מריחים דם

האירוע שהכי מפחיד בימים האלה את בנימין נתניהו הוא לא הדרישה האמריקאית להמשך ההקפאה, אלא ישיבת "שרינו" של שרי הליכוד, המתקיימת לפני ישיבת הממשלה השבועית. על ישיבת הסיעה של ימי שני, שבה ניתנת ההזדמנות לח"כים למתוח עליו ביקורת הוא מצא דרך להתגבר: הוא פשוט ביטל אותה. מאז חזר מארה"ב לא התקיימה אף ישיבה. אבל לישיבות "שרינו" שהפכו למאיימות מתמיד - עוד לא נמצא פתרון. הישיבות האלו, שעד לא מזמן נחשבו לאירוע ביתי נעים ושקט על הבוקר, הפכו למטרד שרה"מ היה שמח לנפנף גם אותו. לנוכח הזובור שהוא חוטף שם, הוא כבר מעדיף להגיע ישר לישיבת הממשלה ולפגוש את ליברמן.

בשבוע שעבר היה זה השר לאיומים אסטרטגיים, משה (בוגי) יעלון, שבישיבה הטיח ביקורת קשה על ההקפאה, אבל גם על נתניהו עצמו. "התחייבת שההקפאה תהיה בתמורה להכרה פלסטינית למדינה יהודית. עכשיו אתה מסכים להקפאה, אבל איפה המדינה היהודית", הטיח בנתניהו מול השרים ההמומים, שלא מורגלים לשמוע ממנו ציוץ. וזה לא הסתכם בזה. מיד אחר כך התראיין יעלון ואמר שנתניהו מובל על-ידי אהוד ברק. הוא אולי תקף את ברק, אבל השפיל את נתניהו.

השבוע היה זה שר החינוך, גדעון סער, שנהנה מחולשתו של נתניהו. כמו בספארי, גם בפוליטיקה, כשמריחים חיה פצועה, מיד מתנפלים על הטרף. ההערכה אל נתניהו ירדה אפילו בתוך הבית. החל ממקרה המאבק על ראשות ועדת הכלכלה בין הח"כים כרמל שאמה ואופיר אקוניס, שבו לא השכיל רה"מ להוכיח מנהיגות ולקבוע עמדה ברורה, ועד לאי דיוקים מטרידים סביב סוגיית ההקפאה. עכשיו כולם מטפסים לו על הגב.

סער, בניגוד לקולגה יעלון שמבסס את הקמפיין שלו לראשות הליכוד על קו ימני קיצוני, מוביל קו אחר, צפונבוני, תל אביבי, חילוני, אשכנזי, אנטי חרדי. הוא לא יכול לתקוף את נתניהו על ההקפאה, כיוון שהוא תומך בה. בעוד חבריו לליכוד יכולים לפטפט את עצמם לדעת בתקשורת נגד המהלך ולהרוויח נקודות, סער מנוע. בניגוד אליהם, עמדתו תבוא לידי מבחן ברגע האמת, בקבינט.

סער, שהעיתונות החרדית מלאה בדברי שטנה עליו, בחר להמשיך בקו האנטי חרדי והסתער על נתניהו במהלך הדיון על הנהגת שעון קיץ. כשהדיון התלהט ונתניהו ניסה להסות את סער, השיב לו שר החינוך: "לא צריך להרים את הקול, זה לא מרשים אותי".

נתניהו איבד שליטה בשריו ובסיעתו. וכשנתניהו חלש, העכברים יוצאים מהחורים. יעלון עוקף מימין, סער מגיע משמאל, דני דנון מחשק מלמטה וציפי חוטבלי מזמזמת מלמעלה, והכל על הגב של נתניהו, וזה עוד לפני שליברמן עשה את הסיבוב שלו. כשזה יקרה, זה יהיה בנעליים כבדות.

שטחים תמורת שטיחים

כשאריאל שרון זכה לתשואות באו"ם בעקבות נאומו על תוכנית ההתנתקות, תבע נתניהו את הסיסמה: "שטחים תמורת שטיחים". את מה שאמר אז ח"כ המורד כהתרסה, הפך רה"מ נתניהו לשיטה. בשבוע שעבר עלה יו"ר הקואליציה שלו, ח"כ זאב אלקין, לדוכן במליאה והתייחס להקפאה הצפויה. תוך כדי נאומו חוצב הלהבות, קיבל מסרון: "נתניהו הציע את התפקיד שלך ליו"ר ועדת הכלכלה, אקוניס". אלקין, שזרם עם מצפונו וחתם יומיים לפני כן על מכתב מורדי הליכוד נגד ההקפאה, הבין את הרמז. גם אם מדובר בעוד תרגיל מבית היוצר של סביבת נתניהו, המסר ברור - הוא שרוף. הוא אולי לא באמת ישונמך, אבל הוא בטח שלא ישודרג. בסביבת אקוניס הכחישו כי הנושא עמד על הפרק, אולם מי שכן זכה להצעה לשמש יו"ר הקואליציה, הוא ח"כ שאמה, שעלול לאבד את מינויו ליו"ר ועדת הכלכלה, שהובטח לו בתחילת הקדנציה ברוטציה עם אוקניס.

