הנקראות ביותר

העובד שיצא נגד כי"ל ופוטר: "המדינה הפסידה הון-עתק"

יצחק אדרי חשף את ניצול עובדי הקבלן בכי"ל ■ מסתמן כי המידע שמסר מהווה מרכיב מרכזי בממצאי דו"ח החקירה שקבע כי כי"ל העלימה לכאורה תמלוגים במאות מיליונים

אתמול (ב') פורסם כי שר האוצר, יובל שטייניץ, הנחה את אנשי משרדו לבצע בחינה כוללת של סוגיית התמלוגים שמשלם למדינה קונצרן כי"ל , תמורת הזכות לנצל באופן מסחרי את אוצרות הטבע של המדינה: החומרים השונים המצויים בים המלח, והפוספטים בנגב.

בכל הנוגע לים המלח, נראה כי אי אפשר להסתפק רק בבחינה מחדש של נוסחת התמלוגים הרצויה. ממצאים שהגיעו לידי "גלובס" עולה שאלה כבדה הרבה יותר: האם כי"ל שילמה עד היום תמלוגים כנדרש בחוק, לפי הנוסחה הקיימת?

ב-2006 שלח החשב הכללי דאז, ירון זליכה, מכתב להנהלת כי"ל בו טען כ מפעלי ים המלח התחמקו במשך שנים מתשלום התמלוגים הראויים למדינה, בהיקף של מאות מיליוני שקלים.

זליכה התבסס על דו"ח ביקורת חקירתית שערך משרד רו"ח בר-לב, בו נמצא כי המפעלים העבירו מוצרים לחברות בנות במחירים נמוכים ממחיר השוק - וכך שילמו בגינם תמלוגים מופחתים ולא ריאליים. זליכה ביקש במכתבו לקיים בוררות.

"העניין נמרח"

אתמול נחשף ב"גלובס" כי בימים אלה צפוי להיפתח הליך גישור בנושא בין המדינה לכי"ל. דו"ח בר-לב, המצוי במוקד המחלוקת, מעולם לא נחשף ואפילו הנהלת כי"ל לא זכתה לראותו. "זהו דו"ח פנימי שנכתב לבקשת המדינה", מנמקים באוצר, "אין ולא היתה כל כוונה להעבירו למפעלי ים המלח".

ל"גלובס" נודע כי חלק מרכזי מממצאי הדו"ח מתבסס על מידע שמסר יצחק (ג'קי) אדרי, לשעבר עובד קבלן ב"ברום ים המלח". אדרי זכור מהופעתו בסרט "זהב לבן, עבודה שחורה", שחשף ב-2004 את התנאים המחפירים שבהם הועסקו אז עובדי הקבלן בכי"ל.

אדרי היה העובד היחיד שהסכים להיחשף, וזמן קצר לאחר הקרנתו של הסרט בתכנית "עובדה" בערוץ 2 הוא פוטר. אדרי שמר עד כה את חלקו בפרשה בדיסקרטיות, והוא החליט להיחשף כעת לראשונה ולספר ל"גלובס" איך בדיוק עבדה השיטה, לטענתו. הוא בחר להתראיין לאחר שהגיע למסקנה כי המדינה ממסמסת את הממצאים החמורים נגד כי"ל.

"מוזר שצריך ארבע שנים כדי לבדוק את הדברים האלה", הוא טוען, "העניין נמרח, ואני רוצה להבהיר למשרד האוצר ולשאר הגורמים הרלוונטיים שזה לא יעבור בשתיקה. אני לא שופט, לא עורך דין ולא רוצה לפגוע במשפחת עופר. אני רק רוצה שהמערכת תהיה כבולה ציבורית, שהתהליך שהתחיל לא ילך לאיבוד".

גורמים שהיו מעורבים מאוד בתהליך הבדיקה שערך משרד האוצר אומרים שטענותיו של אדרי בנוגע לתמלוגים נבדקו על-ידי משרד בר-לב ונמצאו נכונות בעיקרן.

מחיר מיוחד לסינים

מכוח הזיכיון שקיבלו מהמדינה, העניקו מפעלי ים המלח לחברת הברום זיכיון משנה לניצול הברום שבים המלח. בים המלח, לפי דו"חות כי"ל, "מצוי משאב הברום המרוכז ביותר בעולם".

