכים לחמישה, והיתר מעבודות שאני עושה בשביל אבא שלי. בסופו של דבר אני עובדת 14 או 15 שעות ביום".

אג'נדה חברתית ואינטרס כלכלי אייל: "אדריכלים רבים מגישים את עצמם לסביבה וללקוחות כ'יועצי תכנון', בדיוק כמו יועצי אינסטלציה, יועצי חשמל ויועצי שלד. זאת במקום להתייצב כאדריכלים, במובן המקורי והקלאסי של המושג, כלומר כאחראים על כל הפרויקט. אולי השינוי בתפיסה ובדימוי העצמי של האדריכלים קורה בגלל גורמים כלכליים, כלומר, משום שהתמורה שמקבלים אינה מספקת. אני מאמין שלא הכול אבוד. אני מאמין שאם אקח אחריות על יותר שלבים בתהליך התכנון והבנייה - אצליח לצלוח גם את העניין הכלכלי. אני לא יזם, אבל אני יודע לזהות הזדמנות ואני מעדיף כאלה שיש בהן גם אג'נדה חברתית וגם אינטרס כלכלי. בתהליך תכנון נכון, האינטרס הציבורי, נמצא באופן אינטגרלי בפרויקט בנייה, לא צריך להמציא אותו".

זכות הורים תהל: "בלימודים הסתרתי את העובדה שאני 'בת של'. לא רציתי שיגידו שאבא שלי (שעבד בעבר עם משה ספדי ושותף לתכנון פרויקטים מובילים בירושלים - מ.מ) עושה עבורי פרויקטים. הם באו להגשת פרויקט הגמר שלי, ואז זה נחשף. אני יודעת שאם מורים היו יודעים מאיזה משפחה באתי, זה היה תורם לציונים. מדובר במקצוע מאד סובייקטיבי, מי שנראה טוב, מי שיודע להציג יפה את העבודה, מקבל עדיפות. קורה גם הפוך כמובן, שיש מנחה שלא אוהב סטודנט באופן ספציפי מסיבה אחת או אחרת".

מהפכת בנה ביתך אייל: " אבא שלי בנה במו ידיו את הבית שגדלתי בו, בשלומי, ושאליו עברנו בילדותי מדירת השיכון בקריות. בבצלאל חדרה להכרתי ש'בנה ביתך' היה מהפכה שעברה על מדינה שלמה ולא תהליך פרטי שלנו, כמשפחה. אני יודע שמוטחת ביקורת רבה כלפי תוכנית זו, אבל עבורי לעולם היא תהיה סמל להתפרצות אינדיבידואליזם, מענה חיוני לדחף טבעי של אנשים לביטוי עצמי ייחודי - שתהיה להם דלת משלהם, גדר עץ שתקיף אותם וגג רעפים משלהם על ראשם".

קורסים בביוב תהל: "הטכניון מתהדר בכך שהוא מוסד למהנדסים, אבל מאוד מקלים עם ארכיטקטים. כדי לצאת ידי חובה מביאים קורסים במערכות ביוב, במערכות מיזוג, ומלמדים אותם ברמה מאוד נמוכה, מתוך הנחה ש'ארכיטקטים ממילא לא יבינו'. בטכניון לא מלמדים מספיק מחשבים. תוכנות עיצוב למדתי בעצמי, וזה גם מה שהביא אותי לעבודה הראשונה שלי ב'חדר'".

תכנון במחשכים אייל: "צרה גדולה של אדריכלים שהם עושים את עבודתם במחשכים. הפרויקטים נחשפים לעיני הציבור רק בשלב הביצוע. משום כך במקרים רבים הבניינים מגיעים לשלב ההקמה כשהם מצויים במצב גולמי לחלוטין וברור שיחטפו ביקורת חריפה. הקהילה לא מעורבת וכל עניין התכנון נודע לה רק כשהעסק ממש עומד לקרום בטון ומלט. פלא שמיד יורד עליו מטר ריקושטים בסגנון טוקבקיסטי? הגישה שלנו אחרת - גלויה ומזמינה השגות. אני מאמין שכך מקבלים ביקורת עניינית שמסייעת בהתאמת הפרויקט לקליינטים".

