הפסדי ששינסקי

ועדת ששינסקי נועדה לתת תשובה לשאלה איך נהנה, כולנו, מתגליות הגז. עם זאת, חשוב שהמדינה תכיר בכך שאי אפשר לתת תשובה לשאלה הזו רק דרך פריזמת המיסוי והתמלוגים בלבד. באנלוגיה למסע, משמעות הבחינה של סוגיית המיסוי והתמלוגים דומה לבחינת אמצעי תחבורה מסוף המסע הביתה, לפני שבכלל מתחילים להתמודד עם הבעיות הלוגיסטיות הבסיסיות ביותר שהמסע מעלה.

במצב שנוצר, אם לא יטפלו בלוגיסטיקה של תחילת המסלול ותוואי הדרך, ניתן יהיה לחזור מהמסע באוטובוס מקרטע, כי כמו שלאחר 12 שנות תכנון עדיין אין רכבת לירושלים, שלא לדבר על רכבת קלה בתל אביב, כך לא נראה שפיתוח משק הגז מתקדם בכיוון מבטיח יותר.

מנוף כלכלי ליצואניות

כדאיות המסע הספציפי ברורה. החיסכון הכללי למשק כתוצאה מכך ש-40% מייצור החשמל עובר לגז טבעי נאמד עד כה בכ-5 מיליארד דולר. זאת ועוד: רשות הגז במשרד התשתיות מעריכה כי בשנת 2010 יחליף הגז הטבעי צריכה של כ-4.5 מיליון טון תזקיקי נפט, החלפה שתחסוך למשק כ-1.4 מיליארד דולר.

וזוהי רק ההתחלה: חישבו על המנוף הכלכלי האדיר הטמון בהשקעות של עשרות מיליארדי שקלים בתשתית סביב פרויקט הגז (פי 3 מההוצאה על תשתיות במדינת ישראל בעשר השנים האחרונות) שיבואו מהסקטור הפרטי. על המנוף הכלכלי ליצואניות שעלויות האנרגיה שלהן יירדו דרמטית כתוצאה מהמעבר לשימוש בגז.

מספרים מרשימים, ולמרות זאת מעט מאוד חברות תעשייה נהנות כיום מנגישות לגז ומהחיסכון בעלויות הייצור שהגז מאפשר. מעט מדי תושבים נהנים מהשיפור באיכות האוויר שהם נושמים כתוצאה מהמעבר האפשרי של חברות אלו לשימוש במקורות אנרגיה שאינם מזהמים.

הרבה שאלות פתוחות

מסקנות הביניים של ועדת ששינסקי תורמות לשיפור הצדק החלוקתי של אוצרות הטבע השייכים למדינת ישראל, אולם הן משאירות הרבה שאלות פתוחות בסוגיות שלא הוועדה הייתה צריכה לעסוק בהן, אבל היה רצוי שוועדה רלוונטית תעסוק בהן במקביל: כיצד יגיע הגז לחוף, איך נבטיח רציפות באספקה, תוואי החלוקה ועוד.

בשווקים הפיננסים לחוסר ודאות יש מחיר כבד ואם המדינה לא תתעשת ותמצא פתרונות לכל תוואי הדרך ולא רק לסופה, משמעות הצדק החלוקתי תהיה שכולנו נפסיד. וכמו שעדיין לא הגיעה הרכבת לירושלים, כך גם יש סיכוי שהגז יישאר בים עוד שנים רבות.