המיתון הנוכחי בארה"ב שונה ממיתונים גדולים קודמים שהתרחשו רובם ככולם במאה הקודמת. זה לא כמו המיתון הגדול של שנות ה-30' של המאה ה-20, שנות ה-70' או אפילו המיתון של שנות ה-80' של המאה שעברה. ההבדל העיקרי, כפי שציין ה"אקונומיסט" במאמר שפרסם - יצירת מקומות עבודה חדשים היא אנמית וחלשה מאוד, וכל עוד לא יחול שיפור בתחום הזה, המיתון (בוודאי כפי שמרגיש אותו מיסטר ג'ו, האיש הפשוט במיין סטריט), עדיין לא הסתיים.
זה לא כמו שנות השלושים
כפי שניתן לראות בגרף, במיתון הקשה של 1929-1933 חל שיפור מאוד משמעותי ביצירת מקומות העבודה. גם במשברים של 1981-1982 ו-1973-1975 שוק העבודה התאושש די מהר, מה שאיפשר למשק האמריקני להתאושש ולצאת לדרך חדשה.
כיום המצב שונה. בחודש יולי האחרון מספר המועסקים בארה"ב (מחוץ לסקטור החקלאי) היה נמוך בכ-52 אלף איש לעומד חודש יולי 2009, החודש בו הייתה אמורה כלכלת ארה"ב לצאת מהמיתון. בעבר עברה הכלכלה הגדולה בעולם מיתונים דומים עם התאוששות אנמית בשוק העבודה, אולם לעולם לא אחד אחרי השני בצמידות.
הבעיה העיקרית במשבר הנוכחי היא רמת החובות הגבוהה של משקי הבית, של המדינות בארה"ב וגם של הסקטור הפרטי, המונעת השקעות והגדלת הוצאות לצריכה. וזה ככל הנראה לא ישתנה לפחות עד 2012.
הכלכלן דיוויד רוזנברג טוען שבמימשל ובמקומות אחרים עדיין לא מבינים שזה לא מיתון רגיל - אלא מיתון של "מאזן" (balance sheet recession) ולמעשה הוא עדיין לא הסתיים, וכנראה לא יסתיים גם בשנתיים הקרובות. המשמעות - הצמיחה תישאר מתונה עד מתונה מאוד עד ששוק העבודה לא יתאושש.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