ג'וב ראשון תהל: "חבר של אבא שלי שמע שמחפשים ב'חדר' מישהו שיעשה הדמיות לתחרות 'אות המוצר'. לקחו אותי לפרויקט, ראו כי טוב - אמנם צעירה, אבל חרוצה - והשאירו. אני עושה עבור 'החדר' תוכניות עבודה לביצוע: בניינים לבורגנים עשירים בלב תל אביב (ברחובות: סמטה אלמונית, לונץ, רות, יוחנן הסנדלר) ותחרות עירונית על תכנון שטח ציבורי של עיר במרכז. אני שמחה מאוד, אדריכלי 'החדר' הם אנשים מצוינים ומוכשרים וגם טובים מאוד בשיווק"

ירוחם עירנו אייל: "בחופשת סמסטר בשנה רביעית הציע חבר ללימודים בבצלאל, בן העיירה ירוחם, לפנות לעמרם מצנע, ראש המועצה, בבקשה לשקול תכנון להקמת שכונת מגורים שתיועד לצעירי המקום. מצנע התלהב, לקח את העסק בשתי ידיים והסכים לתת לנו הזדמנות לתכנן שכונה בהיקף 250 יחידות דיור שהוא מייעד לקליטת המנהיגות הצעירה. מזמין הפרויקט היא החברה הכלכלית של ירוחם וחלק מהדירות מתוכננות כיחידות מגורים ברות-השגה. השכונה מתוכננת בסמוך לכפר סטודנטים שקיים באזור והמטרה לדחוף את מי שכיום מתגוררים בירוחם כסטודנטים, להישאר ולהפוך לתושבי קבע. אנחנו מקפידים על כך שהפרויקט יתוכנן תוך כדי דיאלוג עם הקליינטים".

שיווק תהל: "אמא שלי אומרת ששיווק חשוב למקצוע שלנו. שיש קומץ משרדים שיודע לעשות את זה, ויש כל השאר, שמקנאים בהם".

ארץ הטייקונים אייל: "כאדריכל מתחיל אני מעדיף את הפריפריה. תחרות מחוץ למרכז פחות חריפה ולאדריכל מתחיל יש יותר סיכוי למצוא שם פרנסה. אבל זה לא הכול: הפריפריה היא גם ארץ שטרם נכבשה בידי טייקונים ולאדריכלות יש עוד אפשרות להשפיע עליה. למתנ"ס ראוי בעיירת פיתוח, לבית ספר, לגן ילדים ולבית כנסת חדשים שיוקמו בעיירה, יש השפעה פי אלף יותר גדולה מלכול מגדל רב קומות עצום שיוקם בתל אביב. ברור שכמתכנן עם מודעות, זו מציאות הרבה יותר מאתגרת ומושכת".

אגו תהל: "מפלצות אדריכליות לא צומחות מהמחשב. השורשים שלהן נטועים באגואים מנופחים של אדריכלים שמוכרחים להקים את המגדל שלהם, ובוועדות בנייה מושחתות. התרופה נגד מפלצות היא פיקוח, לא שמד לתוכנות תלת-ממד ומחשבים".

החופש הגדול תהל: "הדבר הטוב בטכניון הוא החופש הרב שנותנים לסטודנטים - לא אמרו לנו איך לעשות דברים, איך לשרטט, איך לבנות מודלים. נתנו לנו משימה, ואפשרו לכל אחד לפתח אותה בעצמו. אני חושבת שזה בגלל שיוצאים מתוך נקודת הנחה שמי שהתקבל ללימודים בטכניון, מוכשר".

על משמר המשפט אייל: "את הלימודים מימנתי בעבודה כמאבטח בבית המשפט העליון. הופתעתי והתרשמתי מכך שעשרים שנה אחרי שהבניין הוקם, עדיין האדריכלים המקוריים מאשרים בו כל פרט בתחזוקה השוטפת".

הלם ההינתקות אייל: "המהלך האדריכלי הגדול ביותר בשנים האחרונות בישראל הוא פינוי הישובים מעזה. זה הרי מהלך שמכיל בתוכו היבטים אדריכלים רבים: פירוק יישובים, מעבר אוכלוסיות ממערכי מגורים קהילתיים לסביבה עירונית, בנייה מחדש. אני מופתע מכך שאף בית ספר לאדריכלות לא התמודד עם האירוע ולא ביקש מסטודנטים להתייחס אליו".

המחברות של אבא תהל: "בחילופי סטודנטים באאכן בגרמניה, ירד להכרתי עד כמה הלימודים בטכניון רחוקים מהאדריכלות בשטח. מגוון הקורסים בכל תחום - מעיצוב ועד טכנולוגיה, דרך תכנון, הכול בגרמניה היה יותר מעודכן. הלימודים בטכניון קפאו בזמן, במחברות שלי כתובים בדיוק אותם דברים שכתובים במחברות של אבא שלי, שלמד בטכניון לפני יותר משלושים שנה. זה מתחיל מהפקולטה לארכיטקטורה, המבנה הפיזי, שיושב בתוך קמפוס הטכניון ומנותק לגמרי מהעיר. גרתי שלוש שנים בחיפה - ואין לי מושג איך העיר הזו נראית, את אאכן, שבה גרתי בסך הכול חצי שנה ושהפקולטה לאדריכלות בה ממוקמת בבניינים שבתוך העיר, אני מכירה יותר טוב".

טכנולוגיה תהל: "דור האדריכלים המבוגר חושש מהמחשבים, כי אנשיו לא שולטים בכלי הזה, ולכן הם אומרים שהוא יחולל כאוס באדריכלות. אני שולטת בתוכנות ומאמינה בהפך הגמור: זה נכון שהמחשבים 'מאפשרים הכול', אבל זה בדיוק היתרון - כך אפשר לדמות ולחזות מראש כמעט הכול ולהעמיק השליטה בפרויקטים".

מודלים לחיקוי תהל: "מבנה שאני מאד אוהבת הוא בית הלולאה שתכנן משרד האדריכלים הבינלאומי Unstudio שהקונספט שלו הוא שבגלל שבניין 'לוקח' קרקע כשמקימים אותו - הוא צריך 'להחזיר' אותה, ומה שהם עשו הוא שהם הכפילו ואפילו שילשו את השטח שהבניין 'לקח'".

עוד עשר שנים תהל: "לחזור לארץ אחרי תקופת לימודים ועבודה בחו"ל ולעבוד במשרד כשותפה. אפשר שהשותפות תהיה עם בן זוג, אולי עם אחי הצעיר, שעוד לא בחר מקצוע. אולי גם עם ההורים - אבל רק אחרי שאפתח עצמאות מקצועית". אייל: "אני ארכיטקט, גם מלמד באקדמיה, משתלב בהוראה לשם הפרייה מקצועית. בעלים של משרד משלי, שעוסק בפרויקטים עירוניים משמעותיים בפריפריה".

עוד 30 שנה תהל: "מנחה ארכיטקטים צעירים במוסד אקדמי. בעלת משרד בינוני, לא יותר מעשרה עובדים - יותר מזה העסק כבר לא יעיל ואני שונאת בזבוז. במשרד יהיו מחלקות שונות, גם של בתים פרטיים. אני עצמי מתכננת מבני ציבור, אולי נמל תעופה חדש. מתעסקת בעיצוב ופחות בבירוקרטיה שדודי האדריכל טוען שהיא 90% מהעבודה במקצוע. גרה בבית פרטי שסביבו שטח פתוח ביישוב שאינו מרוחק מדי מתל אביב או מירושלים". אייל: "אני מקווה שאתגורר בצפון הארץ עם משפחתי, בבית משותף שיש בו אוכלוסיה הטרוגנית מבחינה כלכלית, גילאית ותרבותית. אני בעלים של משרד קטן שיש בו לא יותר מ-6 מתכננים. אני לא רוצה משרד גדול יותר, כי ברור לי שבסדר גודל יותר גדול, אאבד את הקשר למה שיוצא ממנו - ועם כך אני לא מוכן להשלים".