המשמעות היא שהפקתו קלה וזולה במיוחד, מה שמספק לכי"ל יתרון תחרותי אדיר בשווקים וסייע לה להפוך ליצרנית הברום האלמנטרי הגדולה בעולם, האחראית לכ-30% מהייצור העולמי. על בסיס הברום האלמנטרי מייצרת כי"ל מוצרים מגוונים המשמשים בתעשיות האלקטרוניקה, הרכב והבנייה, את חברות קידוחי הנפט והגז ועוד.

אדרי שימש כמנהל מתקן מילוי ברום במפעל החברה שבסדום. במתקן מקבלים את החומר לאחר שהופק, מאחסנים אותו במיכלים מיוחדים ומשם הוא משונע למפעל "תרכובות ברום" של כי"ל ברמת חובב, שם מיוצרים על בסיס הברום מוצרים שונים, או לנמלים - משם הוא משווק לגורמים שונים ברחבי העולם. לכי"ל מפעלים דומים לזה שברמת חובב גם בהולנד ובסין.

"בהתחלה המערכת לא היתה ממוחשבת", מספר אדרי, "אבל בהמשך התקדמנו. הייתי שותף מלא לתהליך הפיכת המערכת לממוחשבת, מהמתקדמות בעולם. בחדר המתקן היה מחשב, שהיה מחובר לכל יחידות מפעלי ים המלח וכי"ל. יכולתי לראות תעודות משלוח, הייתה לי נגישות לבדיקת אנליזות, להזמנות, לכל מסמך שקשור בהובלה ושינוע של חומר".

לדברי אדרי, "באיזשהו שלב הבנו משיחות עם מנהלי המפעל, שכי"ל הקימה מפעל בשותפות עם גורם נוסף בסין. קבוצה של עובדי המפעל יצאה לסין להקים שם את המפעל וללמד את הסינים את העבודה, הגיעו סינים לארץ ללמוד על הפעילות שלנו. התחלנו לשלוח איזוטנקים עם אנליזה מיוחדת רק למפעל הספציפי הזה בסין. בנוסף, שלחנו את חומר הגלם של הברום למפעל 'תרכובות ברום' ברמת חובב. באחת הפעמים שהוצאתי תעודת משלוח עם אנליזה מהמעבדה ללקוח בסין, ראיתי שמוכרים לו במחיר הרבה יותר נמוך מהמחיר שבו הם מוכרים לעצמם בישראל".

- תסביר.

"אם לדוגמה מוכרים למפעל ברמת חובב טונה ברום גולמי ב-1,000 דולר, לסינים הם מכרו את אותה הטונה ברום גולמי ב-700 דולר. מחיר זול ב-30%-35%".

החברה הסינית עליה מדבר אדרי היא HAIHUA SHARE HOLDING LTD. מכיוון שהתמלוגים המשולמים למדינה, מהווים 5% ממחיר הסחורה בשער המפעל, המכירה לסינים במחיר זול מדי לכאורה, מפחיתה משמעותית את היקף התמלוגים.

- הבנת מיד את המשמעות של מה שראית?

"לא, לא הייתי מודע לנושא התמלוגים. רק אחרי שפוטרתי בגלל הסרט, והתחלתי ללמוד את כל הפעילות הכלכלית של משפחת עופר - דברים שלפני הפיטורים לא עניינו אותי בכלל - הבנתי שמכיוון שהמפעל צריך לשלם למדינה תמלוגים, שהם אחוז מסוים ממחיר הסחורה בשער המפעל, על-ידי המכירה בזול לסינים הם שילמו על המוצרים האלה פחות תמלוגים. הטעות הגדולה שלהם היתה שלמחשב במתקן המילוי היתה נגישות לכל המערכת. כלומר, רק בדיעבד התברר שזו טעות, כי אם לא היו מפטרים אותי בגלל הסרט, יכול להיות שהייתי ממשיך לעבוד שם עד היום".

- כשראית את הנתונים במחשב, העלית את הנושא במפעל?

"כן. גם דיברתי על זה בגלוי במפעל. לא היה לי קשר עם המנהלים, דיברתי על זה עם העובדים האחרים, שיחות חולין. המפעל הוא קטן. אבל זה לא עניין את העובדים".

- ועשית עוד משהו?