עם או בלי שום קשר לשטיפה שהם קיבלו מרה"מ, אקוניס ושאמה הם שני הח"כים היחידים בליכוד שלא חתמו על המכתב נגד ההקפאה. עכשיו השניים מוזכרים גם כמועמדים לרשת את מקומו של השר גלעד ארדן, שאם יתמנה לשגריר ישראל באו"ם, יפנה שני תפקידים: השר להגנת הסביבה והשר המקשר בין הכנסת לממשלה. ניחשתם נכון. גם שמו של ארדן נפקד מרשימת החותמים על המכתב. ארדן אמנם הביע את עמדתו בפומבי נגד המהלך שמוביל נתניהו, אבל בלשכתו של רה"מ יודעים להעריך את סירובו להצטרף למכתב.

בתפקידים שאולי יפנה ארדן חושקים עוד שלושה סגני שרים: גילה גמליאל בשם המחסור בנשים סביב שולחן הממשלה, לאה נס לנוכח מיקומה בגבוה ברשימת הליכוד לכנסת ואיוב קרא במשבצת השר הלא יהודי. אלא שמה לעשות, שמות השלושה מתנוססים בגאון על מכתב, שכותרתו היא התנגדות לוויתורים נוספים בסוגיית ההקפאה, אבל משמעותו היא ויתורם על כל שדרוג עתידי במעמדם.

מי שיעיין במכתב נגד ההקפאה לא ימצא גם את שמו של השר יוסי פלד. בשבוע שעבר הודלף לערוץ 2 כי פלד מועמד לתפקיד יו"ר הבונדס. מיד מיהרו בכנסת לקשור בין הדברים, גם אם הם לא קשורים, ומיהרו לספר לחבר'ה. ההדלפה, כך נראה, סיכלה לפלד את המינוי. את הטובלרון הוא ייאלץ לקנות בארץ.

ירושת הנגבי

בפוליטיקה נהוג לומר שלכל אדם יש תחליף. לצחי הנגבי כנראה שאין. למרות שכבר למעלה משבוע שהוא אינו בכנסת, הנגבי הוא האחראי הישיר לקטטה התורנית שפרצה במשכן. הסאגה המגוחכת שמתנהלת בין קדימה לליכוד על ראשות ועדת החוץ והביטחון היא צוואתו של הנגבי. רק הנגבי יודע ליצור בלגן בהיקף כזה. אמן רב-תחומי של ממש.

מאז עזב הנגבי, מתנהלת הוועדה ללא יו"ר. המלצתו למנות במקומו את שאול מופז, הותירה את ראש מפלגתם, ציפי לבני, מסונדלת. הדבר האחרון שהיא צריכה הוא שמופז יתחזק ויהפוך להיות רלוונטי ומחוזר. ואם זה לא מספיק, אז לבני, שבכלל רצתה לוותר על ועדת חוץ וביטחון ולהחזיר לידי קדימה את ועדת הכלכלה במקומה, התחייבה בפני מאיר שטרית שהוא יעמוד בראשה. עכשיו היא מסובכת במאבק מיותר מול רה"מ, יו"ר הכנסת ריבלין וגם אצלה בסיעה.

ביום ראשון השבוע, כפה ריבלין פגישה על נתניהו ולבני כדי למצוא פתרון לסוגייה, שמשביתה כבר יותר משבועיים את הדיונים בוועדה הרגישה. לאחר שהצעת הפשרה של ריבלין, לפיה הליכוד יחזיק בוועדת הכלכלה עד ינואר נדחתה, הסתיימה הפגישה בלא תוצאות, אבל עם מאזן אימה. גם לבני וגם נתניהו חששו להציע מועמד מקדימה לוועדת חוץ וביטחון. זו - כדי שלא יאמרו שהיא נכנעה, וזה - כדי שלא יואשם בניסיון לסכסך בתוך קדימה. נתניהו הבין שהוא חייב להציג מועמד אחר מהאופוזיציה שאינו בקדימה.

בלשכת נתניהו שברו את הראש, ולבסוף מצאו: ח"כ אריה אלדד מהאיחוד הלאומי יהיה המועמד - אלדד גם באופוזיציה וגם לא מקדימה. בינגו. הוא אמנם יכול להשתגע ולהקפיא תקציבים למערכת הביטחון בגלל הקפאת הבנייה, אבל למי אכפת. הוא רק זמני, וההכנות יצאו לדרך. שנייה אחרי שהשמועה הגיעה ללבני, היא טסה בחזרה לזרועות נתניהו. ביום שני בחצות נפגשו השניים שוב. לבני ביקשה לדחות את המינוי בשבוע. נתניהו סירב בטענה שריבלין לא יסכים לעיכוב אפילו של דקה אחת נוספת בדיוני הוועדה. לבני העלתה את ריבלין על הקו והבטיחה לו חגיגית שתשיג לו אישור של שר הביטחון. באחת בלילה הצליחה לבני לתפוס את ברק, שנתן אישור ליומיים בלבד.

בבוקר נמאס לריבלין מהסאגה ההזויה הזו והוא הודיע שבמהלך היום ייבחר יו"ר לוועדת חוץ וביטחון, ושיתהפך העולם. ללבני לא נותרה ברירה והיא המליצה בחירוק שיניים על מופז. היא ידעה שאסור לה להיתפס בחשבונות אישיים. אילו רק היתה יכולה, היתה מעדיפה לראות שם את הח"כית הטרייה, שנכנסה למשכן במקום הנגבי, נינו אבסדזה.