מדרון ירושלמי תהל: "כבת העיר, כואבת לי התחרדות ירושלים. כאדריכלית, הייתי רוצה לשנות את המגמה, לעצור את זרם הצעירים שבורחים. אני מאמינה שיש דרך לעשות זאת, על ידי מוקדים עירוניים יותר טובים. לא צריך למחוק קיימים ולהקים חדשים, אלא לקחת מה שיש ולשפר. למשל לשנות את מדרחוב בן יהודה, שבנוי בשיפוע - אחד הדברים שמונעים ממנו להיות מרכז עירוני תוסס. הייתי רוצה שיתנו לי לתכננו מחדש, זה חלום. אבל במעמדי מותר עוד לחלום".

פוטנציאל חיפאי אייל: "אני לא סבור שיש באמת 'שגיאות קטסטרופליות'. לכול מבנה יש 'טיימינג' - קונטקסט, זמן וסיטואציה שאליהם הוא מתאים. יש מבנים מצוינים שהצליחו - או שאולי הצליח להם - להיות גמישים, להתקדם עם הזמן והשינויים בסביבה ויש כאלה שלא, ואז מאשימים אותם ב'נזק לסביבה'. אחד כזה או שוק תלפיות בחיפה שתכנן משה גרסטל, שעומד בהדר הכרמל בשיממונו כבר שנים. אין מחזור לימודים בטכניון שלא הציע - ולא סטודנט אחד - מה לעשות בו. אני מת על המבנה הזה. ואני חושב שגרסטל ראוי לציון לשבח כי הוא זיהה שם משהו טוב והבין את רעיון השווקים הסגורים".

עבודת הגמר, סער

תהל סער

גיל: 25

מצב משפחתי רווקה

כור היתוך נולדה בירושלים וגדלה ברחביה, בת לשני הורים אדריכלים: שלומית ואייל שער

מגורים חדר בדירה שכורה עם שני שותפים במרכז תל אביב. 2,000 ש' בחודש

לימודים סיימה השנה תואר ראשון בארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון

מימון שכ"ל הורים

ציונים לשבח מצטיינת נשיא בשנה הראשונה, מצטיינת דיקאן כל התואר

תעסוקה שכירה במשרד האדריכלים התל אביבי "החדר" ומשלימה שכר בהפקת הדמיות בשביל אבא

פרויקטים בעבודה משתתפת בשיפוץ בית כנסת ביישוב נבטים של יוצאי קוצ'ין, שותפה לתכנון תב"ע בית מבקר המדינה בירושלים.

אייל סליס

גיל 28

מצב משפחתי נשוי 1 בת חודשיים

כור היתוך נולד בשיכון בק. ביאליק, גדל בשכונת 'בנה ביתך' בעיירה שלומי. אבא: מנהל מחלקה ב'פז', אמא: ע. גננת

מגורים דירת 3 חדרים בשיכון ברמת השרון. 80 מ"ר, קומה ראשונה, 3,700 ש'

לימודים סיים תואר ראשון בארכיטקטורה בבצלאל

מימון מלגת חיילים קרביים, עבודה כמאבטח ומלגות הצטיינות

פרסים 4 פרסי הצטיינות בעיצוב בתוך הפקולטה, פרס הצטיינות "פולונסקי" כלל-בצלאלי, פרויקט הגמר נשלח לתחרות באוניברסיטת MIT

תעסוקה "אוקימתא" משרד עצמאי. שותף: חיים אלפסי

פרויקטים בעבודה שכונה ל"דור המשך" בעיירה ירוחם, כרגע בשלב התב"ע