פדרר? תזכירו לי מי זה

זה קורה בלא מעט ענפי ספורט וגם בתחומים אחרים, כמו מדע וטכנולוגיה. מגיע מישהו, עושה דברים היסטוריים, קובע שיאים חדשים ומגמד את כל מה שהיה לפני. כשזה קורה, נדמה שהשיא החדש יעמוד לדורות. כך היה עם ה-8.90 של בוב בימון במקסיקו, ועם שיא חמש הזכיות של בורג בווימבלדון, כמו גם עם טייגר וודס שניפץ שיאים וקבע סטנדרטים חדשים של עליונות. גם כשסמפראס הגיע ל-7 זכיות בווימבלדון והשלים זכייה 14 בגראנד סלאם, אמרו שמדובר בשיא שיישאר לדורות.

ואז הגיע רוג'ר פדרר, ששבר שיא הזכיות של סמפראס ואפילו זכה באליפות צרפת, תואר שהפך אותו רשמית ל"שחקן הכי טוב בכל הזמנים". אין, אמרו המומחים (ביניהם עורך מדור זה...), ולא יהיה עוד שחקן כמו פדרר.

אבל העובדה שלא יהיה עוד שחקן כמו פדרר לא אומרת שלא יהיה שחקן שהוא יותר טוב ממנו. כרגע יש אחד כזה: רפא נדאל.

כבר שנים שנדאל שם את פדרר בצל, לפחות במשחקים ראש בראש ביניהם (14-7 לרפא) ובקצב צבירת התארים. העובדה שנדאל מוביל על פדרר במאזן האישי ביניהם היא כוכבית בקריירה של פדרר, אבל עד אתמול יכלו האוהדים של השווייצרי לטעון ש"רפא לא מגוון כמו רוג'ר, הוא לעולם לא יזכה באליפות ארצות הברית", או הטענה (שהוכחה כמופרכת) ש"הברכיים שלו לא סוחבות על האספלט והוא לא יחזיק מעמד עם הסגנון הזה".

הלילה בניו יורק התבררו שני דברים: הברכיים של רפא סוחבות אותו נפלא; והנה גם יש לו את "התואר שלא ישיג לעולם", אחרי שניצח בגמר היו.אס. אופן את דיוקוביץ' (6-4, 5-7, 6-4, 6-2). בגיל 24 הוא השלים זכייה בכל ארבעת הסלאמים - הישג שרק שבעה טניסאים בהיסטוריה רשמו, ורפא הוא הצעיר מכולם שעושה זאת.

גם האבחנה שפדרר הוא הגדול בהיסטוריה מתחילה להיראות כעניין זמני. כי סטטיסטית רפא בדרך לשבור את שיא 16 הזכיות של רוג'ר. בגיל 24 עומד נדאל על 9 תארי גראנד סלאם. לשם השוואה, בגיל הזה היו לפדרר 6 תארים כאלו.

פדרר בשיא הקריירה לא הוכיח דומיננטיות כמו זו שהוכיח רפא בשבועיים האחרונים. עד הגמר הוא לא הפסיד אף מערכה, ואת זו שהוא כן שמט הוא הפסיד בגמר לדיוקוביץ' שהציג טניס מדהים של פלייסטיישן לפרקים. ב-6 המשחקים עד הגמר הפסיד נדאל את משחקון ההגשה שלו רק פעמיים למרות מזג אוויר לוהט בשבוע הראשון ורוחות פרצים בשבוע השני. מדובר ביכולת מנטלית שאפילו פדרר יכול ללמוד ממנה. במהלך הגמר הלילה היה לו רצף של מעל 50 (!) נקודות ברציפות שבהן לא ביצע אף טעות בלתי מחויבת. כלומר, דיוקוביץ' היה חייב לשחק נקודות מושלמות כדי לקחת נקודות. השילוב הקטלני של יכולת אתלטית נדירה, יציבות על-אנושית מהקו האחורי וסבולת מנטלית בלתי נגמרת התבררה ככזאת שיכולה לייאש כל שחקן, על כל משטח. בוודאי את דיוקוביץ' שמרוב תסכול התחיל לצחוק לקראת סוף המשחק, כשכבר היה ברור שגמר את הסוס.

ובכל זאת, מה הדבר שהופך את רפא לכל כך פנומנלי? רפא הרי החל את הקריירה שלו כמומחה חימר. ושחקן חימר - לפי הנחת היסוד המאוד נכונה - תמיד יהיה שחקן חימר. אלא שבמקום להיות מיליונר חימר כמו כל אותם ורדסקואים וספרדים למיניהם, הוא הצליח לשפר את משחק הרשת שלו, עבד על חבטות חיתוך ופיתח חבטת פתיחה מצוינת שמקנה לו יתרון משמעותי.

היכולת שלו להפוך את עורו ולהצליח על כל המשטחים למרות נקודת הפתיחה כשחקן חד-גוני (לכאורה), היא בעיניי אחד מהישגי הספורט הכי מעוררי השראה בהיסטוריה של הענף.