שאלת מיליון הדונמים

הכנסת טוענת שחוק משאל העם מחזיר לציבור את הכוח - השאלה היא רק איזה כוח בדיוק?

ביום ב' עבר בכנסת חוק משאל עם, שאפילו יוזמיו ותומכיו לא בטוחים שהם רוצים אותו. לכן הם הסתפקו בחוק רגיל, להבדיל מחוק יסוד, שניתן לשנותו בקלות בכל עת. כי מי יודע מה יילד יום, ואולי ייווצרו נסיבות בהן משאל עם לא יהיה מתאים למטרותיהם.

מכל מקום, החוק הנוכחי לא ממש מאפשר לעם להחליט בסוגייה המובאת בפניו. הכוונה לסעיף הקובע את נוסח השאלה שתועבר להחלטת הציבור, לאמור: "האם אתה בעד או נגד ההסכם שאושר בכנסת?". כלומר, הציבור יכול להחליט בעד או נגד החלטת הכנסת, ותו לא. כלומר, ההצבעה למעשה אינה על ההסכם, אלא על החלטת הכנסת.

הנה דוגמא: נניח שיש משאל עם לגבי ויתור על 80% משטחי יהודה ושומרון. ההסכם מובא לאישור הכנסת. אם לא יהיה רוב בעד ההסכם, הוא לא יובא למשאל עם. אבל הרי בהחלט ייתכן שרוב העם כן בעד ההסכם; לפי החוק, לעולם לא נדע זאת, כי ההסכם לא יובא למשאל.

אם באמת רוצים לאפשר לעם להחליט על עתיד מדינתו, יש לאפשר לו לקבוע את דעתו על ההסכם, לא על החלטת הכנסת. כלומר, הממשלה היא הנושאת ונותנת עם הפלסטינים (או כל גורם אחר), והיא מאשרת את ההסכם שהושג, אם יושג. כאן, בנקודה זו, צריך לשאול את העם מה דעתו - לפני שהעניין מובא לכנסת, העלולה לטרפד את ההסכם.

מחיר איזו דומוקרטיה?

יאמרו שזה לא דמוקרטי, שהכנסת מייצגת את רצון העם. להלכה זה כמובן נכון, אבל למעשה זה לא תמיד כך. אנחנו יודעים שכאשר מגיעים לכנסת הכרעות חשובות, הן נתקלות באינטרסים שלא תמיד קשורים לרצון הבוחרים. ככל שההצבעה מכריעה יותר, כך חודרים אליה שיקולים של סחיטות ודרישות מן הסוג האישי או המפלגתי, וההסכם הופך לעניין של סחר מכר.

אנחנו אומרים במקרים כאלה כי זה מחיר הדמוקרטיה, אבל הנימוק הזה יכול להספיק לימים ונושאים "רגילים". הוא לא מתאים בשום אופן לעיסוק בסוגיות בעלות משמעות גורלית. במילים אחרות - הנושאים הללו חשובים מכדי לתת לחברי הכנסת זכות הכרעה בלעדית עליהם. ומעבר לכך: משמעות הדמוקרטיה היא שהרוב מחליט, ולא יכול להיות שרוב העם זה פחות דמוקרטיה מרוב חברי הכנסת.

חשיבותה של שאלה

גם החוק העכשווי נוגס במעמדה של הכנסת, בכך שהוא מאפשר לציבור לבטל את החלטתה. כלומר, ממילא הכנסת, בחוק הנוכחי, כבר אינה המייצגת הבלעדית של העם. מכל הטעמים האלה, ובגלל החשיבות העצומה של הנושאים בהם מדובר, יש ללכת את הציבור בידיים נקיות, כלומר לאפשר לו זכות הכרעה על כל האופציות. במילים אחרות - חוק משאל עם צריך להציג לציבור את השאלה הבאה: "האם אתה בעד או נגד ההסכם?"