ג'יין ג'ייקובס - הסופרת שהשפיעה על התכנון האמריקני

היסטוריה: ג'יין בוצנר נולדה ב-4 במאי 1916 בפנסילבניה. אביה היה רופא ואמה הייתה מורה. בעיצומו של השפל הכלכלי הגדול הגיעה לניו יורק והצטרפה לאחותה שכבר חיה שם. "הסתובבתי בכל בוקר בעיר כדי לחפש עבודה, ופשוט הסתכלתי מסביב. אם הייתי מגיעה למקום שכבר הייתי בו, הייתי משקיעה ניקל ונוסעת בסאבווי באופן שרירותי למקום אחר".

ג'ייקובס מעולם לא למדה בקולג' ולא הייתה בעלת השכלה פורמלית. היא עבדה בתחילה כמזכירה במפעל לממתקים, והחלה לכתוב מאמרים ב"ווג" על רובעים שונים בעיר ולאחר מכן למגזינים נוספים. ב-1952 מונתה לעורכת משנה בכתב העת "ארכיטקטורל פורום".

משפחה: ב-1944 נישאה ג'יין לאדריכל רוברט ג'ייקובס. לבני הזוג נולדו שני בנים, ג'ימי ונד, ובת, מארי. ב-1968 היגרה עם משפחתה לקנדה, כמו אחרים מבני דורה, לאחר ששני הבנים אמרו שהם מעדיפים ללכת לכלא מאשר לשרת בצבא במלחמת וייטנאם.

הרגע המכונן: ספרה המכונן, "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות", יצא לאור ב-1961 (יצא בעברית בהוצאת בבל בתרגומה של מרים טליתמן). הוא נפתח במילים: "ספר זה הוא התקפה על תכנון הערים והשיקום העירוני כיום. הוא גם, ובעיקר, ניסיון להציג בפעם הראשונה עקרונות חדשים לתכנון ולשיקום של ערים...".

ג'ייקובס יצאה נגד "השיקום העירוני" שהיה נפוץ בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, וכלל הריסה של שכונות ישנות ובנייה של בנייני ענק וכבישים רחבים תחתן. בין העקרונות שמונה ג'ייקובס בספרה: הצורך בשימושים עיקריים מעורבים (שיבטיחו שאין בעיר אזורים שנשארים שוממים בשעות שונות של היום, ויהיו עיניים מסביב שישמרו על הביטחון האישי); הצורך בבניינים ישנים, הצורך ברב גוניות, השימוש הנכון באשראי לצורך בנייה (כסף הצפתי הוא כמו אסון טבע לעיר, ואילו כסף הדרגתי הוא כמו "השקיה המזרימה מים מחיים לעיר"); ההכרח בתחבורה ציבורית יעילה; ההכרח בסבסוד מגורים כדי להשיג את המטרות האחרות.

ערים, לדעתה, צריכים להיות מורכבות ומלאות הפתעות, לעודד אינטראקציה חברתית ברמת הרחוב, להיות ידידותיות להולכי רגל ולרוכבי אופניים, לבתים צריכות להיות מרפסות ואסור שיהיו גבוהים מדי, דרושים ספסלים על המדרכות ובפארקים, צריך להיות עירוב של סגנונות וגבהים.

הספר מוזכר לעתים קרובות בשורה אחת עם ספרים אחרים שיצאו בשנות ה-60 ושינו את פני החברה, בהם למשל "אמריקה השנייה" של מייקל הרינגטון שהשפיע על המלחמה בעוני, "אביב דומם" מאת רייצ'ל קרסון שנחשב לאחד המכוננים של התנועה למען איכות הסביבה, ושורה של ספרים בנושאים פמיניסטיים.

התהילה: נוסף לכתיבה ולעריכה, הייתה ג'ייקובס פעילה גם בשורה של מאבקים עירוניים במנהטן, ואפילו בילתה לילה אחד במעצר בקיץ 1962 לאחר שארגנה הפגנה נגד בניית כביש מהיר בתוך שכונת גריניץ' וילג', שאמור היה לנגוס בוושינגטון סקוור פארק, ונעמדה מול הבולדוזרים. מעצרה גרר דיון ציבורי מחודש בנוגע לבניית הכביש, ולבסוף שונתה התוכנית. הוא גם גרר שורה של פעילויות אקטיביסטיות בעניין התכנון בכל רחבי המדינה. ב-1974 ביטל הנשיא ניקסון כליל את "התוכנית לחידוש עירוני".

השפעתה של ג'ייקובס הייתה ברובה באמצעות ההשפעה הרחבה שהייתה לרעיונות שלה על מתכננים ובונים בכל ארה"ב - חלקם אפילו לא שמעו עליה, אולם העקרונות שמנתה בספרה הפכו לעקרונות מנחים בקרב מתכנני ערים בכל העולם.

היא נפטרה ב-25 באפריל 2006, ימים אחדים לפני יום הולדתה ה-90.