נקבע מועד כיבוי מדורת השבט

זו מול זו ניצבו השבוע כיכר העיר הישנה מול זו החדשה.

בחדשות ערוץ 2 החליטו להעלות לאתרם מעין קליפ של שידורי החדשות בליל הרצח של ראש הממשלה יצחק רבין ב-1995. גיא זוהר רועד, אהרל'ה ברנע דומע, יעקב אילון מביט בשעון היד. מתחת לסרטון השתלשלו התגובות שהופיעו בעמוד הפייסבוק של החברה.

נדמה כי החדשות נחטפו לשם. בני עשרה ומבוגרים יותר מעכו את הרצח, הצדיקו אותו וניהלו דיון עילג, גס, מתמשך ולא מצונזר על מתי ואיך להרוג מנהיג - הכול בתוך אתר חברת החדשות החשובה בישראל.

ב-1995 האמנו שיש דבר כזה קונצנזוס. חשבנו שכולם יושבים מול המסך במוצאי שבת אחרי עשר ומרגישים את אותו הדבר, ואולי גם כך היה. כשנשמע קול רחוק שלא יישר קו עם השידורים הקודרים, שהיו מטרונום האבל הלאומי, הוא היה "עשב שוטה".

עכשיו כבר אין מי שיקבע מי שוטה ומהו קיצון - הסמן המרכזי שלנו איבד את כוחו.

לא רק המציאות נלעסת בין תגובה לסטטוס על-ידי מי שחי אותה - גם הזיכרון. יחד עם מותה של מדורת השבט והפיכתה לאין-ספור מצתים קטנים שמספקים סיפוק רגעי, עשוי למות גם הנרטיב הלאומי שלנו.

יש תאריך כיבוי למדורת השבט

היא אמנם נחלשת כבר שנים, אך המדינה תסייע לה בזה באופן רשמי בינואר 2012. המעבר לרישיונות בטלוויזיה המסחרית ובכללו ביטול האפיקים 22 ו-10 ופתיחת השוק לתחרות מסמלים את מבחנו הגדול של "הביחד" הישראלי. כשבכל העולם אנשים נטשו את הברודקאסט וברחו לערוצי הכבלים, כאן עדיין ראו "ביחד" את "האח הגדול" עם כמעט 40% רייטינג.

נדמה היה כי לנו, כישראלים, חשוב יותר להיות מאוחדים בבחירות שלנו. כביכול זה משהו תרבותי, אך למעשה זה עניין רגולטורי יותר, וסליחה שהרסתי.

עכשיו, כשצפויים בין 3 ל-4 ערוצים עם פרסומות, שיתחילו באותה נקודת תחרות ממש ויבלעו בין ערוצי הכבלים והלוויין - זה ישתנה. לא נראה עוד את אותם מספרי רייטינג מטורפים, גם לא בהכרח נדבר על אותו דבר למחרת במשרד.

שיטת החישוב לנקודת צפייה תיאלץ להשתנות, וראשי הערוצים ייאלצו לחשוב על מודלים כלכליים חלופיים. ובעיקר אנחנו נצטרך להפנים מציאות חברתית אחרת, שנפרדת מאחד מהכזבים הגדולים של מה שנחשב לישראלי - "הביחד".

לקשת יש הכי הרבה להפסיד

כזכיינית החזקה, די טבעי שקשת תחשוש מהמעבר לרישיונות. היא זו שנהנית מעוצמתו של המותג "ערוץ 2" יותר מכל, והאיום על "מדורת השבט" הוא תרגום ישיר של האיום עליה.

לא מן הנמנע כי מנכ"ל קשת, אבי ניר, יחליט להיאחז בזיכיון שלו לערוץ לפחות עד 2015. אז, מי יודע מה יכול להיות.

"החייאה מלאכותית"

כך כינה מחקר ממשלתי צרפתי את תוכנית הצלת העיתונות המודפסת של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי. שנה חלפה מאז יצאה התוכנית לפועל, והיא הוכתרה כהצלחה.

בשנה הקרובה תחלק הממשלה הצרפתית 210 אלף מנויי עיתון נוספים בחינם לבני 18-24. עלות המיזם התלת-שנתי היא 13 מיליון אירו, המתחלקים בין משלם המסים למו"לים של העיתונים.

ההצלחה, אגב, לאו דווקא באה לידי ביטוי בהצלת עובדי הדפוס או המפיצים. לאלה מובטחת עבודה, כנראה רק כל עוד סרקוזי ימשיך להזרים כסף. מי שיכול להיות שבע-רצון הוא בעיקר המו"ל שתוכניתו של סרקוזי מסייעת לו לעבור לשלב הבא - 62% מהמשתתפים בפרויקט הצהירו כי העיתון היומי הביא אותם לראשונה לקרוא גם את מהדורת האונליין שלו.

נתון מעודד אחר הוא שהנגישות לעיתונים הביא לעליית האמון בעיתונות - מ-14% ל-24% מכלל הציבור. למעשה הממשלה תומכת באובדן תירוצה הבכיר, "התקשורת אשמה".