הביצה טובה להם

במקרה או שלא, בשער עיתון "גלובס" שנבחר להתנוסס בכניסה למערכת העיתון מופיע ציטוט של איש העסקים יולי עופר, בראיון נדיר שהוא העניק בדצמבר 2004. "לא נשקיע עוד בישראל בנדל"ן ובמלונאות", אמר אז עופר, כאוב ומתוסכל לנוכח הביקורת שספג בעקבות עסקת צים ועוד.

השבוע הפך אותו עופר לאיש הנדל"ן הכי דומיננטי כאן בישראל. מעט יותר משנה לאחר שרכש את הקניונים של לבייב ואפריקה ישראל, חתם עופר על עסקה לרכישת 21 הקניונים של לואי נואי ובריטיש ישראל. וקניונים, למי שפחות בקיא, זהו הענף הנדל"ני הכי מקומי שיש, משפיע ומושפע במתאם הכי משמעותי למצב הרוח ולמצב הכלכלי של האזרחים הקטנים שמחפשים חולצה או ספר.

התבוננו על הכוכבים הבינלאומיים האחרים שלנו: דמיינו מה היה מצבו של לב לבייב - שהכריז לפני כעשור שישראל קטנה עליו - ללא זרוע המגורים המקומית של אפריקה ישראל ומימושי הנכסים המניבים בת"א; או מצבו של יצחק תשובה - שאת ההצלחה של ה'פלאזה' בשדרה החמישית במנהטן הוא כבר קבר בקרקע ל'פלאזה' בסטריפ של לאס וגאס ושאפילו הבוננזה של הנדל"ן בקנדה לא הצליחה לרגש ולהלהיב אפילו את המשקיעים הישראלים - ללא תגלית הגז מול חופי ישראל דווקא או יתר הפעילות הישראלית.

המסקנה ברורה: מדינת ישראל, חרף כל התלונות השכיחות על הביורוקרטיה ועל האופי הנורא של הצרכן הישראלי, נשארה למרבה ההפתעה הבית החם של עופר ושל רוב רובם של אנשי העסקים האחרים.

לא לעולם חוסן: במשך שנים היה נוני מוזס, בעל השליטה ב"ידיעות אחרונות", המלך הכול יכול של הביצה המקומית. כל מי שהכיר את הדמויות האחרות שהשתכשכו בביצה ידע שאין מי שיכול לערער את מעמדו, מה שהקנה לו כוח פוליטי/כלכלי/חברתי אדיר.

ואז הגיע שור אימתני - בדמות מיליארדר יהודי אמריקני - שפשוט דרס את השלולית ולימד בפעם המי-יודע-כמה שלא את הכול אנחנו יודעים ורואים.

חזרה לנדל"ן: דוד עזריאלי היה כאן תמיד מלך הקניונים. עם יותר מעשרה קניונים, רובם במיקומים מנצחים, ועם שוק רווי יחסית, הפך האיש שגם המציא את המילה קניון (חניה וקניות) לקלאסה אחרת בענף הקניונים, מה שכמובן היה גם שווה פרמיה בהנפקה האחרונה של העסקים.

ואז באה משפחת עופר - ללא ספק שור אימתני במונחי השוק המקומי. עם צפי ל-26 קניונים של עופר, מקבל דוד עזריאלי ו-12 הקניונים שלו פרופורציות מעט אחרות.

שתהיה לכולנו שנה טובה.