ניצחון לחבס: אהובי ישלם לו 1.3 מיליון שקל הוצאות משפט

בנוסף, ביהמ"ש חייב את חברת בלנהיים לקיים הסכם רכישת מניות במיזם הילטון, שכרתה עם חבס השקעות באמצעות יגאל אהובי תמורת 3.1 מיליון שקל

‎‎הישג להרצל חבס - ניצח בבית המשפט את יגאל אהובי וחברת בלנהיים. שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן, קיבלה שלשום (ג') את תביעת חברת חבס ח.צ השקעות, שבבעלות איש העסקים הרצל חבס, נגד יזם הנדל"ן יגאל אהובי וחברת ‏Belenheim Properties‏ ‏Grouo‏ (בלנהיים), וחייבה את בלנהיים לקיים הסכם רכישת מניות במיזם הילטון, שכרתה עם חבס השקעות, באמצעות אהובי, תמורת 3.1 מיליון שקל.

‏בנוסף חייבה השופטת את בלנהיים ואת אהובי, באופן אישי, לשלם לחבס השקעות 1.3 מיליון שקל בגין הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך דין. עוד קבעה השופטת כי התובעת רשאית להגיש תביעה נפרדת נגד אהובי בגין התנהלותו בפרשה.

‎‎המכתב מחייב

‏במסגרת פסק הדין קיבלה השופטת את טענת חבס השקעות, לפיה בשנת 2008 נכרת הסכם בינה לבין אהובי ובלנהיים על רכישת המניות, ודחתה את טענת הנתבעים כי לא נכרת הסכם מחייב.

"בפברואר 2008 שלח אהובי לשותפים מכתב בו התחייב לרכוש את המניות בתנאים שסוכמו, וכתב כי 'הסכמנו לרכוש את חלקם ולשלם להם', ועדיין הוא טוען כי לא נכרת הסכם. ואולם, הדברים במכתב לשותפים אינם משתמעים לשתי פנים", כתבה אגמון-גונן.

כמו כן, נקבע בפסק הדין כי אהובי גרם לשאר השותפים במיזם הילטון לסגת מהסכמתם לרכוש את חלקה של חבס השקעות בו, ולכן, בניגוד לטענת הנתבעים, לא ניתן לומר כי השותפים מימשו את זכות הסירוב הראשונה, באופן שמשחרר את בלנהיים מהתחייבויותיה, לפי ההסכם שכרתה באמצעות אהובי.

‏"אהובי אישר כי היה הרוח החיה בארגון המיזם, פנה לשותפים והציע להם להצטרף לעסקה שכרת בשם בלנהיים, ורק לאחר שסוכם אופן חלוקת המניות, ואף נוסחו ההסכמים ונשלחו לחתימת התובעת, המליץ לשותפים לסגת מהעסקה. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי השותפים מימשו את זכות הסירוב הראשונה", כתבה אגמון-גונן.

‏ב-2008 הגישה חבס השקעות, באמצעות עו"ד דורי קלגסבלד, את התביעה, בה טענה כי בלנהיים ואהובי התחייבו לרכוש את החזקותיה במיזם הילטון, הכולל תיק נכסים של 16 מלונות השייכים לרשת הילטון.

לטענתה, בתחילת 2008 נערכה בין חבס לבין אהובי שיחה בעל-פה, בה סוכם כי אהובי ובלנהיים ירכשו את מניות חבס השקעות במיזם הילטון תמורת 3.1 מיליון ליש"ט. אהובי קיבל את ההצעה, ובכך השתכלל הסכם מחייב לרכישת המניות.

‏עוד טענה התובעת כי לאחר מכן פעל אהובי מטעמה,באשר לזכות הסירוב הראשונה, המוקנית מכוח אותו מסמך לכלל השותפים במיזם. לדבריה, בסופו של יום, בשל פעולותיו של אהובי עצמו, לא ביקש אף אחד מהשותפים לממש את זכות הסירוב הראשונה, ועל כן אהובי ובלנהיים מחויבים לחוזה המקורי.

‏"הרוח החיה"

‏מנגד, אהובי ובלנהיים טענו כי מעולם לא נכרת הסכם מחייב. לדברי אהובי, כל מה שעשה, כיוון שהוא 'הרוח החיה במיזם', היה לעזור לחבס השקעות למכור את מניותיה בהילטון. לשם כך, טען, פנה לשאר השותפים לצורך מימוש זכות הסירוב הראשונה.

‏עוד טען אהובי כי מספר שותפים הסכימו לרכוש את המיזם, ולאחר מכן, בעקבות המלצתו שלו, חזרו בהם מכך, אך לאחר מכן הוא חזר והציע להם לרכוש את המיזם, ובעקבות כך ביקשו 5 שותפים, ביניהם בלנהיים, לעשות כן. לחילופין, אהובי טען כי ככל שנכרת הסכם מחייב, הוא מעולם לא רכש מניות בשמו, ועל כן ניתן לחייב אך ורק את חברת בלנהיים.

‏השופטת, שקיבלה את טענות חבס השקעות ביחס לקיום ההסכם, הוציאה צו לאכיפת ההסכם נגד בלנהיים בלבד, אך חייבה את אהובי לשלם באופן אישי, בצוותא עם בלנהיים, את הוצאות המשפט של התובעת, בנימוק כי "אמנם מבחינה פורמלית הוכח כי אהובי תמיד ערך את ההסכמים באמצעות בלנהיים, אך מאידך, התנהלותו שלו היא זו שהביאה להתכחשות להסכם".

‏מבלנהיים נמסר בתגובה כי "החברה לומדת את ההחלטה ואת חלופות הערעור העומדות בפניה". (תא 1977/08). ‏‎‎‏

צרו איתנו קשר *5988