חיליק שריר, סמנכ"ל התוכן של חדשות 2

בגיל 33 חיליק שריר הוא אחד האנשים המשפיעים ביותר על הדרך שבה אנו צורכים חדשות. הוא נחשב ליד ימינו של המנכ"ל אבי וייס ומי שמשלים אותו באופיו ובאופן חשיבתו. בגלי צה"ל, שם שירת, פגש את עורך המהדורה המרכזית גיא סודרי ואת המגישה יונית לוי, מחברותיו הטובות.

"מצאתי את עצמי לא פעם שואל אם אני, בגילי, אמור לדעת להתמודד עם בעיה שצצה, אבל לשמחתי היה לי תמיד במי להיעזר ועם מי להתייעץ", דוחה שריר טענות על הבעייתיות בצעירים שהגיעו לתפקיד רם מהר מאוד. "אולי חלק מהעניין הוא שאני עובד היום צמוד עם שניים מחברי למחזור, ויש משהו בשותפות הזאת שמרכך משברים".

אחרי גלי צה"ל, שם שימש מפיק ועורך, עבר שריר ל"מעריב". את מירב הניסיון שלו בעיתונות רכש בעולם הפרינט. את ארבע השנים שלו בעיתון החל כראש דסק, ותחת שלטונו של העורך אמנון דנקנר הגיע להיות סגן עורך העיתון. ב"מעריב" הוא למד את מיומנויות העשייה העיתונאית הקולעת לטעמו של הקהל. לפני שנדד לנווה אילן, בית חדשות 2, עוד הספיק להיות עורך משנה במהדורה המתחרה של ערוץ 10, וכן לבלות שנה בדסק של "ידיעות אחרונות".

"כשאמנון דנקנר הציע לי להיות ראש מערכת החדשות של 'מעריב' בגיל 26, הרגשתי לא מוכן ולכן גם השבתי תחילה בשלילה", מעיד שריר. "הייתי צריך לחשוב על זה ארוכות, וגם כשבסופו של דבר הסכמתי, ידעתי שאצטרך עזרה. ואכן התפקיד הזה זימן חוויות ודילמות שאני לא בטוח שהלמו את גילי הצעיר. אבל יחד עם זאת אני מקווה שכן ניתן להגדיר את הקדנציה שלי שם כמוצלחת - למדתי הרבה דברים תוך כדי תנועה, וכן, גם למדתי מטעויות. במובן הזה אני חושב שלתפקיד הנוכחי כבר הגעתי הרבה יותר מוכן".

נשמע שלא היה לך קל.

"באופן כללי אני יכול לומר שבכל תפקיד שעשיתי, גם כעורך צעיר בגל"צ וגם כמנהל היום, הייתי מודע לגילי ולחוסר הניסיון היחסי שלי, ולכן תמיד הקפדתי לשאול שאלות. אף פעם לא התיימרתי להציג חזות של מישהו שיודע הכול".

יש טענה כלפי העיתונות שהיא דוחקת את רגלי המבוגרים. יכול להיות שהתקשורת הופכת להיות מקום לצעירים בלבד?

"האמת היא שבכל הנוגע לחדשות ערוץ 2 אני חושב שההנחה שבבסיס השאלה לא כל-כך נכונה; סביבת העבודה היא לא כזאת צעירה. אני גם חושב שזה אחד היתרונות העיקריים שלנו: בכל שדרת התפקידים בחברה יש אנשים צעירים ואנשים מבוגרים, לא רק על המסך, אלא גם מאחורי הקלעים. כמובן שזה מאוד עוזר. בצד העיתונאי, למשל, היכולת להתייעץ עם בכירי העיתונאים של ישראל ברמה היומיומית בנושאי עריכה מקנה לנו יתרון לא מבוטל. לגבי הדינמיקה עם הפרשנים, אני חושב שכל העורכים, וגם וייס ואני, משתפים אותם כל העת בדילמות שלנו ונעזרים בניסיונם".

"הדור לא הולך ופוחת"

הגדרת תפקידו של שריר היא אחראי על עיתונאי החברה ועל סיפוריהם; החל מליווי תחקירים מתחילתם, דרך פגישה עם מקורות ועד לפתרון סכסוכי כתבים שדורכים זה על בהונותיו של זה. בימים אלו לוקח שריר חלק פעיל, יחד עם וייס, במלחמה על חברת החדשות. כך, על רקע הרפורמה המתוכננת בשוק התקשורת, מבקשת החברה להמשיך להיות שייכת לרשת ולקשת, חברות האם שלה כיום. אפשרות אחרת, מאמינים שם, משמעה אבדון לחברה.

מה תפיסתך לגבי עשיית חדשות בטלוויזיה, יש מתכון או מאפיינים מוגדרים?

