העולם שייך לצעירות

על המהפך בלוח שידורי ערוץ 10, ששינה את שעת הצפייה של "לונדון את קירשנבאום"

הם היו ממש בני בית אצלכם בסלון, בני לוויה קבועים לשעה שבין 19:00 ל-20:00, השעה שבה אתם מכינים ארוחת ערב משפחתית, ממתינים בנשימה עצורה לקול קרטועו של הקטנוע שמביא אליכם את היומון הכלכלי האהוב עליכם, מתעדכנים בענייני דיומא עוד בטרם תגיע המהדורה המרכזית.

זו היתה השעה שבה הרגשתם פחות כצופים מול מסך ויותר כמשתתפים בשיחה עם חברים נבונים, עם זקני השבט: כמעט יובל שנים של עיסוק בתקשורת ארוזים בלהט של מתבגרים.

אהבתי את התפעלות האמת שלהם מול כל מרואיין שהצליח להרחיב את אופקיהם הרחבים ממילא, את העזוז שמילא אותם בכל עת שבה התארחה באולפן גברת צעירה ומצודדת במיוחד, את הריבים על טיבו של משחק הכדורגל, את הלהט שלא נס ליחו.

אבל, מתברר שזה רק אני, אולי גם אתם - חלקכם ואפילו רובכם, ובטלוויזיה זה לא מספיק. אילו זה היה מספיק, היינו יכולים אולי לשנות כאן משהו באמת, אבל אתם ואני מתברר, לא מספיקים אפילו כדי לשמור על "לונדון את קירשנבאום" בשעת צפייה נוחה.

אז אם בדיוק הגיע העיתון הזה לידיכם, ואם אתם אוחזים ביד השנייה את השלט ומשוטטים-משלטטים את דרככם כדי לראות מה יגידו שם על ההקפאה, הרי שההקפאה, רבותיי, התחילה: ההקפאה של כל צופה טלוויזיה אינטליגנטי שממתק האקטואליה המרענן ביותר שהיה לו עד היום נגזל ממנו.

"שש שעה רקובה"

אני לא רוצה להישמע כמספיד: בסך-הכול מדובר בתזוזה של שעה לאחור, מ-19:00 ל-18:00, תאמר הסנגוריה. אבל אני אפילו לא רוצה להיכנס לוויכוח הזה ברמה הכללית, אלא רק להתאבל על העובדה שמפגש אקטואליה מפרה שהצליח להשתחל ללו"ז שלי משהו כמו 3 פעמים בשבוע, יצטמצם מעתה למשהו חד-שבועי: מה לעשות שבשעה שש אני לרוב אנוס, כמו רובכם, לעמול לפרנסתי.

חוץ מזה, או "חוצה-מייסה" כמו שע- פי הסקרים אומרים לא מעט מחובבי "לונדון את קירשנבאום" (בעיקר נשים מבוגרות), היה זה חנוך לוין שכתב פעם "שש שעה רקובה".

כדי להבין את גודל התמורה, צריך לראות לא רק את ההסגה לאחור של צמד המנחים המוכשרים ביותר בטלוויזיה, אלא גם את זה שעולה: גיא פינס בתוכניתו זרועת הכוכבים והפסים, אמריקנה דלה תל-אביב.

אני לא רוצה שהקצף ידבק בפינס, לא מגיע לו. התוכנית שלו היא מושקעת, טובה ומקצועית. אמנם הוא עוסק בהבל-הבלים, אבל הוא עושה זאת באופן שמכבד את הצופים גם כשהם צופים בנעשה מאחורי הקלעים של איזו תצוגת אופנה, והרי אפילו אצל הצופה הנבון: איזה יתרון יכול להיות כבר לשני גימלאים על פני אחוריים מחוטבים, ארוזים בביקיני מינימלי?

אין לי אפילו טענות לאכסניה, ערוץ 10, המקום שנוסד, לפחות על-פי כתב המינוי שלו, כאלטרנטיבה שפויה לערוץ השני, ואילו עתה מותח את כרעי התרנגולת שלו אל על וקורא כגבר "מי טו", תרתי-משמע.

ערוץ 10 חייב להרוויח כסף, וכשמדובר בערוץ ברודקאסט ארצי, כזה שמוכרים בו משקאות קלים, חבילות גלישה בסלולר וביטוח אלמנטרי, אין לגובה המצח של קהל הצופים שום משמעות.

עצוב לי על לונדון וקירשנבאום, עצוב לי יותר עלינו.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988