ריבלין ודנציגר ראש בראש

שני שופטי העליון אינם מפספסים אף הזדמנות להתנגח זה בזה - ורצוי בפומבי

נראה כי השופטים אליעזר ריבלין ויורם דנציגר אינם מפספסים הזדמנות להתנגח זה בזה, ורצוי בפומבי, לעין כל, מעל דפיהם של פסקי דין של בית המשפט העליון. עד היום עסקו ההתנצחויות בין השניים בעיקר בתחום פרשנות החוזים, תוך שריבלין פועל לשמר את מורשתו של אהרן ברק ואת גישת "אפרופים", ודנציגר עושה ככל שביכולתו לכרסם ביציבות ההלכה המשפטית.

כעת מתרחבת חזית המחלוקת בין השניים גם לתחום פרשנות החקיקה, ודווקא בתחום שגם בו יציבות ההלכה המשפטית היא חשובה לאין שיעור: דיני מקרקעין והכוונת מדיניות הרשות הציבורית בבחירת קרקעות להפקעה.

את חוות-דעתו המופיעה בפסק הדין בעניין הוועדה המקומית רעננה, שניתן השבוע, מקדיש ריבלין להתנצחות עם דעת המיעוט של דנציגר.

תחילה הוא מפרט את המחלוקת ביניהם בתחום הפרשנות הלשונית של הסעיף הרלבנטי בתחום התכנון והבנייה.

בלשון מצוחצחת מטיח ריבלין האשמות חריפות בדנציגר, למשל שטיעוניו מעגליים - "הטענה איננה אלא הנחת המבוקש".

ריבלין אף מתפנה ללמד את דנציגר שיעור בכיבוד פסקי הדין הנושנים של העליון, בדבר מעמדו המיוחד של עיקרון התשלום בעד הפקעה.

דנציגר טוען כי כלל ההפקעה בשיעור 40% ללא פיצוי כבר אינה חריג, אלא שריבלין נסמך על פסקי העבר של העליון כדי לבסס את חריגותו של הסעיף.

מרכיב הסבירות

ריבלין לא מסתפק בניתוץ הטיעון של יריבו במישור הפרשני הטכני, ופורש שורה של נימוקים כלכליים להצדקת גישתו. "הפרשנות שאותה מציע השופט דנציגר", סונט בו ריבלין, "עתידה לגרום להעלאת עלויות העסקה באופן דרמטי, וסופה להביא לתוצאה לא יעילה".

דנציגר לא נשאר חייב, כמובן. מתי לאחרונה נקט מישהו מהם איפוק בכתיבת פסק דין? בפסק דינו הוא נותר נאמן הן לגישתו המקדשת את הקניין הפרטי ואת זכויות הפרט - ובייחוד זה בעל הרכוש - ומכרסמת ביכולתה של הרשות הציבורית לפגוע בקניינו.

מתברר כי דנציגר לא השתכנע כי מרכיב הסבירות כלול בסעיף הרלבנטי באופן משתמע. "איני מבקש לרוקן מתוכן את סמכות הרשות להפקיע מקרקעין ללא תשלום פיצויים", הוא מתגונן, "עם זאת, נחוש אני בעמדתי לפיה סמכות זו צריך שתפורש על דרך הצמצום, שכן היא מביאה לפגיעה בזכויות יסוד של הפרט".

ואחר-כך דנציגר תוקף בחזרה, היכן שבאמת כואב - את ההצדקות הכלכליות לכלל המשפטי. גישתם של עדנה ארבל וריבלין, טוען דנציגר, "לא תביא את הרשות להביא במניין שיקוליה את הפגיעה הקשה שנגרמה לפרט מעצם ההפקעה ללא תשלום פיצויים, פגיעה שראוי היה שתישקל על-ידי הרשות".