דרוש מודל אינפלציה חדש

להלן תחזית המבוססת על נתוני מדד המחירים לצרכן, ועל הנתונים המצרפיים-מוניטריים שפרסם השבוע בנק ישראל: חזאים כלכליים, במיוחד כאלה העובדים במגזר הפיננסי, יצטרכו לתקן כלפי מטה את תחזית האינפלציה שלהם, ולהסביר להנהלותיהם איפה ולמה טעו.

על-פי בנק ישראל, החזאים במגזר הפיננסי צופים שבשניים עשר החודשים הבאים תסתכם האינפלציה בשיעור של 3.2% - מעל לגבול העליון של טווח היעד הרשמי, 1% עד 3%. אם זה נכון, בנק ישראל חייב, ללא דיחוי, להעלות שוב את הריבית, והמגזר הפיננסי המקומי צריך להיערך לאינפלציה וריבית גבוהות יותר.

הנתון שפרסם בנק ישראל מתייחס, כמובן, לממוצע של תחזיות, וסביר להניח שיש מי שהתחזית שלו נמוכה יותר, אך גם מי שמנבא אינפלציה גבוהה יותר. אם מסתכלים על הציפיות בשוק ההון, כפי שנגזרות ממחירי האג"ח, מדובר באינפלציה צפויה של 2.8% לשניים עשר החודשים הבאים, לעומת אינפלציה צפויה של 3% שנרשמה בחודש שעבר.

ירידה חדה

את הציפיות האלה יש לבחון ביחס למספרים ה"יבשים" של מדד המחירים לצרכן. מדד זה עלה ביולי ב-0.5%, ולפי הדיווחים בתקשורת, מדובר בשיעור נמוך ממה שהחזאים ציפו. למעשה, על פי הודעת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתחילת השנה עלה המדד ב-1.1%, והמדד ללא דיור עלה ב-0.6%. משמעות הדבר היא שיש עלייה במחיר היחסי של שירותי הדיור.

עם זאת, לא רק שאין האצה בקצב עליית המחירים במשק, אלא שההיפך הוא נכון: קצב עליית המחירים במשק מתמתן. הודעת הלמ"ס ציינה כי מגמת עליית המדד ב-4 החודשים שהסתיימו ביולי הייתה 0.9% בשיעור שנתי. ב-4 החודשים אשר הסתיימו ביוני, המגמה הייתה של 1.4%, ובתקופה שבין פברואר למאי 2010 מגמת האינפלציה הייתה 2%.

תמונה דומה עולה מהשוואת התפתחות עליית המדד בתקופה של שניים עשר החודשים הקודמים. בשניים עשר החודשים שהסתיימו ביולי 2010 עלה המדד ב-1.8%. בשניים עשר החודשים שהסתיימו ביוני המדד עלה ב-2.4%. הנתון למאי היה 3%, ועוד בפברואר נרשמה עלייה של 3.6% בשניים עשר חודשים. במילים אחרות, גם נתונים של עלייה מצטברת במדד, וגם נתוני המגמה, מצביעים על ירידה, אפילו חדה, באינפלציה בפועל.

מעניין לציין כי בכל אותם חודשים, בה בעת ששיעור האינפלציה בפועל יורד, אפילו בחדות, שוק ההון המשיך לצפות לשיעורי אינפלציה של כמעט 3%. החזאים הפרטיים העלו את תחזית האינפלציה שלהם - לפחות על פי נתוני בנק ישראל - מ-2.1% אינפלציה שנתית צפויה בחודש פברואר 2010, לתחזית ממוצעת של 2.7% בחודש מאי, ו-3.2% ב-30 הימים האחרונים.

איזה דלק?

כמובן שההתפתחות של האינפלציה בפועל בששת החודשים האחרונים לא צריכה ללמד, בהכרח, על ירידה בקצב האינפלציה. ייתכן, בהחלט, שהמחירים יתחילו לעלות במהירות. השאלה היא מה ה"דלק" אשר יניע את אותו תהליך. אלא שגם פה הנתונים אינם תומכים בכך. קצב ההתרחבות של אמצעי התשלום במשק הולך ויורד במהירות - מקצב שנתי של 60% לפני שנה, לקצב של 9.9% בשנה שהסתיימה ביולי 2010.

זהו שיעור גידול נמוך לא רק בקנה מידה של השנתיים או השלוש האחרונות, אלא בכל קנה מידה. נתוני התקציב של הממשלה לא מצביעים על התרחבות לא רגילה בהוצאה, ולמעשה המדיניות הפיסקלית רחוקה מלהיות מרחיבה. המשמעות המעשית של הנתונים היא שאין סיבה מיידית להעלאת ריבית נוספת, אלא אם בנק ישראל רוצה לוודא שהאינפלציה תישאר נמוכה, או אם הדבר נחוץ כדי לאזן בין ביקוש להיצע בשוק הנדל"ן.

נראה, אם כן, שכדי שהמחירים יתחילו לנוע למעלה במהירות עצומה צריך להתקיים מצב שבו השכר עולה במהירות, ו/או מחירי הדלק יזנקו בחדות או שמה שמתרחש בשוק הדיור ישליך על כל יתר המשק.

אם זה לא קורה, הרי שיימשך תהליך ההתכנסות של האינפלציה הישראלית, לשיעור שבין 1.5% ל-2%, וגם יהיה מי שיצטרך להתחיל באומדן מחודש של מודל האינפלציה של המשק הישראלי.