"שום דבר. המשכתי לעבוד עד שהשתתפתי בסרט ופוטרתי. אחרי שנה פניתי לירון זליכה, כי הבנתי שהוא הולך בדרך ישרה להתעמת עם מישהו שבאמת עושק את המדינה. שלחתי לו מייל שבו העליתי בפניו את העניין בראשי פרקים. הוא השיב לי ש'זה יטופל, תודה'. אחר-כך, בסמיכות, פנו אליי ממשרד בר-לב והסברתי להם בערך את מה שהסברתי לך עכשיו, איך החברה מתחמקת מתשלום תמלוגים למדינת ישראל. הסברתי להם איפה לחפש".

"מוזר שצריך 4 שנים לבדיקה"

אדרי טוען שכששוחח עם אנשי משרד בר-לב, נאמר לו שעל כי"ל לשלם תמלוגים לא רק על מחיר הסחורה הגולמית בשער המפעל, אלא גם על רווחיה ממכירת המוצרים שהיא מייצרת על בסיס הברום האלמנטרי.

"מטון של חומר גלם ברום, במפעלים בארץ ובסין מייצרים מוצרים ששווים גבוה פי עשרות מונים מחומר הגלם. הבנתי ממשרד בר-לב שעל הרווחים ממכירת המוצרים האלה, המדינה צריכה לקבל תמלוגים נוספים. למעשה, כי"ל הרוויחה פעמיים: פעם מכרו את המוצר בשער המפעל בזול לסין, ושילמו תמלוגים נמוכים למדינה, פעם שנייה הרוויחו כשלא שילמו תמלוגים מהרווחים שלהם על המוצרים שיוצרו מחומר הגלם. המדינה הפסידה הון עתק".

- בר-לב הוציא דו"ח, העניין מטופל - אז מה הבעיה?

"לפני שלושה-ארבעה חודשים אני מקבל טלפון ממשרד עורכי דין (פישר-בכר-חן ושות', שנשכר על-ידי המדינה לייצגה בהליך הגישור - א.ר.). עשיתי שיחת ועידה ארוכה עם שלושה עורכי דין. ציירתי להם את המסלול, ומאז, עוד פעם שקט. הבעיה היא, שבשיחה איתם הרגשתי שמשהו שם קלוקל, וזה מה שמפחיד אותי: הם לא היו בקיאים בכלום, הייתי צריך לצייר להם את כל הסיפור מחדש".

אדרי מוטרד מהגישה שגילה בשיחה. "עצם העובדה שהם נדרשו לחזור למקור של כל התלונה, אומרת לי שבדו"ח של רואי החשבון לא סיפקו להם את הפירות הנכונים, שאולי מישהו לא העביר להם את הנתונים שהיה צריך להעביר. נראה לי מוזר שארבע שנים צריך בשביל לבדוק בסך הכל תיקייה אחת של לקוח אחד, שממנה אפשר להבין את הגניבה הגדולה. כשאתה מורח את זה ארבע שנים, זה אומר שמה שהתחיל זה לא בהכרח מה שתקבל".

- למה החלטת להיחשף עכשיו?

"מה שהקפיץ אותי הוא שקראתי שכי"ל עכשיו מפעילים לחצים נגד הכוונה לבטל להם הטבות (לאחרונה פורסם שגורמים ממשלתיים בכירים טוענים כי כי"ל מפעילה פעילי ליכוד וראשי ערים בניסיון למנוע ביטול מענקים הניתנים לה, במסגרת שינויים בחוק עידוד השקעות הון. כי"ל טוענת שהשינויים מפלים אותה לרעה - א.ר.). על זה התפרצתי ובגלל זה אני עכשיו כולי בוער. אני לא מוכן לראות את המצב הזה, שהם לא משלמים את התמלוגים הראויים למדינה, ואני אלחם נגד זה גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה בחיים שלי".

לאדרי יש גם מסר נוסף: "אני גם קורא לממשלת ישראל להלאים את כי"ל, ולהחזיר את ים המלח ואוצרותיו לעם ישראל. אני רוצה ש-80% מהדיבידנדים יופנו לערים כמו דימונה, ערד וירוחם. לחינוך, לתשתיות, לפיתוח מקורות תעסוקה ולמלחמה בסרטן, ושהשאר ייכנס לקופת המדינה. רק הלאמה תחזיר את הצדק לדרום ולעם ישראל".

