צאו לי מהיהדות, גזענים

את שנות ילדותי העברתי לא אחת בהאזנה מרותקת לסיפורים הנוראים של סבי וסבתי, ייבדלו לחיים ארוכים, מימיהם הנוראים באירופה הנאצית: על תחושת הקרקע הרועדת של חוסר הלגיטימציה המתמיד של השלטון כלפיהם, על האיסורים הגזעניים שהתרחבו חדשות לבקרים ועל האמתלות הכלכליות, הדתיות והחברתיות שליוו את אותם חוקים ארורים.

כמה עשורים מאוחר יותר התעוררו השבוע שניהם, כמוכם וכמוני, לקרוא שראשי הציבור היהודי או מי שרואים את עצמם ככאלה קוראים שלא למכור דירות בארץ שהם נטלו חלק חשוב בהקמתה לשוכרים בהתבסס על דת ומוצא.

פשוט מדי לומר שהמעשה הוא מקומם, בנאלי מדי לטעון שיש להדיח אותם מתפקידם - בעיקר בימים אלה בהם גם שרים ובכירים מהם בעלי השפעה מהותית יותר על אורח חיינו נאחזים בכסא בתירוצים לא משכנעים בעליל.

העובדה הפשוטה היא שאישים בעלי תפקיד ייצוגי הרואים עצמם כשליחי ציבור (קדוש?) שלא מבינים את הנזק העצום שהם גורמים ליחס לדת ואת האנטגוניזם שהם מעוררים בקרב כל מי שרואה עצמו אדם נאור, לוקים בעיוורון מוסרי חמור ובחוסר הבנה בסיסי של הקשר היסטורי מובן מאליו וזועק אל השמיים.

בשבוע שבו שר הפנים מתייצב ומגן על מחדל הכרמל בטיעון כי "רודפים אותו רק בגלל היותו חרדי", הגיע הזמן להצביע לעבר מי שרואים עצמם כמנהיגיו הרוחניים של הציבור הזה ולהאיר את עיני השר ומקורביו למה שעומד בבסיס הדימוי הבעייתי של החרדים בעיני הציבור החילוני: ציבור המונהג על ידי אלה המפרסמים את הפרוטוקולים הגזעניים שלהם אותם הם מנסחים עת הם מחזיקים בתפקיד ציבורי ומשולמים מכספי המיסים של משלמי המסים במדינת ישראל - ובהם, אגב ורחמנא ליצלן, גם לא יהודים.

טיעון "הציבור הרדוף" בו מתהדרים אנשי המפלגות החרדיות נראה השבוע קלוש במיוחד, שעה שהם אלה הרודפים את המיעוט החי במדינתם. "הפוסל במומו פוסל" קוראים לזה, לא?

היהדות שלי, 50 רבני ערים יקרים ותומכיהם, היא יהדות פוזיטיבית עמוסה במנהגים רבי-שנים של נדיבות, תרומה ויופי. היא תרבות של אותם סבא וסבתא ששרדו את התופת באירופה כדי להגן עליה. היא תרבות צבעונית, עשירה ומקבלת של עושר רוחני. עושר שאתם הולכים ומאבדים את הקשר אליו שעה שאתם שורפים את גשר ההידברות עם הדור הצעיר שגדל במדינה שלכם שלא מכיר בכם ובז לכל מה שאתם מייצגים.

שבו לכם בניחותא בדירותיכם, שימו על הדלת שלושה מנעולים וגם ארבעה - אל דאגה, הערבים לא ייכנסו. אבל איתם יישאר בחוץ גם הרוב השפוי והמוסרי במדינה שבה אתם חיים.