לפני הכול, סוכות הוא חג נדל"ני-חקלאי. לפחות בימים עברו, אמורים היו היציאה לסוכה ובעיקר נטילת ארבעת המינים - סוגים שונים של גידולי קרקע, שגם מגיעים ממקומות גידול שונים בארץ - לדבר אל המכנה המשותף החקלאי הרחב ביותר, מקצוע שהיה כשלעצמו המכנה המשותף הגדול ביותר בין היושבים כאן, ערב התפילות על הגשם שיכריע את גורל היבול של אותה שנה.
והיום? אין כמו חג סוכות להזכיר לנו שרבים מהחקלאים לא בדיוק זוכרים מה בינם לבין חקלאות.
שני משקים "חקלאיים", בשני מושבים בארץ, גוזרים בכל שנה את הקופון הכי שמן לרגל חג סוכות. משק 32 במושב נחלים ליד פתח תקווה - שרבים מכירים אותו כחנות המפעל של 'סוכות נחלים', ומשק 19 במושב ברכיה ליד אשקלון - שרבים מכירים אותו כחנות המפעל של 'סוכות ירושלים'.
מדובר בשתי החברות הגדולות, וכמעט היחידות, שמוכרות בשנים האחרונות "סוכות לנצח" - ברזלים, בדים וקנים מיובאים, שעולים פחות או יותר כאלף שקל לסוכה. עסק הרבה יותר משתלם מלולים, פרדסים או חממות.
החקלאים של היום (בהכללה כמובן) לא צריכים ליטול לולב בחג ולהתפלל לגשם שיבוא. הם נוטלים את החוק לידיים, ומתפללים לפקחי המינהל/משרד הפנים שלא יבואו. וכשהם באים, לנחלים או לברכיה, זה בדרך כלל רק בשביל לקנות.
חג שמח!
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
