ב-2007 אימץ המכס תקנות חדשות להערכת שווי רכב המיובא ביבוא אישי לצורכי מיסוי. עד אותה שנה רשאי היה המכס לפסול מחיר רכב מיבוא אישי שמחירו המוצהר היה נמוך ב-10% ממחיר המחירון שבידי המכס. אחרי שינוי התקנות קיבל המכס את המחיר המוצהר ע"י היבואן, גם אם היה נמוך. השילוב בין התקנות החדשות של המכס למשבר הדלק ולמשבר הסאב-פריים שהביא לקריסת שוק הרכב האמריקני, המטיר ב-2008 מבול של אלפי כלים מיבוא אישי, בעיקר תוצרת ארה"ב.
רובם לא יצאו עד היום לשוק יד-2 בשל תקנות ה"צינון", הקובעות שניתן למכור רכב מיבוא אישי רק שנתיים לאחר "עלייתו", כדי למנוע יבוא מסחרי במסווה של יבוא אישי. המשמעות היא שב-2011 אפשר לצפות לזרם מאסיבי של רכבי יבוא אישי יד-2 ולצמיחה משמעותית בהיצע המשומשות בפלח היוקרה. הסיטואציה מסתירה הזדמנויות רכישה מעניינות, אך גם כמה סיכונים לרוכש הלא-מיומן. לטובת ציידי המציאות להלן מספר טיפים עדכניים.
המחיר האמיתי
הצצה בלוחות יד-2 מגלה פערי מחיר רציניים בין כלי רכב משומשים דומים. הפערים גדולים משמעותית מאלה המקובלים ברכבי יד-2 מיבוא סדיר, שבד"כ מתכנסים באופן הדוק סביב ה"מחירון". הסיבה העיקרית היא מחירי רכישה שונים: היבוא האישי מסתמך על איתור מציאות בחו"ל וקיימת תחרות בין "מתווכים" שונים. התוצאה היא ששני לקוחות יכולים לרכוש את אותו רכב, באותו חודש, בפער מחיר של 20%. מי שחייב לגלגל את הרכב המשומש מהר ואין לו שאיפות לרווח, מציע אותו במחיר פרופורציונלי למחיר הרכישה.
כך למשל, חיפוש אקראי במחירון אינטרנטי גילה טויוטה קאמרי הייבריד (אחד מלהיטי היבוא האישי), מודל 2008, יד-1, עם 48 אלף ק"מ, ב-175 אלף שקל. במודעה אחרת מוצעת אותה מכונית, עם קילומטרז' דומה, ב-160 אלף. במודעה שלישית היא מוצעת ב-185 אלף שקל. כל המוכרים מציינים שהרכב מאובזר ברמת פאר גבוהה מאוד (כמקובל ביבוא אישי מארה"ב) וללא תאונות.
במקרה של הג'יפ גרנד-צ'ירוקי (עוד להיט) מצאנו הפרשי מחיר של 25 אלף שקל בין כלי רכב מיבוא אישי בעלי נתונים דומים. הפערים הללו גדלים ככל שהרכב יקר יותר ובשל מקורות היבוא המשתנים, למשל, מרצדס S500 שיובאה מאירופה מתומחרת שונה מאותו רכב שיובא מארה"ב.
הידיים הקודמות
כמעט כל רכבי היבוא האישי בני השנתיים שמוצעים למכירים מופיעים כיד-1, וקרוב לוודאי שזה גם מה שמופיע ברישיון הרכב הישראלי שלהם. בפועל, ההיסטוריה של כלי רכב עשויה להיות שונה מאוד. חלק מכלי הרכב יובאו כמעט "מהניילונים" מעודפים של דילרים. אחרים יובאו עם 15 ואפילו 20 אלף מייל על השעון, לאחר בעלות של חברה מסחרית/ליסינג. מומלץ לבקש מהמוכר לראות מסמכים על מקור היבוא (אם קיימים) או להשתמש בכלים שמציע האינטרנט כדי להתחקות אחר ההיסטוריה עפ"י מספר השלדה. חלק מהשירותים המקוונים הללו ניתנים בתשלום של כמה דולרים, אבל הם יכולים לחסוך עוגמת נפש רבה.
המצב המכני
רכבי יבוא אישי עלולים "ליפול בין הכיסאות" בנוגע לתחזוקה ולחלפים. לכן, בדיקת היסטוריית הטיפולים, המומלצת בכל רכב משומש, מומלצת שבעתיים במקרה של רכב יד-2. לידיעה, "חוק גילוי נאות" מחייב מוכרים ומוסכים לגלות את ההיסטוריה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