"זו שאלה גדולה מדי לתשובה קצרה. אבל אני יכול לומר שלגבינו, באופן בסיסי, שני הערכים המרכזיים שמנחים אותנו בעבודה, והם לאו דווקא מייחדים את הטלוויזיה, הם אחריות ואמינות. במקרה של ערוץ 2 זה גם נובע לא רק מהאתוס העיתונאי, אלא גם מההכרה במרכזיות שלנו ובכוח של המילה המשודרת. לשמחתי, גם מהמחקרים שאנחנו עורכים עולה שאנחנו נתפסים בציבור ככלי התקשורת המאוזן ביותר. מעבר לזה, כמו כל עיתונאי, ברור שהעניין המרכזי הוא להביא את הסיפור ראשון, ובזה אנחנו משקיעים לא מעט מאמץ".

הייתה לך פריבילגיה להתחיל את הקריירה צעיר ונטול דאגות, היום אתה אב למשפחה צעירה, איך מתמודדים עם חוסר היציבות של המקצוע?

"במובן התעסוקתי זו באמת צרה גדולה. רמת השכר של המקצועות העיתונאיים ירדה ברוב המקומות בשנים האחרונות באופן דרמטי, ולכן לחוסר היציבות האינהרנטי של מקצוע העיתונות נוסף גם נדבך כלכלי. וכך, לצערי, הרבה מחברי העיתונאים נוטשים בגיל מסוים את המקצוע רק מתוך שיקולים כלכליים.

"אני נתקל בהמון סטודנטים לתקשורת (שריר מלמד תקשורת במרכז הבינתחומי בהרצליה - ל' א') שבכלל לא רוצים לנסות להיות עיתונאים. דווקא חברת החדשות במובן הזה הייתה חריג לאורך השנים האחרונות ושימשה עוגן די יציב בים הסוער של המדיה. אני מקווה שהרפורמה המתוכננת בשוק לא תחרב גם את העוגן הזה".

עם זאת, אומר שריר, "יש באלמנט הזה של חוסר היציבות גם חלק מהסוד של המקצוע. באופן העמוק ביותר המקצוע העיתונאי מושתת על חוסר יציבות וזה אחד מיתרונותיו המקצועיים - אתה כמעט אף פעם לא יודע איך ייגמר יום העבודה שלך, לטוב ולרע".

מה כל-כך טוב בזה?

"אנחנו עובדים בחדשות ומשתדלים לעבוד על סיפורים ולתכנן מה לשדר, אבל בפועל המציאות מפתיעה אותנו כמעט כל יום. במובן הזה להיות עיתונאי זה אחד המקצועות הכי מעניינים ופחות צפויים שיש".

כמי שאמון גם על קבלה של בני נוער לפני גיוס לשירות בגל"צ, אתה יודע לאפיין את ההבדל בין הדורות הצעירים של העיתונאים ובין הוותיקים?

"בדבר אחד אני בטוח, הדור לא הולך ופוחת. להפך, הוא נעשה משוכלל ומהיר יותר משנה לשנה. אבל הוא כן עובר שינוי עמוק, והשינוי הזה משפיע על העיתונות. אני חושב שהנקודה העיקרית בהקשר הזה היא שהידע הכללי של החבר'ה שמגיעים למיונים כשהם בכיתה י"ב הצטמצם לעומת שנים קודמות, והבקיאות בנושאים אקטואליים כמעט לא קיימת".

"תן לעבור את הרפורמה"

שריר מספר שהוא זוכר איך לפני עשור עדיין התווכחו בוועדות הקבלה עם המרואיינים על המניעים של המחתרת הטמילית בסרי לנקה, והיום, "אם אתה יודע שאובמה הגיע משיקגו, אז אתה בולט כחריג לטובה. ושוב, זה ממש לא בגלל שהדור הולך ופוחת. אני חושב שזה קשור יותר בעובדה שבני הנוער פשוט לא מוצאים שום ערך בלזכור או לשנן.

"כשאתה שואל שאלות באקטואליה התשובה הנפוצה ביותר היא 'לא יודע, אבל אני יכול לברר לך בפלאפון תוך שנייה'. והם באמת יודעים לברר מהר. זה אומר שלחלק ניכר מהאנשים שמתחילים היום את דרכם העיתונאית בגל"צ צריך להחדיר לווריד ידע כללי וידע באקטואליה. זה לא קל, אבל לשמחתי מדובר בצעירים מתוחכמים ומוכשרים ביותר, כך שאני מניח שהם יסתדרו".

ובנימה אישית לסיכום, מה התחנה הבאה שלך?

"בכנות, אין לי מושג, והאמת היא שאף פעם לא תכננתי. אני יכול לומר שאני מאוד נהנה מהתפקיד ועדיין לומד דברים חדשים כל יום. זה יותר מהרבה חברים שלי במקצועות אחרים, אז שום דבר לא בוער. תן לעבור את הרפורמה, ואז נדבר".

גיל: 33

אישי: נשוי 2, מתגורר בתל אביב

השכלה: בוגר תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב