האופק הגלובלי מתקדר

העתיד, לפחות חלק ממנו, כבר כאן.

בעיצומה של מלחמת המטבעות, מתכנס לו הכינוס של שרי האוצר והנגידים של קבוצת "20 המשקים החשובים", ה-20G. בעוד העולם מדבר על ההסכם שיהיה, או לא יהיה, על מערכת שערי חליפין בעולם, ממשלת בריטניה הראתה לעולם את הקדימון של הסדר הכלכלי והפיננסי החדש בעולם.

כמה ימים לפני התכנסות שרי האוצר של מדינות ה-20G בקוריאה דרומית, הציגה ממשלתה החדשה של בריטניה חבילת קיצוצים חדים מאד בתקציב בסך 81 מיליארד שטרלינג על פני 4 שנים.

התכניות של הממשלה הבריטית כוללות הטלת היטל מאזן על כל הבנקים הפועלים במדינה, כולל בנקים זרים, בסך 2.5 מיליארד שטרלינג החל משנת 2012.

הפינוק הצרפתי

בין שני קטבים אלה - הדיבור על שערי החליפין בין שרי האוצר והנגידים של 20 המשקים הגדולים, לבין האופק הפיסקלי הקודר - נפרש לו סדר היום הגלובאלי לשנים הבאות. מה שמשותף לשני הקטבים האלה היא שאלה יחסית פשוטה: מי משלם את המחיר של המשבר הכלכלי הגדול.

זו השאלה שנדונה כאשר מדברים על מלחמת מטבעות, כאשר ממשלות המשקים המתעוררים טוענים שלא הם לבדם צריכים לשאת בנטל ההתאוששות. זו גם השאלה שנדונה כאשר כאשר המכון ללימודים פיסקליים הבריטי טוען שחבילת הקיצוצים של הממשלה הבריטית נופלת באופן לא מידתי על השכבות העניות ביותר.

זו גם השאלה כאשר מנתחים את השאלת היטל המאזן, אשר בקרוב יוטל לא רק בבריטניה, אלא בעולם כולו, ולא רק על בנקים, אלא על כל מוסד פיננסי. בפעם הבאה שמוסד פיננסי יסתבך לו בגלל מינוף יתר וחסר התחשבות בשאלת הסיכון, לא יהיו יותר כספי משלמי מסים כדי לחלץ אותו. הסקטור הפיננסי צריך מעתה לשלם עבור כל נזק שהיא תגרום. את החשבון מגישים לו מראש

שאלת חלוקת הנטל היא מה שעומד גם מאחורי המפגינים בצרפת נגד הכוונה להאריך את גיל הפרישה מ-60 שנה ל-62 שנה. מי שחושב על "צרפתים מפונקים" מחמיץ כנראה את הנקודה העיקרית.

קדימון לכל העולם המתועש

ההפגנות של הצרפתים הם חלק מאותו קדימון על מה שמצפה לעולם המתועש, בדיוק כמו הקיצוצים בתקציב הבריטי. ממשלות ימין בכל העולם נוטות לדבר על "הכרח" כאשר הן מודיעות על קיצוצים בהטבות למובטלים, חולים ועניים. הן משתמשות בטון אחר כאשר מדובר על העלאת שיעורי המס על אלה בראש סולם העושר.

מה שההפגנות הצרפתיות מסמלות הוא הצד השני של המטבע, כלומר, אי השקט החברתי והפוליטי שמעתה יהיה מנת חלקה של כל ממשלה. ממשלות יודעות להסתדר עם הפגנות של חולים, מובטלים ועניים - אשר הופכים להיות, בין רגע, ל"שוליים". אך המהומות והשביתות של העתיד עשויות להתבסס דווקא על שכבות ביניים, וזו כבר אופרה אחרת לגמרי.