כי"ל והתמלוגים

ההנחה בדמי התמלוגים שממנה נהנית כי"ל מתבססת על נוסחה שחוברה ב-1961, במסגרת חוק זיכיון ים המלח ובעת שהחברה, שלימים הפכה לקונצרן ענק, היתה בבעלות מלאה של מדינת ישראל. לפי אותה נוסחה ישנה, 5% משווי האשלג; הברום; המגנזיום והכלוריד הנכרים, מעובדים ומיוצרים במפעלי ים המלח ונמכרים באותה השנה - יזכו לניכויים על הוצאות שונות ובהן: תובלה אל נמלי הים; אריזת התוצרת ועמלות המכירה שלה ולאלה התווסף ניכוי נוסף, בשיעור של 10%.

ב-1992, כשהמדינה היתה בעיצומו של תהליך ההפרטה של מפעלי ים המלח ושל כימיקלים לישראל, זו לא השכילה לפתוח לשינויים את חוק הזיכיון, שהוא לכאורה מקורו של העיוות, שזיכה את כי"ל מהחובה לשלם למדינה תמלוגי ענק על כרייה של מחצביה הלאומיים בים המלח.

גם כשהמדינה מכרה את גרעין השליטה שלה בכי"ל לאיש העסקים שאול אייזנברג איש באוצר לא חשב שמישהו צריך לעדכן את התמלוגים: שר האוצר באותה עת היה אברהם (בייגה) שוחט. הוא הגיע להסכם שנוי במחלוקת עם כי"ל, ולפיו המדינה לא תדרוש את התגמולים העודפים, ובתמורה כי"ל תוותר על הזכות המוקנית לה בתוקף חוק הזיכיון - לדרוש מהמדינה מערכת רחבה של תשתיות, ובה גם מסילת רכבת מים המלח לאילת, לשינוע סחורות.

באוצר נבהלו מהמחשבה שבתוקף הסכם זה, המדינה תצטרך להוציא מיליארדי שקלים על הקמת תשתית לרכבת מים המלח עד לחופי אילת. הפתרון המועדף מבחינת המדינה היה לוותר על תמלוגים במקום להוציא הון על רכבת תשתיות נוספות.

שנים עברו מאז, שוחט פרש כבר מהמערכת הפוליטית ומאז 2006 מכהן כדירקטור בכי"ל. בכי"ל טענו לאורך כל השנים ובאופן עקבי כי בדיקות שנעשו בידי רשויות המדינה בנושא ניקו את החברה מכל רבב ולא מצאו בה כל דופי. כך, הביאו שם לדוגמה דו"ח שעשה מבקר המדינה כבר בראשית שנות ה-80, ובדיקות תקופתיות שעשה משרד התעשייה והמסחר בנושא התמלוגים, שהזימו חשדות לכאורה על אי סדרים בתשלום התמלוגים האמורים.

כי"ל: "נורמות מקובלות בעולם"; האוצר: "יש מגעים במטרה להסדיר את המחלוקת"

מכי"ל נמסר בתגובה: "התמלוגים עבור האשלג משולמים בהתאם לחוק הזיכיון על-פי נוסחה שקיימת ואשר לא שונתה מתחילת שנות ה-60, עוד בימים שבהם כימיקלים לישראל היתה חברה ממשלתית. נוסחה זו מיישמת נורמות וכללים מקובלים בעולם ומתבססת על פרמטרים בינלאומיים לגביית תמלוגים בגין המוצרים הרלוונטיים".

גורמים בכי"ל טוענים כי חרף הזמן הרב שעבר מאז הועלו הטענות לראשונה, המדינה מעולם לא פירטה בפני החברה בכתב את הטענות בצורה מסודרת.

מהאוצר נמסר בתגובה: "המדינה נמצאת זה זמן מה במגעים מול מפעלי ים המלח הכוללים תכתובות ומפגשים, במטרה להסדיר את המחלוקת ביניהם".

"לאור זאת", אומרים באוצר, "מפליאה הטענה שלא התבקשה מעולם תגובת כי"ל לטענות המדינה.

"בימים אלו צפוי להתחיל הליך גישור בין המדינה ובין מפעלי ים המלח, שנושאו הוא התמלוגים שמשלמים מפעלי ים המלח וחברת הברום למדינה, מכוח שטרי הזיכיון. לצורך ההליך המשפטי נשכרו שירותיו של משרד עו"ד פישר-בכר-חן ושות' בראשות עו"ד גיל אוריון".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא שוק ההון?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות